הניצחון של שר המשפטים יריב לוין בבג"ץ הפצ"רית עלול להתגלות כהפסד אסטרטגי במגרש אחר: ניסיונו של הדרג הפוליטי לשנות את חוק ועדות החקירה ולהקים ועדה "מיוחדת" שתבדוק את אירועי 7 באוקטובר במקום ועדת חקירה ממלכתית – הכלי היחיד הקיים מזה עשרות שנים בדין הישראלי שנועד לבדוק מחדלים בסדר גודל כזה.
לוין רשם ניצחון מרשים בפסק הדין בעניין חקירת הפצ"רית. בג"ץ קבע כי לא מדובר במניעה פרטנית של היועמ"שית, אלא במניעה מוסדית של הפרקליטות כולה בליווי חקירת הפצ"רית, משום שבכירי הפרקליטות היו מעורבים בדיוני אודות בדיקת הדלפת הסרטון ובפיקוח על הבדיקה בפרקליטות הצבאית. עצם ההשתתפות בדיונים אלה יוצרת ניגוד עניינים מוסדי מובהק.
אם מעורבות בכירים במסגרת מסוימת יוצרת מניעה מוסדית, כפי שקבע בית המשפט, קשה להבין כיצד שרי הממשלה יכולים לדון בשינוי החוק הקיים עשרות שנים ובהקמת ועדת חקירה חדשה שתבחן את מעשיהם-שלהם ואת אחריותם הישירה לאסון 7 באוקטובר. מדובר בניגוד עניינים מוסדי מובהק.
לוין טען בבג"ץ כי עצם הנגיעה של הפרקליטות באירוע הפצ"רית מונעת ממנה לפקח על החקירה. אך לוין עצמו אינו רואה כל מניעה מוסדית בכך שהממשלה שבמשמרתה התרחש האסון הלאומי הכבד בתולדות המדינה תקבע מי יחקור אותה וכיצד
לוין טען בבג"ץ כי עצם הנגיעה של הפרקליטות באירוע הפצ"רית מונעת ממנה לפקח על החקירה. אך לוין עצמו אינו רואה כל מניעה מוסדית בכך שהממשלה שבמשמרתה התרחש האסון הלאומי הכבד בתולדות המדינה תקבע מי יחקור אותה וכיצד, תוך שינוי כללי המשחק הקיימים עשרות שנים בתחום ועדות חקירה.
הגוף הנבדק לא יכול לקבוע את זהות הגוף הבודק ואת סמכויותיו
הממשלה מבקשת לעצב "כללי משחק" חדשים וייחודיים, המותאמים בדיוק לאותו אירוע שאותו ועדת החקירה החדשה אמורה לבדוק. זו פעולה הנעשית בניגוד עניינים מובנה ובניגוד גמור לעקרון הבסיסי: הגוף הנבדק לא יכול לקבוע את זהות הגוף הבודק ואת סמכויותיו.
שיטת הממשל הישראלית בחרה לפני עשרות שנים בכלי ייעודי לחקירה של עניין "בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור", כפי שמוגדר בסעיף 1 לחוק ועדות חקירה ממלכתיות. אין סוגיה בוערת יותר ובעלת חשיבות ציבורית רבה יותר מבירור העובדות הקשורות למחדל הגדול בתולדות המדינה. יצירת מנגנון חדש ומיוחד מעשה-ידי הממשלה עצמה, שאמור לחקור את הממשלה עצמה - היא ניסיון ברור למלט את הדרג המדיני מאחריות. ניסיון שמקודם בניגוד עניינים מובהק.
החוק הקיים יוצר איזון: הממשלה מכריזה על הצורך בהקמת ועדת חקירה ומגדירה את הנושאים, אך נשיא בית המשפט העליון קובע את הרכב הוועדה ובראשה שופט בכיר. בכך נמנעת הטיה פוליטית של החקירה. "ועדה מיוחדת" שמבקשת הממשלה לקדם תבטל בדיוק את האיזון הזה, ותאפשר לדרג הנבדק לשלוט בדרג החוקר.
הציבור הישראלי אינו זקוק ל"כללי משחק" חדשים, הוא זקוק לתשובות: כיצד נערכה מערכת הביטחון לאיום מעזה? כיצד המדינה עם יכולות המודיעין הטובות בעולם, הופתעה בצורה כזו? כיצד ארגון חמאס פיתח יכולות צבאיות כה משמעותיות בשנים האחרונות?
הציבור הישראלי אינו זקוק ל"כללי משחק" חדשים, הוא זקוק לתשובות: כיצד נערכה מערכת הביטחון לאיום מעזה? כיצד המדינה עם יכולות המודיעין הטובות בעולם, הופתעה בצורה כזו? כיצד ארגון חמאס פיתח יכולות צבאיות כה משמעותיות בשנים האחרונות? מה היה המידע שהונח בפני הדרג המדיני בחודשים שקדמו לטבח? מה התרחש בלילה של 6 באוקטובר? היכן היו כוחות הצבא בבוקר של 7 באוקטובר? כיצד קרסה מערכת ההגנה שנבנתה סביב רצועת עזה במיליארדי שקלים, ומי נושא באחריות אישית למחדלים הנוראיים? שאלות אלה אינן יכולות להיבדק על ידי גוף שאנשי הדרג הפוליטי מעורבים בקביעת זהות החוקרים בו.
ד"ר מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףכתב המינוי לוועדת חקירה ממלכתית שתקום ידוע מראש, וניתן להישען על ועדות קודמות כמו ועדת אגרנט. ניסיון הממשלה לברוח מאחריות באמצעות ועדת "אד הוק" מופרכת שנולדה בניגוד עניינים מוסדי ברור – לא יעבור את מבחן משפטי, ולא את מבחן הציבור. יש להקים ועדת חקירה ממלכתית, כקבוע בחוק עשרות שנים, כאן ועכשיו.
הכותב הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, ומומחה למשפט ציבורי אוניברסיטת רייכמן ופרשן משפטי אולפן ynet
