רוח שטות מחויכת נחה על תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים בדיון שערכה ב-12 במרץ 2024. חבורת הנשים והגברים שמרכיבים את המוסד הזה, שבמשך יותר משנתיים עומד בלב הסערה שהפכה את החברה הישראלית על ראשה, הצליחו להתעלם לרגע קצר מהמחלוקת המקצועית, מהיריבות הפוליטית, מהפערים האידאולוגיים, מהאיבה והמשטמה, וחלקו זה עם זה רגע אנושי בנאלי. זה קרה כשנציגת האופוזיציה, ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד), שאלה את שר המשפטים יריב לוין אם הוא נהנה בתפקידו.
בתגובה ביקש השר שדבריו יירשמו בפרוטוקול והצהיר: "אינני נהנה". הוא הזכיר את עברו כשר התיירות וסיפר: "כשהייתי ילד הייתי בדנמרק. היה שם פאב ומולו הייתה כנסייה. אנשים היו יושבים שישה ימים בשבוע בפאב, וביום ראשון הם היו יושבים בכנסייה. הם היו אומרים שתמיד טוב יותר לשבת בפאב ולחשוב על הכנסייה מאשר לשבת בכנסייה ולחשוב על הפאב. אז אותו דבר. תמיד טוב לשבת במשרד התיירות".
ח"כ אלהרר גיחכה: "אז תעבור לשם".
השר לוין לא הסתיר את צחוקו: "אפשר לקדם".
כך, מתברר, נראים דיוני הוועדה לבחירת שופטים בישראל גם ברקע המהפכה המשפטית: יש בהם ריבים וסיעור מוחות, ויתורים ועקשנות, מקח וממכר, עצבים וגם התבדחויות. המציאות הזאת עולה מפרוטוקולים של שלושה דיונים שנערכו באביב שעבר ומתפרסמים לראשונה ב-ynet. יותר משנה חלפה מאז, ובמהלך התקופה מונו 196 שופטי מחוזי ושלום (על מינוי שופטים לעליון אין הסכמה מן הסתם). עד כה סירב השר לוין, המשמש כיו"ר הוועדה, לחתום על הפרוטוקולים בטענה שחלקים מהותיים בתמלול לא נכללו. כעת, אחרי שחתם עליהם, הם מתפרסמים כאן בהתאם לחוק בתי משפט, שעל-פיו לא מוצגים לציבור שמות השופטים שלגביהם התנהלו הדיונים.
למלחמת חרבות ברזל מלאו אז כשישה חודשים. כבר בתחילתה הצהיר השר לוין שיכנס את הוועדה רק אם ייבחרו שופטים "בהסכמה רחבה" - שם קוד למסלול העוקף את שיטת הרוב הרגיל (שלדבריו נוצל תמידית לדיל בין נציגי השופטים, האופוזיציה ועורכי הדין). המשמעות היא שניתנה לכל אחד מהצדדים האפשרות לווטו על כל מינוי.
שופטי העליון בוועדה טענו שמדובר בהנחתה מנוגדת לחוק, אבל נאלצו להיכנע לתכתיב השר כדי לצמצם את המחסור המשווע בבתי המשפט: כמעט רבע ממצבת השופטים בישראל לא היה מאויש באותם ימים. התוצאה היא שכל 196 המינויים מאז מרץ 2024 נקבעו במסגרת הסכמות ודילים, כשכל אחד מהצדדים נותר לא פעם עם חצי תאוותו בידו: אתה תאשר מועמד שלי, בתנאי שאינו שנוי מדי במחלוקת מבחינה אידאולוגית או פוליטית, ואני אאשר לך בהתאם.
תשעת חברי הוועדה שהשתתפו בדיונים הם שלושת נציגי הקואליציה (היו"ר לוין, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר), נציגת האופוזיציה (ח"כ אלהרר), נציגי השופטים (ממלא מקום נשיא העליון דאז עוזי פוגלמן, והשופטים נעם סולברג ודפנה ברק-ארז), ונציגי לשכת עורכי הדין (עוה"ד יונית קלמנוביץ' ומוחמד נעאמנה).
סטרוק: "כאילו אנחנו נחותים"
בדיון ב-12 במרץ 2024 ביקשה השרה סטרוק לבטל את "ועדת השתיים". מדובר בגוף פנימי בלתי פורמלי שהוקם ב-2007 על-ידי שר המשפטים דאז דניאל פרידמן על רקע מרירות שהצטברה בקרב שופטי שלום שטענו שאינם מקודמים כיוון שאין להם קשרים בקרב השופטים בוועדה. ועדת השתיים מאוישת על-ידי שתי שופטות בדימוס מהעליון והמחוזי ותפקידן לשמוע את טרוניות השופט, לקרוא את פסקי הדין שלו ולאחר מכן להעביר לנשיא העליון את התרשמותן. סטרוק ביקשה לבטל את ועדת השתיים בטענה שהמלצותיה אינן חשופות לציבור אלא לשופטי העליון בלבד, ולכן מדובר בציר העוקף את הוועדה לבחירת שופטים.
"סלחו לי שאני פותחת בזה, אבל פשוט נתקלתי הבוקר בכותרת ב'ידיעות אחרונות', מתלהמת מאוד, שהסערה הבאה בוועדה לבחירת שופטים, יעלו את ועדת השתיים ואוי אוי אוי...", אמרה השרה. "אני לא נגד להתחשב בוועדת השתיים, אינני מזלזלת. אבל להפוך את זה לתנאי סף זה נראה לי לא הגיוני, לא הוגן, לא תואם את החוק ולא תואם את מעמד שאר החברים שיושבים כאן סביב השולחן, שבעצם... כאילו אנחנו כולנו נחותים מאותם שני אנשים שאף אחד לא בחר בהם".
השופטת ברק-ארז: "את מתפרצת לדלת פתוחה".
השופט סולברג: "ההיסטוריה היא שלפני כן הייתה תחושה לא טובה לשופטי שלום שאינם מחוברים, אינם מקושרים, אינם נמצאים בקשר עם שופטי העליון. הם הרגישו במצב נחות. אדרבא. זה פותח לכולם את האפשרות הזאת, כלי עזר בידי נשיא העליון... לפני כן המלאכה לא הייתה נעשית כמו שצריך".
השרה סטרוק: "אבל כבוד השופט סולברג, זה לא מה שעושים בפועל. כי אם בפועל זה עוזר לנשיא, לנשיאה בפועל, לממלא מקום הנשיא, להעלות שמות לרשימה, זה עוזר לנו לחשוב - מצוין. אבל אם, כמו שאמר ממלא מקום הנשיא השופט פוגלמן, אם זה תנאי סף, שמי שלא עבר כלל לא יועלה, זה עולם אחר. חכמים ונבונים ומשקיעים ככל שיהיו, ועדת השתיים אינה יכולה להיות מעל הוועדה הזו. זה לא יעלה על הדעת".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "השרה סטרוק וכל חבר ועדה שרוצים לקבל הסברים על הליך כלשהו בהליך בחירת השופטים, תמיד יכולים לפנות כדי שתוכלו לקבל את כל התשובות. לא אני ולא חבריי דיברנו, וגם איננו מדברים היום, על 'תנאי סף' במירכאות כפולות. מבחינת הסמכות, היא ועדה מייעצת. כממלא מקום הנשיא יש משקל קריטי להמלצת ועדת השתיים... ההמלצות, כאמור, אינן מחייבות אף אחד מהחברים".
השופטת ברק-ארז: "גם כל אחד מחברי הוועדה מתייעץ לקראת הישיבה כאן. יש יועצים - לשרה, לחברי הכנסת - זה לגיטימי. זה שלנשיא או לממלא מקום נשיא העליון יש גורם מייעץ מקצועי לא שונה רעיונית מכל אחד ואחד מחברי הוועדה".
השרה סטרוק: "למה שאנחנו לא נהיה בפגישה הזאת? אני רוצה להיות בפגישה עם השופטים".
השופטת ברק-ארז: "שחברי הוועדה לבחירת שופטים יהיו נוכחים בישיבה של ועדת השתיים?".
ח"כ קרויזר: "אבל יש שופטת שהשרה רוצה להעלות אותה למינוי. החסם שלה הוא שהיא לא עברה עדיין את ועדת השתיים".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "אני מודיע חגיגית: אינני מתכוון לשנות את הנוהל. לכל חבר ועדה יש שיקול, כמו שלך יש. שמעתי לא מעט בישיבות הקודמות: 'בסדר, ועדת השתיים אמרה, אבל אנחנו איננו מחויבים אליה'. פורמלית גברתי אינה מחויבת לוועדת השתיים. כל חבר ועדה עושה את החשבון שלו".
השרה סטרוק: "זה מפריע לי מאוד, תביאו את זה בחשבון. לא יקרה שום רע אם תהיינה שקופות הוועדות שעל שולחננו".
השר לוין: "אני מסכים עם ממלא מקום הנשיא שכשמדובר בפורום התייעצות אפשר לפתוח אותו אם רוצים, אבל אין חובה כזאת. לעומת זאת יש דבר אחד שהוא בעיניי לא מקובל, וזאת הגישה, ולא היה שום ניסיון להסתיר אותה, אלא היא נאמרה בצורה פתוחה על השולחן, שבראייתּו לפחות, מי שאינו עובר את ועדת השתיים אינו יכול להתמנות. ואז אנחנו נמצאים במציאות שהוועדה היא כבר לא ועדה מייעצת. היא כבר ועדה קובעת. וזו גישה שלא רק שאי-אפשר לקבל אותה... לבוא ולומר באופן קטגורי שמי שלא עבר את הוועדה לעולם...".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "המילה 'לעולם' לא נאמרה".
השר לוין: "אני קיבלתי את הרושם הזה, כנראה לא במקרה, שהדבר הזה הוא תנאי סף".
יריב לוין: "היה שווה לבוא היום"
ויכוח נוקב התנהל באותו יום בנושא הרוב הדרוש לבחירה או קידום שופטים. כאמור, על-פי החוק די בחמישה מתוך תשעת חברי הוועדה כדי לבחור שופט שלום או מחוזי. בדרך זו היה רוב יציב לשופטי העליון, שנתמכו בדרך כלל בשני נציגי לשכת עורכי הדין. השר לוין החליט לשים לכך סוף.
השר לוין: "אני קבעתי כלל. הודעתי על זה שאין מצביעים בזמן מלחמה על משהו שהוא לא בהסכמה".
עו"ד קלמנוביץ': "זה גם לא בחוק".
השר לוין: "החוק ברור מאוד והכול בסדר. רק אני יושב ראש הוועדה ואני אומר לך שאני חושב שבעת הזאת אנחנו צריכים להגיע להסכמות".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "השר, ברשותך, אני גם מבקש שיירשם בפרוטוקול שבהיעדר הסכמה, יש חובה לקיים הצבעה. אי-אפשר לשתק את פעולת הוועדה".
השר לוין: "אף אחד אינו משתק".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "בהיעדר הסכמה... לא, אינני אומר...".
השר לוין: "לא חושב שמיצינו, והרצון הזה לדרוס מובן".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "למה לדרוס?".
עו"ד קלמנוביץ': "אבל ניהלנו שיחה של שעה. לא הגענו להסכמות".
השר לוין: "אז לא הגעתם להסכמות. איני מתכוון לסטות מהכלל שפעלתי על-פיו".
עו"ד קלמנוביץ': "יש לך סמכות לקבוע סדר יום, אבל החוק אינו מעניק לך סמכות לקבוע איך תנוהל הישיבה. זה המנדט של הוועדה".
השר לוין: "אני מבקש שיירשם לפרוטוקול: לפחות מכירים בסמכותי לקבוע סדר יום. היה שווה לבוא היום".
אחד מסלעי המחלוקת הקשים היה סירוב נציגי הימין בוועדה לקדם את שופטת השלום ג'ויה סקפה-שפירא למחוזי בירושלים, בנימוק שפסקי דין שלה הקלו על פלסטינים פורעי חוק ומסיתים. שני הצדדים נעמדו על רגליהם האחוריות, מה שגרם לעיכוב קידומם של חמישה שופטים נוספים למחוזי בירושלים. בסופו של דבר, בגלל העומס הכבד, נכנעו השופטים בוועדה, ובלבד שימונו שופטים אחרים. סקפה-שפירא עדיין לא קודמה.
השר לוין: "עכשיו אנחנו נחזור למחוז ירושלים. תראו, אני רוצה לקצר כדי שלא נדבר סתם לקיר".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "אני חייב לומר שעם כל הרצון של השר לסייע, זה שאמרתי שאנחנו רוצים הצבעות, אין זה אומר שאינני חושב שלא רוצים להגיע להסכמות, והוכחנו את זה בישיבה הקודמת. אבל קרו דברים מאז התכנסנו פה (מתייחס לפרסום על המחלוקת בתקשורת, ט"צ)".
השרה סטרוק: "אילו דברים קרו?".
השופטת ברק-ארז: "כולנו רואים".
השר לוין: "אני לא ראיתי גם".
השופטת ברק-ארז: "אני ממליצה לכולכם לעשות גוגל".
השרה סטרוק: "מישהו פה דיבר בתקשורת, לא את אבל מישהו פה הזכיר שכאילו אני אמרתי ששופט הוא 'כן לאומני מספיק' או 'לא לאומני מספיק".
ח"כ אלהרר: "אורית, זה היה ציטוט שלך".
השרה סטרוק: "זה לא ציטוט שלי, ואני רוצה להוציא את הפרוטוקול".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "קארין, אני שמח לשמוע שהשרה סטרוק מוכנה להגיד שמה שכתוב בעיתון לא נכון".
השרה סטרוק: "לא אמרתי ששופט צריך להיות לאומני מספיק או לא לאומני. דיברתי על היחס שלו. אני מבקשת שזה יירשם. כך הזכרתי את היחס בהקשר של שופט ערבי בעל גישה לאומנית".
עו"ד קלמנוביץ': "יש בעיה שצריך לראות איך לפצח אותה. ברור שלא למנות שופטים למחוזי בירושלים זה מסר רע מאוד לציבור בתקופה הנוכחית".
השופט סולברג: "אדוני השר, יש מצוקה אמיתית. השטח זועק למינויים".
השר לוין: "רבותיי, אנחנו נמשיך בישיבה הבאה".
"אנחנו יושבים פה כי נחתנו מהירח"
בדיון ב-7 באפריל 2024 על מינוי שופטי שלום בירושלים עלתה מועמדותו של היועץ המשפטי של פורום "קהלת", עו"ד אריאל ארליך (שמו לא מוזכר במפורש בפרוטוקול בשל חיסיון). בחירתו לא אושרה באותו יום, אלא רק כעבור שנה, אולם בין חברי הוועדה התגלע ויכוח בשאלה אם חבר בגוף בעל אוריינטציה פוליטית מובהקת יכול להיבחר לכהונת שופט. ההקשר מובן: פורום קהלת סייע בניסוח הרפורמה המשפטית שמקדמת הקואליציה.
השר לוין: "טוב שהדיון הזה התקיים. הוא עוסק בשאלה עקרונית. קודם כול אני אגיד דבר ברור מאוד: הרפורמה המשפטית היא דבר שאני עובד עליו, מנסה לקדם אותו, 20 שנה, הרבה לפני שהכרתי את אנשי פורום קהלת. לאחר כמה שנים הכרתי את עו"ד אביעד בקשי (איש הפורום ומועמדו של השר לעליון, ט"צ) והחלפנו דעות. נעזרתי בו לא מעט, וכאשר החלטתי שאני רוצה להוביל את המהלך הזה, בהחלט התייעצתי ונעזרתי, בעיקר בבקשי, ואני מניח שהוא רתם לעניין הזה את המערכת.
"הם חיברו ניירות עמדה, התייעצתי איתם, הכול בסדר. הם לא יזמו, הם לא הובילו, וגם האחריות היא לא עליהם. אבל הם בהחלט היו שותפים חשובים לחשיבה ולפעמים גם לעבודת הניסוח. מערכת המשפט היא של כולם, לא רק של מי שחושבים שהרפורמה היא נזק, או שאם מישהו, זו העמדה שלו, צריך להרחיק אותו מאולמות השיפוט. גם אינני מכיר דבר כזה 'צינון'. אני חושב שזה הפוך. סוף-סוף להראות שנכנס למערכת מישהו עם דעות שונות מהזרם המרכזי.
"אז נתרגם את זה למילים אחרות: אנחנו כבר עכשיו מודיעים לכל הסטודנטים למשפטים: אתה רוצה להתמנות לשיפוט? אל תהיה במקום שבו תעז להביע ביקורת, וחס וחלילה תהיה שותף ליוזמות חקיקה שבאות להכניס שינויים במערכת, כי אם תעשה את זה נסמן אותך באיקס, נכניס אותך לצינון ונדאג שלא תהיה".
הדיון הזה נערך בתקופה שבה סברו רבים במערכת הפוליטית ובציבור שהרפורמה המשפטית הוקפאה. דבריו של לוין עוררו כצפוי את נציגי האופוזיציה בוועדה. "מבחינתך יש הודאה שרוצים לחזור לרפורמה", העירה ח"כ אלהרר.
השר לוין: "לא שרוצים לחזור לרפורמה. יש ביטחון מלא שזה יחזור, כי יש בציבור שיעור עצום שזה בוער בו".
ח"כ אלהרר: "לא ראיתי את הציבור".
השר לוין: "לא ראית את הציבור? אנחנו יושבים פה כי נחתנו מהירח".
עו"ד קלמנוביץ': "מההתרשמות שלי בוועדות שקיימנו עד היום, המינויים שלנו מייצגים קשת מאוד רחבה וכוללת של הציבור הישראלי. ערבים, נשים, חילונים, חרדים, דתיים".
השר לוין: "ומי שאינו תומך ברפורמה".
עו"ד קלמנוביץ': "יש כאן הרגשה של סטנדרט כפול. מועמדים שמדורגים בתחתית הרשימה ומקודמים לראש שלה רק כי הם מדברים ל'בייס'".
השרה סטרוק: "אני מרגישה ממש מרומה. לא שמישהו רצה לרמות אותי, אבל אני סוג של רימיתי את עצמי. לא היה דבר קל ופשוט מבחינתי מאשר לפסול שופטים בגלל ההשתייכות האידאולוגית שלהם, ולא עשיתי את זה פעם אחת".
ח"כ אלהרר: "את צוחקת? לא עשית את זה?".
עו"ד קלמנוביץ': "'שופטים שהם לא לאומנים מספיק, לא לאומיים מספיק'".
השרה סטרוק: "זו חזרה על טקסט מעוות. אני אזכיר שישבנו בוועדת משנה והגיעה שופטת שקארין אמרה 'היא הקלה עם גננות מתעללות'. וקארין ראתה בזה דבר שיקשה מאוד לבחור בה, משום שבעיניה - ואגב גם בעיניי - גננות מתעללות זו מכת מדינה. באותה מידה אני אמרתי את מה שאמרתי על שופט שאינו יודע לפסוק נכון מול מתפרעים בשומר חומות או מול מסיתים באירועי טרור".
עו"ד נעאמנה: "את מסתכלת בעיניים של פוליטיקאית או של משפטנית?".
השרה סטרוק: "אני בקלות יכולתי למדוד בסרגל אידאולוגי... לא עשיתי את זה בקשר לאף אחד".
בשלב זה של הדיון שוב מתברר שעדיין לא ניתן להגיע להסכמות לגבי בחירת שופטי שלום ומחוזי בירושלים. בשל התנגדות השופטים, האופוזיציה ונציגי לשכת עורכי הדין למינוי ארליך, החליט השר לוין שלא להעלות את שמו להצבעה, אך במקביל הוא גם לא העלה להצבעה אף שופט שלום בירושלים, ושוב לא נבחרו חמשת השופטים החסרים במחוזי בירושלים (על רקע ההתנגדות למינוי השופטת סקפה-שפירא). מ"מ הנשיא פוגלמן מעוניין להצביע לפי המתוכנת החוקית – רוב. לוין מתעקש על "הסכמה מלאה" בלבד. השופטים כועסים.
מ"מ הנשיא פוגלמן: "אני כבר פעם שלישית מביע את דעתי שצריך לקיים הצבעה".
השר לוין: "אני מבין שאתם רוצים לדרוס. אלה לא הכללים וזה נוגד את ההודעה שהגשתי לבג"ץ... להסכים למינויים עכשיו בשלום בירושלים... זה מעמיד אותי במקום שאינני מוכן בשום פנים להיות בו, שהוטל וטו על בן אדם רק בגלל הדעות שלו. אני רוצה לפרוטוקול, לא הוטל וטו על אף אדם, הוטל וטו על עיקרון שבן אדם שמגיע מארגון שנוי במחלוקת, שצבוע בצביון פוליטי, לא יוכל להיבחר ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית הוא. אתם עשיתם מעשה שחסם את היכולת להגיע להסכמות".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "אנחנו השופטים הולכים לפי מינויים מקצועיים".
השר לוין: "אז בואו נמנה רק לפני הרשימה של הנשיאים".
השופט סולברג: "השטח זועק למינויים. חייבים לעשות את זה".
הישיבה הסתיימה במינויים בהסכמה רחבה אבל לבתי משפט אחרים.
על עוזרים ומתמחים
בדיון בוועדה ב-16 באפריל 2024 ניגש השר לוין אל הפיל שבחדר. הוא טען שמדיניות ה"חבר מביא חבר" של שופטי העליון גרמה לכך שרבע משופטי המחוזי בישראל היו בעבר עוזרים או מתמחים בעליון, והם מקודמים על חשבון מי שמגיעים מרקע או מִילְיֶה אחרים.
"עשיתי בדיקה מספרית ואני מבין שיש לנו כרגע 209 שופטים שמכהנים בכלל בתי המשפט המחוזיים", אמר השר. "אני לא יודע מה המספר שנראה בעיניכם סביר של עוזרי שופטי עליון שמכהנים בבתי משפט מחוזיים. המספר נכון להיום עומד על 23. זאת אומרת עשרה אחוז. לזה צריך להוסיף עוד 22 שהיו מתמחים בעליון. התוצאה הסופית היא שכמעט רבע מכלל שופטי המחוזי בארץ היו עוזרים בבית המשפט העליון.
"זו תוצאה בלתי הגיונית והיא אולי תולדה טבעית של מצב שאני מכיר אותו, ואני לא בא בטענות אישיות, אבל הוא לא נכון מבחינה מערכתית, מכיוון שיש להם היכרות אישית עם שופטי העליון שיושבים בוועדה הזו. אנחנו מקבלים תוצאה שאי-אפשר להסביר אותה, שאי-אפשר לקבל אותה. רבע משופטי המחוזי מגיעים מאותו בית גידול".
השופטת ברק-ארז: "זו הסתכלות לא מדויקת. לגבי המתמחים למשל... אם הם היו מתמחים בבית המשפט העליון לפני שנים רבות, הם לא מכירים אף אחד משופטי העליון על בסיס של עבודה. חלקם כנראה התמנו בגלל החלקים היותר דומיננטיים בקריירה שלהם. העובדה שהם התמחו בעליון לא הייתה אירוע דומיננטי".
מנהל בתי המשפט צחי עוזיאל (מזכיר הוועדה): "גם יש הסבר טבעי: בגלל שהעוזרים המשפטיים מכירים את העניין מקרוב, הם רוצים ללכת יותר לשפיטה. אנשים אלה מצטיינים יותר ולכן יותר הגיוני שהם עוברים את הקורסים. אלה אנשים מראש עם נתונים טובים יותר".
ח"כ קארין אלהרר: "לוקחים להיות מתמחים בבית המשפט העליון את השליש העליון. אני בטוחה שכל מי שיושב מסביב לשולחן רוצה את המקצועיים ביותר".
השר לוין: "אנחנו לא יודעים מה היה פה? על כל עוזר משפטי ומתמחה בעליון יש עשרות, ועובדתית יש פה סטטיסטיקה. ואז אתה שואל איך זה קורה".
השופטת ברק-ארז: "כל אותם אנשים שהבאת את הסטטיסטיקה לגביהם, הייתי רוצה לדעת מה הם עשו קודם. אולי הם באו מהמגזר הפרטי או ממקום אחר. ברגע שמביאים משוואה שיש בה רק נעלם אחד, אין שום משמעות סטטיסטית למה שאמרת".
השר לוין: "יכול להיות שכל אחד מהם עשה גם דברים בעולם האזרחי, אבל יש המון עורכי דין אחרים שעשו המון בעולם האזרחי, ובסוף רבע מכלל שופטי המחוזי באים מנקודת מוצא מסוימת. אני לא יודע איך זה לא מטריד אותך. אותי זה מטריד מאוד".
השופטת ברק-ארז: "אנחנו לא יודעים מה הנתונים לגבי האחרים, כמה אנשים הגיעו מהפרקליטות, ממשרדים פרטיים וכו'. אין לנו את התמונה בכללותה".
עו"ד מוחמד נעאמנה: "הכרת הדינמיקה של אולם בית המשפט הכרחית. מצד שני, אי-אפשר להתעלם מכך שמיטב הבוגרים בפקולטות למשפטים בארץ נכנסים לעליון הן כמתמחים והן כעוזרים משפטיים. הרקע שלהם הוא מצוין".
מה אנחנו, פחותי ערך?
הישיבה ב-16 באפריל עסקה בבחירת שופטים לערכאות שונות ובמהלכה נפתח דיון הליבה בסוגיית יחסי הכוח בין הדרג הנבחר לבין הגורמים המקצועיים, ובעיקר בשאלה מי מכתיב את המינויים ולפי אילו קריטריונים. מ"מ הנשיא פוגלמן פתח דיון בנושא המחוזי בתל אביב, שם לדבריו היו תשעה תקנים קבועים וארבעה מאוישים בפועל.
מ"מ הנשיא פוגלמן: "אני רוצה להקריא רשימה, אבל אני אומר את זה בהערה מקדימה שנהיה פוזיטיביים. לא נאמר שאנחנו לא רוצים את פלוני כי זה מוביל לתוצאות לא טובות, אלא נאמר שאנחנו רוצים את אלמוני".
השרה סטרוק: "אתם נתתם רשימה של שמות שמומלצים על-ידי הנשיא של המחוזי בתל אביב. מספר האנשים ששמתם על השולחן יכול למלא את כל הרשימה ולא צריך את שלנו. לטעמי צריכים להיות בכל רשימה כאלה שאתם הצעתם וכאלה שאנחנו הצענו במספר שווה".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "יש פה הבדלי גישות: אנחנו מסתכלים על צורכי המערכת ואיכויות השפיטה, ולכן ההצעות שלנו לא מנותקות מהצרכים של בית המשפט".
השרה סטרוק: "אתם באים מתוך הגישה שאתה רואה את צורכי המערכת הרבה מכל דבר אחר. אתה רואה את הבקשות וההצעות ואת המועמדים שאנחנו רוצים לקדם כפחותי ערך".
מ"מ הנשיא פוגלמן: "בעיניי מקצועיות היא מעל הכול".
השרה סטרוק: "ואני אומרת שאנחנו כנציגי ציבור באים מעולם אחר שרואה זווית אחרת. חלק מזה הוא שאנחנו רואים את הצורך, למשל, בהרתעה במקרים שבהם יש מכת מדינה, כמו לדוגמה טרור או גננות מתעללות. יש ציבור גדול ועצום שרואה את המערכת כבעייתית וחושב שהמערכת לא קוראת נכון את התמונה הזו, מפלה אנשים וכו'. אנחנו מגיעים גם מהמקום הזה, ולכן כך צריך להיות איזון בין שתי נקודות המבט".
השופטת ברק-ארז: "השאלה היא איזון".
השרה סטרוק: "חלק מהרצון הטוב צריך להיות שאתם תיתנו הרבה מקום להשקפות העולם שמביאות את המועמדים שלנו".
השופטת ברק-ארז: "מה למשל את יודעת להגיד על השקפת העולם של השופטת שבזכותה אנחנו צריכים לתמוך בה?".
השרה סטרוק: "אנחנו לא עוסקים בהשקפת עולם אם זה ימני או שמאלי. אנחנו מדברות על השקפת העולם לא של השופטים ולא של המועמדים אלא של הציבור".
עו"ד נעאמנה: "יש מעט מקומות להרבה אנשים שאנחנו חושבים שהם מצוינים. השיקולים שלנו הם מקצועיים. איפה שיש שיקולים מערכתיים לא מחייב אותי. אם שופט לא מתנהל יפה באולם, אני מתנגד".
מ"מ הנשיא פוגלמן שוב ניסה להניע מהלך של בחירת שופטים לפי רוב ולא "בהסכמה רחבה" כפי שדרש השר לוין: "אני מבין שלא עלה בידינו להגיע להסכמה. אני ממש מצר על כך. זה מחייב הסקת מסקנות. אם לא הצלחנו להגיע להסכמה זה אומר שהמנגנון של מתן זכות וטו של כל אחד ואחד מחברי הוועדה לא יכול לעבוד בצורת מעשית וגם לא עולה עם הוראות הדין. הסכמה רחבה בעיני זה תמיד נכון, אבל אם לא הצלחנו למנות שופטים גם לתל אביב והמרכז, אני מציע שנחזור להצבעה".
השר לוין: "אמרתי, בעת מלחמה אנחנו חייבים להגיע להסכמות, כפי שאמרתי לבג"ץ. אין לי כוונות לדרוס. זו גם לא חוכמה ולא במקום. בתוצאה שאליה הגענו יש הרבה שכל במובן שהיא גם הביאה מועמדים שאף אחד לא רצה ואפשר לחיות איתם, וכל אחד הביא איש-איש את מי שהיה חשוב לו. יש קשת רחבה של אנשים. אני לא יודע למה זה לא מצליח להתכנס. צריך להפסיק להטיל וטו על אנשים. אנחנו לא נצא מזה. אני מקווה שזה ייפתר עד הישיבה הבאה".
