מדינות ערביות רבות נמצאות ברשימת המדינות הסובלות בצורה הקשה ביותר ממשבר המים העולמי. אזור המזרח התיכון וצפון אפריקה מתמודד עם מצוקת מים שהולכת וגוברת, ולפי הדיווחים הערביים בחודשים האחרונים – אף שברה שיאים חדשים. על רקע המצוקה קיימים גם סכסוכים בין המדינות על המשאב ההכרחי, סכסוכים שעשויים להחריף.
בין התאריכים 28-24 באוגוסט נערך כנס המים העולמי השנתי בשטוקהולם. במסגרת הכנס, המכונה גם "שבוע המים העולמי" (ומתקיים בנפרד מ"יום המים הבינלאומי של האו"ם" שמצוין מדי שנה במרץ), פורסם על ידי ארגון הבריאות העולמי ויוניצ"ף דו"ח לפיו ליותר משני מיליארד איש ברחבי העולם חסרים שירותי מים, תברואה והיגיינה בסיסיים. לפי דו"ח המים של האו"ם משנת 2023, לכ-50 מיליון איש במדינות ערב חסרה גישה למי שתייה בסיסיים.
צפו בפינה באולפן ynet
(צילום: מיקי שמידט )
ביולי האחרון דיווח משרד משאבי המים בעיראק כי השנה הנוכחית היא אחת השנים היבשות ביותר במדינה משנת 1933. לפי המשרד כמות מים נמוכה, שמגיעה ממדינות במעלה הזרם של הנהרות המרכזיים העוברים בעיראק, יחד עם שינויי האקלים, הובילו לירידה משמעותית בעתודות המים של המדינה. המשרד הזהיר מפני מחסור מתמשך במים ומחוסר שיתוף פעולה מצד המדינות במעלה הזרם, מה שעלול להחמיר את המשבר ולהוות איום על ביטחון המים של עיראק. גם באתר החדשות העיראקי "שפק ניוז" הדגישו כי הבצורת בעיראק מחמירה בקצב חסר תקדים משתי סיבות: מחסור בגשמים כתוצאה משינויי האקלים, והירידה במפלס המים הזורמים בנהרות החידקל והפרת, כתוצאה ממדיניות המים של טורקיה ואיראן ובראשן בניית סכרים על מקורות המים והסטת מסלולם, מה שמאיים לגרום לאסון הומניטרי במדינה.
יש לציין כי לפי האו"ם, בימים אלה איראן עצמה מתמודדת עם משבר מים קשה, ובטורקיה 88% משטח המדינה נמצא בסיכון גבוה למדבור. בחמישי דיווחה המועצה העליונה למים בעיראק כי משרד החוץ פנה לצד הטורקי בבקשה להגדיל את שחרור המים לעיראק מהפרת והחידקל.
גם ירדן סובלת מגירעון מים חמור. בשבוע שעבר דווח במדינה כי ועדת החקלאות והמים הפרלמנטרית קיימה ישיבה מורחבת בנוכחות בכירים מהמגזר במדינה, כדי לבחון פתרונות מעשיים להתמודדות עם האתגר, שהחמיר בין היתר עקב שינויים האקלים. יו"ר הוועדה, אחמד א-שדיפאת, הזכיר כי ירדן היא אחת המדינות הדלות בעולם מבחינת כמות מים לנפש. בסיום הישיבה אישרה הוועדה מספר המלצות מעשיות, בניסיון להציג תוצאות לפני הקיץ הבא, ביניהן: צמצום אבדן המים באמצעות שדרוג הרשתות, הגברת יעילות התפעול של בארות המים, העמקת הבארות הקיימות וקידוח נוספות. בנוסף, הנוכחים קראו להרחיב את מקורות המים, לפתח את רשתות החלוקה, להגדיל את קיבולת האחסון של הסכרים ולהקים פרויקטים לאיסוף מים.
למרות מצוקת המים הירדנית, בנובמבר 2023, אחרי תחילת המלחמה בין ישראל לחמאס, הודיע שר החוץ הירדני איימן א-ספדי - מתנגד גדול למדיניות הישראלית - כי ירדן לא תחתום על הסכם "מים תמורת אנרגיה" עם ישראל, על רקע היחסים המתוחים בין הצדדים. לפי ההסכם ישראל הייתה אמורה למכור לירדנים מים מותפלים בתמורה לחשמל סולרי. אחרי ההחלטה ירדן החלטה להחיות פרויקט שאפתני קיים, של התפלת מים מעקבה והעברתם לאזורים שונים.
סוריה, בדיוק כמו המדינות סביבה, מתמודדת גם היא עם מחסור במים. במאמר בא-שרק אל-אווסט הסעודי מיולי האחרון תיאר זאת הכותב, סורי שחי כעת בלונדון, כמשבר שהפך "למציאות קשה ודורש פתרון רדיקלי הכולל את הממשלה ואת כל הסורים, כדי להתגבר על האתגרים והסכנות הנוכחיים והעתידיים שהוא מציב בפני הסורים וארצם". הוא כתב כי מדובר במשבר "החמור ביותר בהיסטוריה המודרנית של סוריה שמשפיע על כל סוגי המים והשימושים, מתפרס לכל המחוזות בסוריה בדרגות שונות ומשפיע על רוב הסורים, אם לא על כולם".
יש בישראל מי שמזהה את משבר המים בסוריה כהזדמנות להתקרבות. בינואר דווח ב-ynet כי מומחים מישראל מציעים שיתוף פעולה בין ישראל לסוריה כדי לפתור את המשבר במדינה.
אתגר המים חוצה גבולות. לעיתים הוא פותח הזדמנויות לשיתופי פעולה בין מדינות, אך המצוקה מביאה גם למתיחויות חריפות. באל-ג'זירה פורסמה ב-11 באוגוסט כתבה תחת הכותרת: "האם העולם עומד בפני מלחמות מים?" בכתבה צוטט ריאיון משנת 1995 של הכלכלן אסמאעיל סראג' א-דין, שכיהן בזמנו כסגן נשיא הבנק העולמי, במסגרתו ניבא כי נושא המים יהיה מוקד המלחמות במאה ה-21 במקום הנפט, אותו תאר כמוקד מלחמות המאה ה-20.
בכתבה שפורסמה באל-ג'זירה נשאלה השאלה: "האם נהיה עדים למלחמות בשנים הקרובות, בהן מדינות העולם יתמודדו על משאבי מים שהולכים ופוחתים?". מוזכר כי המזרח התיכון נמצא בחזית הדלדול במים (צריכת מים מהירה יותר מיכולתו של הטבע לחדש אותה).
אחד מהסכסוכים ארוכי השנים באזור בנושא המים הוא הסכסוך בין מצרים לאתיופיה וסודן, שאינן חלק מהמזרח התיכון, סביב סכר הרנסנס. אתיופיה בנתה בשטחה את סכר הרנסנס הגדול הממוקם על הנילוס הכחול, היובל הראשי של נהר הנילוס. מדובר בפרויקט שהחל עוד בשנת 2011. מאז, שלוש המדינות מנהלות משא ומתן לסירוגין בחסות האיחוד האפריקאי וגורמים בינלאומיים, אך הסכם על תפעול הסכר לא הושג. אתיופיה רואה בפרויקט זכות ריבונית לפתח את משאבי המים שלה ולייצר חשמל, בעוד מצרים רואה בו החלטה חד צדדית, איום על כמות המים הזורמת לכיוונה ומכאן, איום על ביטחון המים והביטחון התזונתי שלה.
4 צפייה בגלריה
נשיא מצרים א-סיסי. מאבק עם אתיופיה וסודן על סכר הרנסנס
(צילום:REUTERS/Benoit Tessier/Pool)
לפי הדיווחים האחרונים, נראה כי המתיחות סביב הסכר נקשרה לסכסוכים אזוריים נוספים. ב-12 באוגוסט אמר נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי: "אנחנו עומדים בפני לחץ רב בנוגע לסוגיית סכר הרנסנס. מים עשויים להיות חלק מקמפיין להשגת מטרות אחרות". בניסיון להבין את דבריו, ראיינו באל-ערבי אל-ג'דיד הקטארי את מי שהיה בעברו עוזר שר החוץ המצרי, חוסין הרידי, שהסביר כי הנושאים האחרים שא-סיסי התייחס אליהם קשורים למלחמה ברצועת עזה, "ובמיוחד לעקירה בכפייה או מרצון של פלסטינים" - כלומר שישנו ניסיון, באמצעות סוגיית המים, להפעיל לחץ על מצרים בנושאים הקשורים לרצועת עזה. בנוסף, לפי פרסומים, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ טען שלוש פעמים במהלך חודש יולי כי ארה"ב מימנה את הסכר, דבר שנדחה על ידי אתיופיה והעלה את השאלה מה הוא רוצה בתמורה.
הסכר אמור להיחנך בצורה רשמית בספטמבר. ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד, הכריז ביולי על השלמתו, ומצרים וסודן אף הוזמנו לטקס הפתיחה. שר החוץ המצרי, בדר עבד אל-עאטי תאר את ההזמנה כאבסורדית והדגיש את "זכותה של ארצו להגן על האינטרסים שלה בתחום המים".
