בצל התשובה העמומה שמסר חמאס ל"מתווה וויטקוף החדש" להפסקת אש ועסקת חטופים, כמדי שבוע נערכה הערב (שבת) עצרת בכיכר החטופים בתל אביב, בקריאה להשבתם. במקביל, נערכים אירועי מחאה ברחבי הארץ בקריאה להפסקת המלחמה והשבת החטופים. בעצרת בתל אביב, בסימן "85 שבועות, 58 חטופים - זה לא חג עד שכולם חוזרים!", נשותיהם של החטופים עמרי מירן, אלקנה בוחבוט ודוד קוניו, זעקו וסיפרו על הקשיים בבית עם הילדים ללא האבות.
לישי, רבקה ושרון נואמות בכיכר החטופים
(צילום: מטה משפחות החטופים)
בנאום משותף שנשאו לישי מירן-לביא - אשתו של עמרי; רבקה בוחבוט - אשתו של אלקנה; ושורדת השבי שרון אלוני קוניו - אשתו של דוד, הן שיתפו בסיפורים האישיים ובהתמודדות שנמשכת כבר 603 ימים. שרון - אמא של יולי ואמה, סיפרה: "הן היו חטופות בעזה, 52 ימים ולילות בידי חמאס, עד שחזרנו יחד בעסקה הראשונה - אבל בלי אבא שלהן, בלי דוד אהובי". לישי - אמא של רוני ועלמא, שיתפה: "הן ראו את אבא עמרי נלקח לעזה על-ידי המחבלים. זה קרה מול העיניים שלהן". רבקה - אמא של ראם, אמרה כי "ראם בן החמש שואל כל לילה איפה אבא. מתי אבא חוזר. למה אבא לא איתי".
שרון המשיכה ושיתפה "יותר מ-600 ימים הסיוט הזה נמשך. עוד רגע 20 חודשים. כשיצאנו מהתופת אמרתי לילדות, 'עוד קצת סבלנות, רק עוד רגע, וגם אבא דוד חוזר. הוא כבר מצטרף אלינו'". לישי שחזרה בכאב: "חגגנו לאבא עמרי יום הולדת, וניסינו לחגוג עם הילדות את פסח, ושבועות, וראש השנה, וכל החגים האחרים. ואז עוד יום הולדת, ושוב פסח, והינה גם שבועות הגיע. והבנות לא מבינות. איך יכול להיות שאבא עדיין לא איתנו".
רבקה הוסיפה: "ראם היה בן שלוש ב-7 באוקטובר, אותו יום נורא. בשבוע הבא יש לו יום הולדת חמש. אני רואה כל יום כמה קשה לו, כמה הוא מנסה להתגבר, והלב שלי נשבר לאלף חתיכות. יש רק מתנה אחת בעולם שהוא רוצה ליום ההולדת: את אלקנה, אבא שלו". שרון המשיכה: "אני שומעת את ראש הממשלה מדבר על ניצחון, ועל תקומה. המשפחה שלי שילמה מחיר כואב מאוד במלחמה הזו. הבית שלי, קיבוץ ניר עוז, עבר חורבן. בשבילנו יש רק ניצחון אחד, רק דרך אחת לתקומה: עסקה שתחזיר לנו את כל החטופים. עסקה שתסיים את הסיוט המוחלט".
לישי הוסיפה כי "במלחמת העצמאות ב-1948 כל השבויים חזרו הביתה אחרי שמונה חודשים. ככה נראה ניצחון אמיתי. במלחמה הזו, שהיא כבר הארוכה בתולדות המדינה, יש לנו חטופים בעזה כבר 20 חודשים. עד שהם לא יחזרו, כולם, לא נוכל להגיד שניצחנו".
רבקה סיפרה: "עליתי לארץ מקולומביה, באתי לכאן כי אני מאמינה במדינה הזו. כאן בחרתי להקים בית ומשפחה. אחד הדברים הראשונים שלמדתי על מדינת ישראל הוא שאנחנו לא מפקירים פצועים בשטח. לא משאירים אף אחד מאחור. זה ה-DNA שלנו, הישראלים. אסור לנו לשכוח את זה". שרון אמרה כי "כל יום שהחטופים נשארים במנהרות בעזה, כל יום שהילדים שלנו ממשיכים לשאול 'איפה אבא?', הוא יום נוסף בו אנחנו מאבדים את הזהות שלנו. מאבדים את הערכים שלנו. מאבדים את מה שהופך את מדינת ישראל לבית, למקום המוגן שלנו".
לישי פנתה לחיילים, למשפחות השכולות ולפצועים: "אנחנו אוהבות אתכם, מחבקות אתכם, מעריכות אתכם. רבים מכם פונים אליי כל הזמן ואומרים לי - בשבילנו, המטרה הכי חשובה היא להחזיר את החטופים. על זה יצאנו להילחם". וסיכמה בפנייה לראש הממשלה: "די עם המשחקים. מספיק עם הסרטונים והסיסמאות. הגיע הזמן לעסקה". שרון סיכמה: "עכשיו זה הזמן לעשות עסקה. תחזירו לילדים שלנו את האבות שלהם - אל תהפכו אותם ליתומים".
מטה המשפחות להחזרת החטופים מסר הערב כי "לאחר 603 ימים של מלחמה, נבקש להזכיר שמלחמה היא אמצעי, ולא מטרה בפני עצמה. רובו המוחלט של עם ישראל מאוחד סביב ההסכמה - החזרת 58 החטופים והחטופות כולם בפעימה אחת גם במחיר הפסקת המלחמה. אין צורך יותר בעסקאות חלקיות ואין צורך בסלקציות כואבות. זו השעה לקבל החלטה ולבחור בחטופים - בלי החזרת כל החטופים אין ניצחון ישראלי".
אחריהן דיבר גם אלון נמרודי, אביו של החייל החטוף תמיר נמרודי: "את ההבנה הסופית שתמיר שלי נחטף ב-7 באוקטובר קיבלתי כששהיתי בחופשה בחו"ל. זה היה מיד אחרי שעמית שלי נחשפה לסרטוני החטיפה שפרסם חמאס סביב השעה 16:00 באותו יום ארור. התקשרתי לחירות, אם ילדיי, בקול חנוק מבכי אמרתי לה שזה טוב שהוא נחטף ולא נרצח בבסיס. אנחנו נראה אותו חזרה בבית, בריא ושלם, על רגליו".
הוא המשיך ושיתף כי "לא ידעתי כמה שהסיוט הנורא של חיי, חיינו, יהיה ארוך כל-כך, מתיש, סיזיפי, פיזית ונפשית. שאנו, המשפחות, נעבור התעללות קשה כל-כך על-ידי המדינה שלנו, שרים, חברי כנסת וראש ממשלה אחד שהוא המחליט הבלעדי, מי חשוב ומי חשוב פחות. מתחשק לי לוותר על תעודת הזהות שלי, מדינה שלה אני משלם מיסים, עשיתי צבא, בני נחטף על משמרתו כחייל בצה"ל, מבסיסו שבו הוא הוצב, לא מבחירה, מדינה שעושה סלקציה בין אזרחיה וחייליה החטופים, שמקריבה את חייהם של חטופים שעדיין מוגדרים בחיים ושל חטופים וחטופות המוגדרים חללים ודינם נחרץ להיעלם לעולם בשם קידוש אדמה ופוליטיקה זולה".
אלון סיכם: "ביבי עסוק בדברים אחרים, במספרים שנוחים לו, אולי במטרה להוריד מחירים. אין מחיר לחטופים! עם הכול ניתן להסתדר אחרי שמחזירים את כולם הביתה. עם הכול! ישנם 58 חטופות וחטופים. לא 8, לא 10, לא 20 חיים. תמיר שלי מוגדר ברשימת החיים שהועברה למתווכות. ראיתי בעיניי את הרשימה וההסכם כפי שהוגש למתווכות. כן, למרות שאנו המשפחה היחידה שלא קיבלה אות חיים מאז 7 באוקטובר, אך ידוע שתמיר הגיע בריא ושלם, על רגליו לרצועת עזה. אבל לביבי חשוב לסחור בחטופים, יש שווים ושווים פחות".
בהמשך נשאו דברים גם אור ויגיל יעקב, בניו של יאיר שנחטף ונרצח ב-7 באוקטובר, וגם אחיו של יאיר, יניב. האח סיפר בכאב כי "משפחתי נחטפה יחד איתו - בת זוגו ושני ילדיו. ברביעי האחרון ציינו 600 ימים מאז אותו בוקר נורא. 600 ימים שאנחנו חיים בין תקווה לייאוש, בין זיכרון לחוסר ודאות. 600 ימים מאז שיאיא נרצח, וגופתו עדיין מוחזקת בעזה. 600 ימים שבהם לא ניתן לנו אפילו להתאבל כמו שצריך. אין לנו קבר ללכת אליו, אין לנו סיום – רק חור אינסופי בלב. וכשהעולם ממשיך כאילו כלום – אנחנו תקועים. אין שיקום. אי-אפשר להשתקם כשאח שלך עדיין מוחזק בשבי, אחרי שנרצח".
אור סיפר שהיה בשבי חמאס 52 ימים: "הייתי בן 16 כשנחטפתי. ביום הראשון חשבו שאני חייל ואזקו וכלאו אותי. בכיתי. חשבתי על אמא, על אבא, על הבית. שאלתי את עצמי: מה אם אבא שלי בשבי? מה אם הוא לא בחיים? כל כך קיוויתי שיחזור בחיים. רק חודשיים אחרי שהחזירו אותנו גילינו שהוא נרצח. אני מתגעגע אליו. וצריך לדעת שהוא כאן כדי לחזור לחיים שלי". אחיו יגיל שיתף: "אני בן 14, נחטפתי מקיבוץ ניר עוז וחזרתי אחרי 52 ימים. מאז אני חופשי, אבל כבול - עדיין עם שרשרת על הידיים, עדיין עם הכוויות, עם הריח של העשן, מלא חבלות בכל הגוף, עדיין שם. 17 חודשים עברו, ואבא שלי עדיין בשבי. אני מתגעגע אליו בכל ליבי".
הפגנה ומדורה ליד הקריה
(צילום: שלו כחלון)
מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, נאם גם הוא בעצרת ואמר: "חוסר האונים של המשפחות קורע את הלב, ומרתיח את הדם. זה לא אסון טבע. אלה החלטות אנושיות. 58 חטופות וחטופים עדיין בשבי חמאס".
שמחה הוסיף: "עלינו לכבד את ההסכם הבסיסי שבין המדינה לאזרחיה, את הערבות ההדדית שמאפיינת כל כך את הישראלים, אחרת, לא תהיה לנו תקומה כחברה וכעם. ראש הממשלה נתניהו, אני קורא לך מכאן, עשה הכול, הפוך כל אבן, להשיב את כולם הביתה – עכשיו. זה לא עניין של וויטקוף. זה לא עניין של טראמפ. זה הערך הבסיסי שהפך את מדינת ישראל לנס שהיא, לפלא שהיא, ואם לא נחזור להיות חברה ערכית, לא נהיה בכלל".
מוקדם יותר חמאס הודיע כי העביר למתווכות את תגובתו על המתווה שעומד על הפרק, מבלי לציין בבירור מה היא. בארגון הטרור טענו כי ההצעה "שואפת להשיג הפסקת אש קבועה, נסיגה מקיפה מרצועת עזה, ולהבטיח את זרימת הסיוע לעמנו ולמשפחותינו ברצועה" - וזאת למרות שבישראל מסרבים לסיום המלחמה. כמו כן, הודיע חמאס שכחלק מההסכם ישוחררו 10 חטופים חיים, בנוסף ל-18 חטופים חללים בתמורה ל"מספר מוסכם של אסירים פלסטינים".
בהתייחס להודעת חמאס, גורם ישראלי אמר שארגון הטרור "סירב בפועל למתווה וויטקוף האחרון והציב הצעה חדשה עם תנאים משלו". עוד קודם-לכן, דיווחו כלי תקשורת סעודיים כי חמאס צפוי להסכים רק עקרונית למתווה "החדש" - אך להציב לצד זאת תנאים והסתייגויות. בישראל, התנאים שהציב חמאס לא נחשבים ל"הסכמה", שכן הדרישה היא לקבל את המתווה כלשונו - וככל שזה מוסיף לו תנאים צפוי לכל הפחות משא ומתן נוסף לגביהם.
