הסערה והמחלוקת סביב מינויו של השופט יצחק עמית, הגיעה סוף-סוף לסיומה, במינויו לנשיא בית המשפט העליון – מינוי שהוא גם חוקי וגם לגיטימי לחלוטין. במשך למעלה משנה וחצי לא מונה נשיא לבית המשפט העליון, תופעה שאין לה אח ורע בקרב אומות העולם התרבותית – וכדי ביזיון וקצף. עתה יצא סוף-סוף עשן לבן עם מינויו, המוצדק והראוי יש להודות, של בכיר שופטי בית המשפט העליון, לכהן כנשיאו.
ועל מה יצא הקצף לגבי מינוי חשוב ונכון זה? האם על פסיקותיו השיפוטיות של השופט עמית, שלא נשאו חן בעיני המתנגדים למינוי, קרוב לוודאי מטעמים פוליטיים, גרידא? על שום דעותיו הפוליטיות, כביכול אשר השר לוין ושותפיו ביקשו להדביק לו, ללא כל בסיס או הצדקה של ממש? או שמא מתוך רצון לבטל את שיטת הסניוריטי, הנהוגה במקומותינו מאז קום המדינה, אשר הצדיקה את עצמה, ללא עוררין?
רק לאחרונה, משהגיע שלב הדיונים במינוי לכלל סיום, טרחו לוין, רוטמן, קרעי ומרעיהם "להזמין הסתייגויות" לרוב כנגד המינוי, וזאת מטעמים בלתי מבוססים ומופרכים, בעליל
רק לאחרונה, משהגיע שלב הדיונים במינוי לכלל סיום, טרחו לוין, רוטמן, קרעי ומרעיהם "להזמין הסתייגויות" לרוב כנגד המינוי, וזאת מטעמים בלתי מבוססים ומופרכים, בעליל. כל הטענות שהועלו כנגד המינוי נבדקו - הן ע"י היועצת המשפטית לממשלה והן ע"י ראש אגף חקירות במשטרת ישראל – ולא נמצא בהן דבר, או ראשית דבר. אגב, ייתכן שמן הראוי היה לבדוק את ההסתייגויות על-ידי נציב התלונות על שופטים, בתוקף סמכותו עפ"י החוק, אלא שלמרבה הצער נציב כזה אינו בנמצא – עקב סירובו של לוין למנות לתפקיד שופט בדימוס, כבעבר.
ההצעה האחרונה של לוין
כאן המקום להזכיר את הצעתו האחרונה של השר יריב לוין לפשרה בנוגע למינוי נשיא ושופטים לבית המשפט העליון – ויש להודות כי מדובר היה בהצעה מפויסת הרבה יותר מעמדותיו בעבר. לדעתי הצנועה, ההצעה הייתה ראויה בהחלט לעיון ולדיון, וחבל שהשופטים ומערכת המשפט החליטו לדחותה על הסף.
לפי הצעת השר דאז, השופט הוותיק בבית המשפט העליון, יצחק עמית, ימונה לנשיא בית המשפט העליון ואילו הבא אחריו, השופט נעם סולברג, ימונה למ"מ נשיא בית המשפט העליון. כמו כן, ימונה מועמדו של השר לוין לשופט בבית המשפט העליון. בכך אימץ השר לוין, הלכה למעשה, את עקרון הסניוריטי, אליו התנגד בחריפות בעבר.
אמור מעתה – עפ"י הצעתו של לוין עצמו, אילו התקבלה, לא הייתה כל מניעה למנות את השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון. זאת, על דעת השר לוין ובהסכמתו, וכל "ההסתייגויות" המלאכותיות והמופרכות שהועלו כנגד המינוי – היו כלא היו, בבחינת עורבא פרח! והנה, רק לאחר שהצעת לוין נדחתה על-ידי השופטים – כאמור, לדעתי שלא בצדק – החליטו לוין ורוטמן להוציא את ההסתייגות והטענות המופרכות מהחושך אל האור, על מנת להכשיל את המינוי, שהיה קודם לכן ראוי גם בעיניהם, במסגרת הפשרה שהוצעה על-ידי לוין. הכיצד?
אמנון סטרשנוב צילום: ירון ברנרראש הממשלה, שר המשפטים, יו"ר הכנסת ואנשי שלטון אחרים, החליטו להחרים את טקס מינויו של עמית לנשיא בית המשפט העליון, ולא להשתתף בו. תופעה חסרת תקדים, שלא לומר הזויה, במדינה דמוקרטית בה שלטון החוק עומד מעל לכול, וכולנו כפופים לו. וכדי ביזיון וקצף! אולם, נראה כי הביזיון אינו של המינוי הראוי, הלגלי והלגיטימי של עמית לכהונת נשיא ביהמ"ש העליון, אלא של אותם אישי ציבור קטנוניים ונקמנים, אשר התנהגותם שלהם היא-היא הבלתי לגיטימית, ובהיעדרותם מהטקס הם מבזים אך את עצמם.
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס) לשעבר, שופט בית המשפט המחוזי בת"א
