שורדת השבי עמית סוסנה, ששוחררה בעסקת החטופים אחרי 55 ימים בעזה, ובהמשך סיפרה בפתיחות ובאומץ על התקיפה המינית שעברה, קיבלה הערב (שלישי) את הפרס היוקרתי "נשים אמיצות" של מזכיר המדינה האמריקני, והפכה לישראלית השנייה שזוכה בו. הגברת הראשונה מלניה טראמפ העניקה לסוסנה את הפרס, שמוענק מדי שנה מ-2007. סוסנה התקבלה בתשואות ומחיאות הכפיים נמשכו לאחר שסיימה לשאת את דבריה, שניכר כי לא היו קלים לשיתוף.
סוסנה, שנחטפה מביתה בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר, היא אחת משמונה נשים מרחבי העולם שזכו השנה בפרס, המוענק לנשים פורצות דרך שהפגינו אומץ לב יוצא דופן ומנהיגות מעוררת השראה. הטקס מתקיים במחלקת המדינה בוושינגטון בהשתתפות המזכיר מרקו רוביו, ואליו הוזמנו גם שורדי השבי קית' ואביבה סיגל - שאף נפגשו עם מלניה טראמפ לאחר הטקס.
נאומה של עמית סוסנה אחרי קבלת הפרס
(צילום: U.S. Department of State)
5 צפייה בגלריה
"לא נוכל להתקדם עד שכולן תהיינה חופשיות". רוביו, סוסנה ומלאניה טראמפ
(צילום: לירי אגמי)
בפתח הטקס אמר המזכיר רוביו כי "עמית נחטפה מביתה על-ידי חמאס, ולאחר שחרורה, שיתפה פרטים על האלימות המינית שעברה בשבי, מה שאפשר לאנשי רפואה לתעד את הזוועות שחוותה. וכל זה בזמן שבו אנשים הכחישו שזוועות אלה מתרחשות ואף האשימו את ישראל באכזריות של חמאס. האומץ והתמיכה שלה מביאים תשומת לב נחוצה מאוד למכת האלימות המינית במלחמות ברחבי העולם".
"נדרתי לא לשתוק"
סוסנה פתחה את דבריה בהכרת תודה על הבחירה בה: "בלב מלא תודה אני עומדת כאן היום, כאחת מזוכות פרס 'נשים אמיצות' לשנת 2025, לצידן של נשים אמיצות - נשים שאני מלאת כבוד והכרת תודה על שפגשתי. זהו כבוד שלא דמיינתי שאזכה בו – ואחד כזה שאני מייחלת שלא הייתי צריכה לקבל בנסיבות האלו".
"הפרס הזה מגיע ברגע קריטי. החטופים לא יכולים לחכות. כל יום שחולף הוא עוד יום של סבל בלתי נתפס. עם כל רגע שעובר, הכאב שלהן מעמיק, התקווה דועכת, וסיכויי ההישרדות שלהן פוחתים"
היא המשיכה והציגה את עצמה ואת סיפורה: "שמי עמית סוסנה, ואני שורדת. ב-7/10 עולמי השתנה לעד. נחטפתי על ידי חמאס והוחזקתי בשבי במשך 55 ימים. 55 ימים של פחד, כאב, ושל שלילת כל חירות שהייתה מובנת מאליה עבורי. בשבי לא הייתה לי שליטה על גופי. לא הייתה לי שליטה על חיי. נאבקתי ככל שיכולתי – אבל זה לא הספיק כדי למנוע את מה שקרה לי. החושך היה חונק. ובכל זאת, גם בתוך אותו חושך, היה דבר אחד שמעולם לא הצליחו לקחת ממני: את הכוח שאמא שלי נתנה לי - האמונה שתמיד עלינו לעמוד על מה שצודק, בכל מחיר.
"עבורי, אומץ פירושו לעמוד על מה שאתה מאמין בו – גם כשהסיכויים נגדך. להישאר נאמנה לערכים שלך, לבחור בתקווה כשייאוש מאיים לגבור, לבחור באהבה גם כשמולך שנאה. לעמוד כאן היום הוא כבוד גדול – אבל גם רגע של כאב עמוק. כי בזמן שאני כאן, חברותיי עודן בחושך. 543 ימים ולילות ארוכים. הן עדיין סובלות. עדיין מחכות. עדיין מקוות. הקול שלהן לא נשמע – אז אני אדבר בשמן. אנחנו לא נוכל להתקדם עד שכולן תהיינה חופשיות".
נאום התוכחה בפני השגרירים לאו"ם
היא שיתפה: "נדרתי שאם אשרוד, לעולם לא אשמור על שתיקה. שאדבר לא רק בשמי – אלא בשם כל אישה שהושתקה. כשסיפרתי לראשונה את סיפורי, רציתי רק להעלות מודעות לזוועות של השבי ולטרור של 7 באוקטובר. אבל הסיפור שלי הפך לחלק משיחה הרבה יותר רחבה – על אלימות מינית, על מלחמה, ועל הכוח הבלתי נתפס של נשים מול אכזריות. נשים מכל העולם פנו אליי – ושיתפו את סיפוריהן שלהן. את הכאב שלהן. הסבל שלהן אמיתי. הפצעים שלהן עמוקים. ובכל זאת – הן שורדות. כי זה מה שאנחנו, כנשים, עושות.
"היום אני מבינה את המשמעות האמיתית של חירות – לא כמשהו מובן מאליו, אלא כדבר עדין וקדוש. לצאת החוצה ולראות את השמיים, את הירח והכוכבים, לנשום, לבחור את הדרך שלך – אלה פריבילגיות שלעולם לא אתייחס אליהן שוב כאל דבר שבשגרה".
סוסנה ציינה כי "בישראל אנחנו עומדים לחגוג את חג הפסח – סיפור של שחרור, של יציאה מעבדות לחירות. אבל זהו חג הפסח השני שבו בני הערובה עדיין בשבי. ובעולם כולו, נוצרים יחגגו את חג הפסחא – זמן של התחדשות ותקווה. אבל עבור משפחות רבות – אין התחדשות. יש רק המתנה. יש רק געגוע. הן חוששות למה שאהוביהן עוברים – ותוהות אם יראו אותם שוב.
עדותה של סוסנה בסרט "זעקות ואז שתיקה"
(צילום: קסטינה תקשורת מתוך screams before silence)
"אני מקבלת את הפרס הזה לא בשמי, אלא בשם כל הנשים האמיצות של ישראל. הנשים ששורדות, שמובילות, שמסרבות להישבר. נשים הן המין החזק יותר – לא כי איננו חשות כאב, אלא כי אנחנו קמות ממנו. כי אנחנו נלחמות – לא רק על עצמנו, אלא גם עבור מי שלא יכול להילחם בעצמו. הפרס הזה מגיע ברגע קריטי. החטופים לא יכולים לחכות. כל יום שחולף הוא עוד יום של סבל בלתי נתפס. עם כל רגע שעובר, הכאב שלהן מעמיק, התקווה דועכת, וסיכויי ההישרדות שלהן פוחתים".
שורדת השבי פנתה למנהיגי העולם: "אני קוראת לעולם לפעול. להחזיר אותן הביתה עכשיו. לא מחר. לא בשבוע הבא. עכשיו. אני מלאת תודה לנשיא טראמפ ולממשלו על חלקם בחילופי החטופים האחרונים, וסומכת על כך שימשיכו לפעול עד שאחרון החטופים יהיה חופשי. הפרס הוא יותר מאות כבוד. הוא אחריות. הוא תזכורת לכך שאומץ הוא לא רק לעמוד איתן – אלא לעמוד יחד. להילחם עבור מי שלא יכול להילחם בעצמו. לבחור בצדק על פני שתיקה, בפעולה על פני פחד.
"אני מבקשת להביע את תודתי העמוקה למשרד החוץ האמריקני על מסירותו ליוזמה זו. במשך שנים, הפרס הזה מכיר בנשים יוצאות דופן, שמובילות שינוי, צדק וזכויות אדם – ומעצים את קולן. הסיפורים שלהן מזכירים לכולנו את ההשפעה האדירה של אומץ אחד. בכך שמדגישים את גבורתן, מחלקת המדינה תורמת תרומה אדירה להעצמת נשים. תודה על המשך המסורת החשובה הזו, על התמיכה במנהיגות האמיצות האלו, ועל הדאגה שהמאמצים שלהן לא יישארו בצל. שלא נפסיק להילחם עבור אלו שעדיין בחושך. שלא ניקח את חירותנו כמובן מאליה. ושנמשיך, כנשים, להוביל את הדרך – אל עבר צדק, אל עבר שלום, ואל עבר עולם שבו אף אחת לא נותרת מאחור".
5 צפייה בגלריה
קול משמעותי במאבק לחשיפת השימוש באלימות מינית כנשק במלחמה. עמית סוסנה
(צילום: עמית שאבי)
אחרי דבריה אמרה סוסנה ל-ynet: "כל כך התרגשתי להשתתף בטקס, אבל הרגע שריגש אותי יותר מהכול היה לראות את קית' ואביבה סיגל בקהל. המפגש איתם באירוע המיוחד הזה זו סגירת מעגל כל כך מרגשת עבורי. לפרס הזה משמעות וחשיבות גדולה עבורי כי הוא מהווה הכרה של הממשל האמריקני בסבל של החטופים ובקריאה הדחופה לשחרור המיידי של כולם".
קית' ואביבה סיגל אמרו לאחר מכן: "באנו בשבילך עמית. זה הכבוד שלנו להיות כאן לצידך ברגע המרגש הזה. עמית התרגשה מאוד לראות אותנו בקהל". כמו כן, במפגש עם מלניה הודו לה קית' ואביבה סיגל על כל מה שעשתה למענם, ושבזכות מאמצו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קית' פה. הם ביקשו שהיא תמשיך לפעול למען כלל החטופים. מלניה אמרה כי בעלה עובד על החזרת כלל החטופים, והבהירה להם שהיא פועלת מאחורי הקלעים ולא אוהבת את החשיפה, אבל מכל האנשים באירוע היא ביקשה להיפגש ספציפית איתם.
לאחר הטקס, תצטרף סוסנה לשאר הזוכות בתוכנית המנהיגות הבינלאומית למבקרים (IVLP) – תוכנית הדגל של מחלקת המדינה האמריקנית, שנועדה לפתח שיתופי פעולה עם נשים מובילות בתחומי זכויות אדם, משפט, חברה וקהילה.
מאז שחרורה, פועלת סוסנה לקידום המאבק להחזרת החטופים ומדברת בגלוי על האלימות המינית הקשה שחוותה בשבי. עדותה האמיצה, כולל במועצת הביטחון באו"ם, הפכה אותה לקול בינלאומי משמעותי במאבק לחשיפת השימוש באלימות מינית כנשק במלחמה. חשיפתה הובילה נשים נוספות לצאת לאור עם סיפוריהן, והובילה להעלאת הנושא לסדר היום הבינלאומי.
