ביום ראשון השבוע עלתה סמדר לוגסי אל קבר בנה איליי, שנפל בקרב בשג'אעיה. "אמרתי לו: 'תקשיב, מאמי, מה שרצית ונאבקת למענו הולך לקרות. הדר גולדין חוזר הביתה'", סיפרה וקולה נחנק מבכי.
סרן איליי לוגסי, קצין בחטיבה 7, נולד וגדל בקריית שמונה. במבצע צוק איתן הוא היה בן 12 - צעיר בגילו אך בוגר בנפשו. "ומאז, בכל יום שישי, איליי וחבר טוב שלו היו נוסעים מקריית שמונה לראש פינה באוטובוס, עומדים בצומת ומפגינים למען השבתם של סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול זכרם לברכה", שיתפה סמדר. "ככה, במשך שנים, בכל שבוע, בכל מזג אוויר, עד שהתחיל ללמוד במכינה". בתמונה שצילמה נראה איליי עם חברו נושאים שלט גדול עם תמונותיהם. "כשמפחדים מיחיא סינוואר מפקירים את אורון והדר", נכתב בו.
"איליי עוד לא היה בגיל בר מצווה, אבל היה ילד מאוד נבון, דעתן ורגיש לסבל של אחרים", סיפרה סמדר. "הוא כל הזמן היה אומר לי: 'אמא, למה לא מחזירים אותם? חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם' - ובאמת, הוא עשה הכול".
את האכפתיות הזאת ינק בבית אמו. "כשגלעד שליט חזר משבי חמאס עשיתי חגיגה בבית. איליי, שהיה אז בן תשע, שאל אותי: 'אמא, מה אנחנו חוגגים?', אמרתי לו: 'את החזרתו של החייל גלעד שליט'. זה תמיד היה בשיח. אף פעם לא שכחנו את החטופים".
למרות היותו בן יחיד לאמא חד-הורית, איליי התעקש להתגייס לקרבי. "לשנינו היה ברור שאני חותמת לו", סיפרה בריאיון שעשיתי איתה ועם צוות הטנק שלו כמה חודשים אחרי נפילתו. "ואז הגיע הרגע ללכת לעורך דין לחתום. לילה לפני זה לא ישנתי, למרות שהייתי שלמה עם ההחלטה. הייתי צריכה לחתום על מלא טפסים וכל חתימה זה רעד ודאגה וצביטה בבטן. אני חותמת ואיליי מלטף לי את הראש. ובאותו יום לא היה מאושר ממנו עלי אדמות. חיבק אותי כמו שרק הוא יודע לחבק".
ב-7 באוקטובר כבר היה איליי קצין, מפקד צוות בגדוד 75. "החלל החטוף סרן דניאל פרץ ז"ל היה איתו בקורס קצינים. גם איתי חן ז"ל ומתן אנגרסט היו חברים שלו", אמרה סמדר. "כשמתן אנגרסט חזר מהשבי הוא שלח לי הודעה קולית שהוא משתתף בצערי ושהוא אוהב אותי ומבטיח שניפגש".
את המאבק למען הדר ואורון שהחל כנער המשיך איליי כקצין, והפעם נלחם - במלוא מובן המילה - למען החטופים כולם. "כבר בתחילת המלחמה הוא אמר לי: 'אמא, החלום שלי הוא להחזיר את כולם' - ולמען המטרה הזאת הקריב את חייו. ולא רק הוא - כל מי שלחם בעזה ראה לנגד עיניו את החטופים. ובכל פעם שחזרו חטופים, עליתי אליו לקבר כדי לספר לו. הוא כמובן דאג לכולם, אבל הייתה לו פינה מיוחדת בלב להדר גולדין. אני זוכרת שבמהלך המלחמה הוא אמר לי: 'תארי לך שאנחנו מוצאים את הדר ומביאים אותו הביתה'. זה באמת היה החלום שלו".
סרן איליי לוגסי נפל ב-3 ביולי אשתקד מפיצוץ מטען בשג'אעיה. אימו הייתה אז מפונה למושבה כינרת. "הוא אמר לי: 'אמא, עוד קצת עזה, בקטנה לבנון, ואני מחזיר אותך הביתה". כשהסתיימה המלחמה בצפון שבה לקריית שמונה, אך בהתחלה לא הייתה מסוגלת להיכנס לבית שבו גידלה את בנה. "כבר עמדתי לשכור דירה ורגע לפני שחתמתי על החוזה, עדי בת הזוג של איליי ואלדד האחיין שלי דיברו על לבי ועל השכל הישר שלי ואמרו: 'איליי היה רוצה שתחזרי לבית שהוא אהב' - וחזרתי הביתה, לא בבת אחת. והיום, בכל פעם שאני נוסעת למקום כלשהוא, בעיקר כדי להנציח את איליי, אני מחכה כבר לחזור הביתה. אני מרגישה את איליי בכל פינה בבית. הוא גורם לי להרגיש בטוחה".
להלוויות של חבריו החללים שהושבו מעזה לא הלכה. "מאז נפילתו אני לא מסוגלת להשתתף בהלוויות, זה קשה לי מדי", הסבירה סמדר. "אבל אני כן הולכת לניחום אבלים ולפגוש את ההורים של הדר גולדין, לתת להם חיבוק ולספר להם מה איליי שלי עשה כדי להביאו לקבר ישראל".
