מאז 7 באוקטובר, החיים של משפחת כלפון אינם כפי שהיו. שגב כלפון, בן 27 מדימונה, נחטף ממסיבת הנובה ונמצא כבר 493 ימים בשבי חמאס. בעוד חלק מהחטופים כבר שבו לישראל במסגרת השלב הראשון של העסקה, שגב נותר מאחור ולא נכלל בשלב זה - שגם נמצא כעת על סף פיצוץ, עם הודעת חמאס על "דחיית שחרור החטופים עד להודעה חדשה". גורלו תלוי כעת בגורלו של השלב השני, שהמשא ומתן לגביו טרם התחיל רשמית – ולא ברור אם בכלל ייצא לפועל.
משפחתו של שגב, שחיה באי ודאות מייסרת, מתעקשת להשמיע את קולה. הם דורשים פעולה מיידית, לחץ ציבורי וחתירה בלתי מתפשרת להשלמת העסקה. "אנחנו מקווים ששגב שומע אותנו", אומרת גיסתו רותם כלפון. "הוא צריך לדעת שאנחנו נלחמים עליו".
המשפחה ניהלה מאבק נרחב כדי לכלול את שגב כבר בשלב הראשון של העסקה, אך הדבר לא צלח. "גם לשגב יש רקע רפואי משמעותי", מסבירה רותם. "הוא סובל מהפרעות חרדה ומטופל תרופתית, יש לו פוסט-טראומה מתאונה שעבר בגיל צעיר, והוא עבר ניתוח שבו הוכנסו לו פלטינות לרגל. אנחנו מבינים שהן עלולות להזדהם, והוא עלול להזדקק לניתוח נוסף. איך אפשר לקבוע שמישהו בשבי הוא לא מקרה הומניטרי? ראינו איך הם יצאו מהשבי, בתת-תזונה קיצונית. איך בכלל אפשר למיין מי כן ומי לא?"
גם גלית, אימו של שגב, לא מצליחה להבין את הקריטריונים שעל פיהם נקבע מי זכאי להשתחרר כבר בשלב הראשון ומי לא. "מה שראינו בשבת היה כמו בוקס בבטן", היא אומרת בריאיון ל-ynet, בהתייחסות למראות של אוהד בן עמי, אור לוי ואלי שרעבי ששוחררו כחושים וחיוורים – והעידו בהמשך על התעללות קשה בשבי, שכללה הרעבה וקשירה בשלשלאות.
"הייתה אופוריה כשהנשים חזרו, כי הן נראו יחסית בסדר, אבל ידעתי שבתמונות של הגברים זה יהיה משהו אחר. הבן שלי כבר ציין שם שני ימי הולדת בשבי. הוא בן 27, והחמאס עדיין רואים בו חייל. אני לא מבינה איך זה קורה – אנחנו במדינה שלומדת היסטוריה, איך אנחנו לא לומדים מהעבר שלנו?", שואלת האמא.
"קשה לי לצאת מהבית, מרגישה כאילו נטשתי אותו"
מאז החטיפה, חיי המשפחה השתנו ללא הכר. גלית לא מצליחה לחזור לשגרה. "אני לא עובדת מאז ה-7 באוקטובר", מספרת האם. "קשה לי לצאת מהבית. פה אני מרגישה הכי קרובה לשגב, וברגע שאני יוצאת, זה מרגיש כאילו נטשתי אותו. אני כמעט ולא מתראה עם אנשים, כי זה לא תמיד עושה לי טוב. הבת הקטנה שלי נשארת איתי כדי לתמוך בי, אני צריכה מישהו מהמשפחה שיהיה איתי".
גם השינה הפכה למשימה בלתי אפשרית: "אני נעזרת בכדורי שינה, אחרת אין סיכוי שאירדם. המחשבות, החרדות, דפיקות הלב – הכול מציף אותי. לפני שזה קרה הייתי מחכה לשגב כל לילה עד שהיה חוזר הביתה – רק אז הייתי נרדמת. עכשיו זה כבר יותר משנה שאין לי את זה".
היא הוסיפה: "עכשיו זה הזמן, וזה הכי דחוף. להוציא את כולם במקשה עכשיו. אין להם זמן, ראיתם את השחרור בשבת. פשוט שואה. הבנו שהשלשלאות זה עניין גורף, ואנחנו חוששים שגם הוא כבול ומורעב. שמענו גם שהם כל החגים מברכים ועושים קבלת שבת ושומרים שבת. אפילו צום בכיפור.
"אני רואה את ההורים רצים אל החטופים כשהם חוזרים – ואני רק רוצה להרגיש את זה. באותו רגע אני אהיה בריאה, לא אצטרך כלום יותר. רק לחבק אותו ולדעת שהוא חי. אנחנו חיים בתוך הסיוט הזה, סופרים כל דקה וכל שעה". היא פנתה למקבלי ההחלטות וביקשה: "גבו את ראש הממשלה, הוא זקוק לתמיכה מבית. קחו החלטות אמיצות ותגרמו לכל השלבים להתבצע עד תום. החטופים חייבים להיות בבית, מזמן".
על שגב סיפרה: "הוא האמצעי שלי, ילד סנדוויץ'. ילד של אמא. הוא ילד רגיש. ביום החטיפה כשהתקשרתי אליו הוא היה בסערת רגשות, שמעתי צרחות מסביב, ובכל זאת אמר לי 'אמא אל תדאגי, אל תדאגי'. הוא רצה שלא אדאג. אני יודעת שמה שמדאיג אותו שם זאת אני ומה קורה איתי".
לדבריה, "שגב הוא ילד בליין, נהנתן, אוהב לבלות וליהנות מהחיים. הוא מצחיק. ילד של אמא. הוא אוהב את האוכל שלי, את ימי שישי כשכולם מתקבצים סביב השולחן. זה הכי חסר לי, קשה לי להכין את האוכל שהוא אוהב ולא יכול לאכול. אנחנו מרוקאים, והוא אוהב את הדג של יום שישי. הוא כל הזמן אוכל ומתענג ואומר לי 'אמא וואו', כאילו זה כל שבוע משתבח. הוא חסר לי בבית".
האבא, קובי, אמר הבוקר בריאיון לרשת ב' כי בנו חולה ומוחזק בתנאים קשים בשבי. "זו שעת חירום, כולם הומניטריים", אמר – והביע בין היתר זעם על ההתנגדות שמשמיעים פוליטיקאים דתיים לעסקה. "איפה הערכים היהודיים של מקבלי ההחלטות?", תהה.
העדות מהחטיפה: "קפצתי לשיח, והמחבלים לקחו את שגב"
גם אסף הרוש, חבר ילדות של שגב, שהיה איתו במסיבה בנובה וראה אותו נחטף, מייחל כל העת לשחרורו. "הגענו למסיבה והכול היה רגיל", הוא משחזר. "רקדנו, נהנינו. ואז בשש וחצי בבוקר התחילו הטילים. חשבנו שזה ייפסק תוך כמה דקות. החלטנו לקפל את הציוד ולנסוע. שגב נהג ואני ישבתי לידו. כשהתחלנו לצאת מהאזור, ראינו רכב מרוסס בכדורים שחסם את הדרך – אז פנינו לכיוון השני והגענו לפקק לכיוון בארי. ואז ראינו שוטרים רצים עם נשקים וצועקים שצריך לברוח ברגל. לא ידענו לאן. לאן שלא הסתכלנו היו יריות. אז החלטנו לרוץ לכיוון הכביש".
אימו של שגב פנתה אליו בתקווה שישמע מהשבי: "תחזיק מעמד, חושבים עליך"
( צילום: ליאור שרון)
אסף מספר כי השניים רצו יחד בשטח פתוח, כשמכל עבר יש יריות. "שגב רץ קצת לפניי. כשהגענו לכביש הוא כבר היה באמצע, ואני עמדתי לחצות אחריו. ואז ראיתי טנדרים של מחבלים – הם היו פחות מ-100 מטר מאיתנו. עשיתי צעד אחורה וקפצתי על שיח כדי להתחבא. ראיתי אותם עוצרים ליד שגב ולוקחים אותו. עצמתי עיניים ואמרתי 'שמע ישראל'. הייתי שם לבד בשיח שבע שעות".
אסף ניצל בנס, אך מאז הוא לא מפסיק לחשוב על הרגעים האחרונים עם חברו. "יכול להיות שהוא בכלל חושב שאני מת", הוא אומר. "אני מנסה לשלוח לו מסרים ברדיו, אולי הוא שומע. אני מתפלל כל יום, כל היום. מתגעגע אליו, מחכה לו. הוא נחטף בלי שריטה – שיחזירו אותו כמו שהם לקחו אותו".
"המדינה חייבת לפעול", דורשת האמא גלית. "ראש הממשלה חייב לגייס את כל הכוחות ולהחזיר את כולם. הם היו צריכים להיות בבית כבר מזמן". המשפחה מסיימת את השיחה עם מסר חד וברור: "שגב חייב לחזור. עכשיו".
"יכול להיות שעכשיו מתעללים בבני החייל שנחטף במנהרות בעזה"
חגי אנגרסט, אביו של מתן אנגרסט, חייל השריון מגדוד 75 החטוף בעזה, מצפה מראש הממשלה בנימין נתניהו להשיב את בנו במהרה. "מי יודע מה קורה למתן עתה ושאר החטופים? מי יודע איזו התעללות הוא עובר? חייבים להשיב את בני החייל ואת שאר החטופים במהירות לחיק המשפחות המודאגות", הסביר בצאתו מדיון בכנסת.
"התעוררנו בבוקר נרגשים בציפייה לעוד פעימה של שחרור חטופים, וכשראינו בטלוויזיה איך הם יוצאים - נבהלנו. לא זיהינו אותם, את כל שלושת החטופים ששוחררו", שיתף אנגרסט. "ישר עלו לי בראש התמונות של סבתא שלי במחנה הריכוז באושוויץ. זו שואה שקורית בימינו, ויש אפשרות להוציא אותם. אני בטוח שאם ראש הממשלה היה רוצה כמו האמריקנים, הם היו יוצאים כבר".
לדבריו, "חייבים ללחוץ לתאם לוחות זמנים בהקדם, לסיים את שלוש השבתות הקרובות במסגרת שלב א' ולהתחיל את שלב ב', כדי שמתן ושאר החטופים יהיו כבר בחיק המשפחות עד ליל הסדר. אם ביבי רוצה, זה יקרה. חמאס אחראי לפשעים, ראש הממשלה שלי אחראי על גורלם של מתן ושאר החטופים, וחייבים להשיב אותם בהקדם, בטח אחרי התמונות הקשות מאוד שראינו עם שחרורם של החטופים בשבת האחרונה".
אנגרסט סיכם: "בתור אבא לחייל אני מצפה מראש הממשלה שיאשר את השלב השני כמה שיותר מהר, כי אחרת לא יהיה את מי להחזיר. הם יֵצאו בשקיות. אלו שחזרו אתמול הם אזרחים, רק לדמיין מה עוברים שם החיילים. אני ממש דואג למדינה ב'יום שאחרי'".
