בימים רביעי וחמישי יוצג לראשונה תחקיר צה"ל על אירועי הטבח בפסטיבל הנובה למשפחות הנרצחים והשורדים. המשפחות השכולות שזומנו למפגש מגיעות אליו עם תחושות מעורבות - רצון לסגירת מעגל, לצד חרדה עמוקה מכך שגם הפעם לא יישמעו הקולות של הנרצחים, של הניצולים ושל בני משפחותיהם.
עומרי רחום איבד את אחותו ניצן, גיסו לידור לוי ודודו אבי סאסי. שלושתם נרצחו במיגוניות בצירי המילוט של הרוקדים: ניצן ולידור במיגונית בצומת רעים, שבה שהו יחד עם ענר שפירא, הירש גולדברג פולין ו-14 בני אדם נוספים, ואבי סאסי - גיבור שהקריב את חייו כדי להציל אחרים - במיגונית בצומת בארי, לאחר שזיהה רימון מתקרב וקפץ עליו כדי להגן על בתו דניאל, חתנו מאור, אחייניתו לי ועל שאר מי שהיו שם.
"מ-7 באוקטובר התחלנו לחקור בעצמנו", סיפר רחום. "ניסינו להבין איפה ניצן, איפה הדודים שלי, וככה גילינו בעצמנו גם מה עבר עליהם. עכשיו, כשזימנו אותנו להצגת התחקיר, התחושות מאוד מעורבות. זו לא באמת סגירת מעגל כי לא נקבל את ניצן בחזרה, ולא נקבל תשובות על הכול".
רחום מודה שדווקא מצה"ל, שאותו הוא רואה כאחראי ישיר למה שקרה, התקבל המענה החקירתי היחיד. "הצבא הוא הגוף היחיד שחקר את האירוע. המשטרה אפילו לא התחילה תחקיר, וגם לא הממשלה. אנחנו יודעים שהתחקיר הזה הוא רק התחלה, הפקת לקחים. אבל חשוב להבין - 207 מתוך נרצחי הנובה נרצחו בציר ובמיגוניות. הם כבר לא יהיו חלק מהתחקיר הזה".
גם שרון גרציאני, אימו של מאור שנרצח בכניסה לבארי, ממתינה ליום הצגת התחקיר בקוצר רוח. "אני לא נרדמת לקראת התחקיר הזה", שיתפה. "הלך למסיבה ילד מאושר, בריא ושמח - ולא חזר. חטפו לי את החיים ואת הנשמה".
מאור היה משוחרר טרי מגבעתי. בבוקר 7 באוקטובר, כשהוא וחבריו ניסו להימלט, הם נורו על-ידי מחבלים. "הוא התקשר ואמר לי שהוא נכנס למקלט - ואז ניתק. ב-6:58 הוא נרצח. הגופה שלו נשארה בכניסה לבארי משבת ועד יום רביעי. אנחנו גילינו שהוא נרצח דרך סרטון טיקטוק של המחבלים. השתגעתי. ארבעה ימים בלי לדעת מה קורה. עישנתי 14 קופסאות סיגריות - ואני בכלל לא מעשנת".
במהלך השבעה הגיע אליה איש זק"א, והתנצל: לא הוציאו את הגופה בזמן. "זה פחד אלוהים, טראומה נוראית. יותר מההלוויה. זה חוסר אונים", אמרה. גרציאני מתקשה להאמין שלמרות שבנה שירת כלוחם, ואף נקרא למילואים ביום הטבח עצמו - הצבא לא דיבר עם המשפחה, לא עדכן ולא ניסה להסביר. "הוא היה יכול להיות פצוע. למה אף אחד לא ניסה לבדוק? למה לא היו חיילים בכניסה לבארי?", תהתה.
עכשיו, רגע לפני התחקיר, היא אמרה: "אני לא יודעת אם אצליח לא להתפרץ. אבל אני חייבת תשובות, כדי שהילדים שלנו לא יעברו שוב 7 באוקטובר. אני כבר לא סומכת על המדינה הזאת. אני האמא הכי חרדתית שיש - ולא האמנתי שזה יקרה לי".
בינתיים, הכאב של רחום מתחדד כשהוא מתאר את האובדן הכפול: "ניצן הייתה בהיריון, בסוף חודש רביעי. רק שבוע קודם התחלנו לספר שיש לה בן בבטן. מבחינתנו נרצחו ארבעה, לא שלושה. המדינה לא מכירה בזה". הוא תיאר את המפגש הקרוב עם הצבא כ"מאוד סוער": "סוף-סוף יינתנו תשובות רשמיות. זה המפגש הראשון שלנו עם הצבא, והשני בלבד עם איזשהו גורם מדיני. הראשון היה עם להב 433".
רחום גם מתח ביקורת על תגובת המדינה למחדל: "הובטח שתקום מנהלת, ועד היום לא קרה כלום. אנחנו, האחים השכולים, היתומים הבגירים - שקופים. אף אחד לא רואה אותנו. יש לנו שיחות עם ניצן, רגעים אחרונים שלה, שבהם היא בוכה ומתחננת לעזרה. וכשמפכ"ל לשעבר אומר שלא הקשיבו להנחיות - זו השפלה. ניצן הקשיבה. והיא נרצחה".
גם יורם יהודאי, אביו של רון שנרצח במכולת האשפה בנובה, ממתין להצגת התחקיר עם תחושת בטן קשה. "אני לא יודע מה קרה בלילה שלפני, ואני מקווה שנשמע על זה. אותי מעניין בעיקר מי ידע, מה ידעו ומתי. מהרגע שחדרו מחבלים - למה אף כוח לא הגיע לנובה?".
רון נרצח בשעה 11:47 בבוקר, הרבה אחרי תחילת החדירה. "זה מה שהכי משגע אותי", שיתף אביו, "היו כמעט חמש שעות להגיע אליו. הוא הצליח לשמור על עצמו בנגלה הראשונה של הירי, אבל אז מחבל נכנס למכולה וירה בו ובעוד שמונה. בסך הכול היו שם 16 אנשים, שזעקו לעזרה שעות. לצה"ל לא חסרים אמצעים - כשמערכות רוצות, הן יודעות להיות יצירתיות".
יהודאי הדגיש שהתחקיר הוא רק שלב אחד במאבק הציבורי: "אני חבר במועצת אוקטובר. אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית. התחקיר הזה הוא רק בשביל הצבא. הוא לא בודק אלמנטים אזרחיים, לא בודק את שיתוף הפעולה עם המשטרה. אנחנו ממשיכים הלאה".
