לקראת סוף המשפט שבו עמד לדין באשמת גניבה, עומר (שם בדוי) כבר הבין לאן נושבת הרוח. "ידעתי שזה הולך למאסר. שנתיים, שלוש, ארבע, לא יודע כמה", הוא משתף בשיחה עם ynet. עבור עומר, שהיה אז בסוף שנות ה-30 לחייו, זה כבר היה אירוע כמעט שגרתי. מגיל 16 הוא מכיר מקרוב את מסדרונות בתי המשפט. 10 שנים מחייו הקצרים כבר הספיק "לבלות" בין כותלי הכלא. רק שנים ספורות קודם לכן הוא השתחרר ממאסר נוסף. המסלול כבר היה קבוע: הסתבכות בעבירת רכוש כזו או אחרת, מעצר, משפט, כלא וחוזר חלילה.
5 צפייה בגלריה
הקירות אותם קירות, רק עם מחיאות כפיים ומחמאות. עומר בכניסה לבית המשפט
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אלא שאז נפתח צוהר ממקום לא צפוי. "אחד העובדים בבית המשפט פנה אליי ואמר לי שנפתחה תוכנית חדשה - בית משפט קהילתי". עומר, כמו רבים אחרים, לא ידע במה מדובר. "הסבירו לי שזה כולל שיחות עם קצינת מבחן, השתתפות בקבוצות טיפוליות, דיונים כל 10 ימים. הליך תובעני, אבל כזה שמציע סוף אחר - הזדמנות לבנות חיים נורמטיביים, ולהימנע ממאסר נוסף".
"החלטתי ללכת על זה", הוא מספר. "החלטתי שהפעם זהו, די, אין לי כוח למאסרים. אני נשוי, יש לי כבר ילדים ששואלים אותם איפה אבא, למה אבא לא בא לאסיפת הורים, והם צריכים להתחמק ולהמציא תשובות. די, זה לא מתאים לי יותר. החלטתי שאני עושה לזה סוף".
כך, לפני כשלוש שנים וחצי, מצא את עצמו עומר בבית המשפט הקהילתי. השם עלול להטעות, לשלוח את הקוראים למחשבות על מתנ"ס או פעילות בצופים. המציאות אחרת - מדובר בהליך המתרחש בין כותלי בית המשפט, כאשר חרב המאסר ממשיכה לרחף מעל הנאשמים עד סוף ההליך.
מבחינה חיצונית, אין הבדל גדול בין המשפט הפלילי שהתנהל בעניינו עד אותו הרגע לבין המשפט הקהילתי: שני ההליכים מתקיימים באותם אולמות נטולי הוד בבית משפט השלום. בשני ההליכים יושב שופט לכל דבר. למעשה, עומר כבר פגש את השופט שדן בעניינו בבית המשפט הקהילתי - השופט יהושע צימרמן - גם בהליך הפלילי, כשהובא בפניו בעבר בבקשה לשחרור ממעצר בערבות.
להישאר בצד הנכון של הדלת
התפאורה זהה, אך האווירה אחרת לגמרי. "בבית משפט רגיל יש צעקות. צעקות מהתובע, מהשופט, בלאגן ומעצרים", מתאר עומר, "בבית המשפט הקהילתי השופט אומר לך בוקר טוב ושואל מה שלומך. התובעת אומרת בוקר טוב וכל הכבוד. אין דבר כזה בבית משפט רגיל - שם זה ג׳ונגל".
גם המהות שונה. לכאן נכנסים במטרה להשתקם, להימנע ממאסר - ובתקווה גם לא לחזור אליו בעתיד. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל המציאות רחוקה מכך: לפי נתוני שירות בתי הסוהר, 40% מהאסירים המשוחררים צפויים לחזור למאסר נוסף תוך חמש שנים מיום שחרורם. בקרב אסירים צעירים, השיעור גבוה אפילו יותר.
"תופעת הדלת המסתובבת" קוראים לזה בעולמות הפליליים - עבריין נשפט, נאסר וחוזר שוב ושוב לאותו המקום. בית המשפט הקהילתי מנסה למנוע את המצב הזה באמצעות תהליך ארוך ותובעני שמערב שחקנים רבים - בית המשפט, הסנגוריה הציבורית, התביעה המשטרתית, הפרקליטות ושירותי הרווחה.
"דיון בבית משפט קהילתי הוא קהילתי - כולנו תומכים במשתתף", אומרת רב-פקד גלית זמרן, הממונה על השיקום ביחידת התביעות במחוז ירושלים של המשטרה. זה לא אומר שהתהליך פשוט. הדרך בבית המשפט הקהילתי ארוכה ופתלתלה, ולא כולם מסיימים אותה בהצלחה.
"זה לא שאנחנו שופכים כאן אבקת קסם והאדם מתיישר", אומרת עורכת דין ריטה טהורי, האחראית על בתי המשפט הקהילתיים בסנגוריה הציבורית בירושלים. "זה תהליך ובתהליך הזה יש מעידות". למשל, תיקים פליליים לעיתים נפתחים גם במהלך ההליך, כמו לדוגמא של חזרה לשימוש בסמים. אך גם במקרה הזה, בית המשפט מנסה לתת ביטוי למורכבות, להתחשב בנסיבות ולבחון אם למרות המעידה יש סיכוי לשיפור בהמשך.
מי שבכל זאת יסיים - יזכה לסיכויים טובים יותר להישאר בצד הנכון של הדלת. מחקר מקיף שנערך ב-2023 לימד על שיעורים נמוכים בהרבה בחזרה לעבריינות בקרב מי שהשלימו את התוכנית, בהשוואה לנאשמים בעבירות דומות שנשפטו בהליך רגיל.
הסיכוי להצלחה תלוי בסופו של דבר במידת הנכונות של המשתתפים לשינוי. "יש מי שעומדים בפני מאסר ראשון וזה מרתיע אותם, ויש מי שכבר חוו מאסרים והמוטיבציה שלהם קשורה ברצון שלהם לעשות שינוי - כי נולד להם ילד, כי נמאס להם לרוץ בין בתי משפט. ואז רואים הצלחות", אומרת סנ"צ מירית בן מיור, שהייתה שותפה לגיבוש התוכנית מצד המשטרה.
התוכנית החלה לפעול בישראל לפני כעשור - תחילה כפיילוט מצומצם, שהתרחב בהדרגה עד השלמת התהליך השנה - עם פתיחתו של בית משפט קהילתי באילת.
האדם מאחורי התיק
"לא כל אחד נכנס לבית המשפט הקהילתי - רק מי שבמקרה אחר, התביעה הייתה דורשת לגביו מאסר בפועל, לתקופה של שנתיים לפחות", מסבירה זמרן. העבירות חמורות, אך בבית המשפט הקהילתי מתחשבים גם בנסיבות החיים שהובילו אליהן: עוני, הזנחה, שנים של הפניית גב מצד מערכות הרווחה והחוק.
ח' השתחרר רק לא מזמן מהכלא, ושוב הסתבך. זה עבורו דיון ראשון בבית המשפט הקהילתי. "ברוך הבא", אומר לו השופט, "התהליך לא קצר ולא קל והוא מחייב שיתוף פעולה מלא שלך. מדיון לדיון נלמד להכיר אותך. את הקשיים והצרכים ואת הדברים שאפשר לסייע לך איתם כדי להביא אותך למקום טוב יותר ולהשאיר את העבירות מאחור. איך נראה כלא - אתה יודע. יש לך הזדמנות לקחת את החיים שלך למקום אחר לגמרי. זה לא קל. מאוד מאוד לא קל. אבל אם תהיה מספיק נחוש ועם סבלנות - כי זה לוקח זמן, לא יום ולא יומיים- זה יקרה".
עולים שלב
ל' הגיעה לבית המשפט הקהילתי לאחר שנתפסה בעבירה שדינה מאסר, שעליה היא מבקשת לא להרחיב. לאורך הדיונים התגלו גם נסיבות חייה המורכבות והרצון לבנות לעצמה חיים חדשים. הדיונים בבית המשפט הקהילתי בנויים בשלבים: שלב ראשון הוא היכרות, אחר כך נבנית תוכנית טיפולית שבה המשתתפים נדרשים להתמיד - מבדיקות שתן קבועות עבור מי שהסתבכו בסמים, דרך קבוצות טיפוליות שונות ומפגשים קבועים עם קצינת המבחן.
השלב השלישי הוא "השתלבות והתייצבות", שלב ארבע נקרא "שימור השינוי". כאן קצב הדיונים מרווח יותר, והמטרה היא לוודא שהמשתתפים עומדים בתוכנית שנקבעה עבורם. בין שלב לשלב, המשתתפים מקריאים מכתב שכתבו - מעין הצהרת כוונות. אבל לפני כן, וחשוב לא פחות, המשתתפים נדרשים להודות בעבירות שביצעו. זהו השלב שבו נמצאת ל'. היא מודה בעבירות בפני השופט ומעכשיו היא יודעת, אין דרך חזרה.
אחרי השלב הקשה הזה, היא מוכנה למכתב שכתבה. "לכבוד כבוד השופט", היא מקריאה, "התיישבתי לכתוב את המכתב הזה ובדיעבד נזכרתי איך התחלתי את התהליך. את הפעם הראשונה שנכנסתי לבית המשפט הקהילתי. הופתעתי ממש מהאווירה - תומכת, מעצימה. למדתי את הכוח של האזנה אמיתית, לא שיפוטית. אני מקווה שאתם מודעים לגודל ההשפעה החיובית של התהליך על החיים שלי".
בשני צדי המתרס - הסנגוריה והתביעה - אפשר לזהות לחלוחית של התרגשות. ואז מתרחש רגע נדיר במונחים של בית משפט, אך שכיח למדי בבית המשפט הקהילתי: כולם, מהתובעת עד הסנגור והנוכחים באולם, מוחאים כפיים ומאחלים ל-ל' הצלחה בשלב הבא.
ניכר שגם השופט צימרמן לא נותר אדיש. "נגעת בקצוות העצבים הפתוחים", הוא אומר לה, "ביכולת לשבת עם קצינת המבחן ולפתוח את הלב, עברת תהליך מורכב מאוד. התגייסת באופן מלא לתוכנית, והשגת הרבה בתקופה יחסית קצרה אחרי הסדר חובות מורכב. המסקנה שלך - להמשיך לעשות טוב לאחרים, אין דבר גדול ומבורך מזה".
טעם של החמצה
נ׳ הגיעה לבית המשפט הקהילתי עם מטען כבד של אישומים. כניסתה להליך הקהילתי, לפני יותר משנתיים, חשפה מסכת חיים קשה ופתלתלה של עוני ומצוקה. היא השתדלה לעמוד במשימות, אבל בכל פעם נפלה שוב למעגל הפשע.
בבית המשפט הקהילתי, העומדים מול השופט לא מכונים נאשמים אלא "משתתפים". זו יותר מסמנטיקה, אלא מהות: אם דיון רגיל הוא התכתשות בין סנגוריה לתביעה, כאשר צד אחד מעוניין להגן על הנאשם והצד השני מבקש להחמיר עמו, כאן הוויכוחים מתנהלים לפני הדיון, בישיבת הבוקר שבה דנים בכל מקרה ומקרה.
בדיון עצמו, הצדדים אמורים להגיע עם חזית אחידה. כך גם במקרה של נ': עוד לפני הדיון, הוחלט - בהמלצת שירות המבחן - שהיא לא תוכל להמשיך בהליך. "אם היינו מתעקשים עוד קצת, כבר היינו מגיעים למקום לא טוב של תסכול", משתפת עו"ד טהורי, "הגענו למקסימום שיכולנו להשיג במקרה הזה וזה המון".
הסנגורית של נ', עו״ד מיאדה סוועאד, לא מסתירה את התסכול מכך שהיא לא תשלים את ההליך, ותחזור למסלול פלילי רגיל. "זה דיון קשה מבחינתי", היא אומרת לשופט, ״נ׳ עושה מה שהיא יכולה ואפילו מעבר לכך, היא מתמודדת עם דברים לא פשוטים, והיא מגויסת יותר מתמיד. היא מנסה, היא רוצה לראות את עצמה במקום אחר. לא נפתחו לה תיקים חדשים כבר תקופה, שזה הישג בפני עצמו. קשה לי לוותר עליה דווקא בתקופה של אור בקצה המנהרה״.
ובכל זאת, ההחלטה כבר התקבלה - נ׳ לא תשלים את ההליך הקהילתי ותוגדר כמי שסיימה אותו בהצלחה חלקית. ״הצלחה כפי יכולתה״, קוראים לזה. יש באוויר טעם של החמצה, אבל כל הצדדים מנסים למסגר גם את הרגע הזה באופן חיובי. "אנחנו רוצים לחזק אותך על מה שאת כן עושה - כן מגיעה לטיפול, מגיעה לפגישות עם קצינת המבחן ועומדת בקשר רציף עם הרווחה, את אמא מסורה ודואגת", אומרת קצינת המבחן טניה קורנפלד. זמרן, התובעת המשטרתית, מוסיפה: "עשית מה שאת יכולה, נכנסת לכולנו ללב. אנחנו לא רוצים לוותר עליך, ושלא תוותרי על עצמך". נ׳ יורדת מהדוכן.
לקראת סיום
עומר עולה היום לשלב חמש - השלב האחרון בתוכנית, שבסופו הוא יוגדר כמי שסיים בהצלחה את ההליך. זה רגע חגיגי, אבל גם קצת מפחיד. "יש בזה משהו נוח", הוא אומר, "ההרגשה שיש לי מסגרת - פעם בשבוע פגישה עם קצינת מבחן, סנגורית שאפשר להתייעץ איתה, דיונים פעם בכמה שבועות. זו מסגרת ששומרת עליי".
5 צפייה בגלריה
"מי שחושב ללכת בין הטיפות ולהתחמק ממאסר - לא יצליח". עומר מסיים את התהליך
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אבל הצוות, וגם הוא, כבר מאמינים שהוא יצליח להסתדר בלי הקביים האלה. "אני לא אומר שאני לא צריך יותר עזרה או שאני הכי חזק בעולם, כי אי-אפשר לדעת ואין תעודת ביטוח לאף אחד. אבל אני עושה הכול מצדי כדי להצליח.
"מי שחושב לבוא לכאן וללכת בין הטיפות כדי להתחמק ממאסר - לא יצליח", הוא מסכם, "כבר יצא לי לראות אנשים שהיו כמה חודשים בתהליך, וכשהשופט ראה שהם מנצלים את המערכת הם עפו בשנייה. זה מתאים למי שבאמת מוכן להירתם לטיפול ולעשות שינוי עם עצמו".
פורסם לראשונה: 00:01, 08.08.25
