מפרטים נוספים מהשבי של עומר ונקרט, עומר שם טוב, טל שהם ואלי-ה כהן, ששבו אתמול לישראל לצד אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, עולה הערב (ראשון) כי הארבעה ירדו במשקל, והמחבלים נתנו להם אוכל רב לאחר שהחלה העסקה כדי לנסות ולטשטש את הירידה הדרסטית במשקלם. בנוסף, אלי-ה כהן שהיה קשור בשלשלאות שוחרר מהן - והתאפשר לו לעמוד וללכת לפני ששוחרר מהשבי.
הצהרת המשפחות: "את כל התחושות האלו מגיע לכל 63 משפחות החטופים שעדיין שם לחוות"
(צילום: עידו ארז)
5 צפייה בגלריה
למעלה (מימין): טל שהם ועומר שם טוב. למטה (מימין): עומר ונקרט ואלי-ה כהן
(צילום: REUTERS/Ramadan Abed, AHMAD GHARABLI / AFP, AP Photo/Abdel Kareem Hana)
בדומה לחטופים אחרים ששבו, ארבעת השבים שנחטפו באוקטובר גם עברו חקירות שמטרתן הייתה לברר פרטים על שירותם הצבאי. בחקירות היו התעללויות פיזיות ונפשיות.
בעת שחרורו, עומר שם טוב אולץ לתת נשיקה למחבלים בניגוד לרצונו במהלך "טקס" השחרור שלו שערך חמאס. כמו כן, הדבר הראשון שאמר עומר ונקרט להוריו אחרי ששוחרר היה כי הוא רוצה להיאבק להחזיר את חבריו שנשארו מאחור בשבי חמאס.
בנתיים, יום אחרי שחרורם מהשבי משפחותיהם של הארבעה הצהרה לתקשורת מבית החולים בילינסון בפתח תקווה. שלי שם טוב, אימו של עומר, אמרה כי "אני רוצה להזכיר ולתת כבוד לאורי דנינו ז"ל שב-7 באוקטובר שב לתוך התופת להציל את מיה ואיתי רגב ועומר. אורי שהכיר אותם רק כמה שעות לפני לא חשב על עצמו או על משפחתו שחינכה אותו על ערבות הדדית ועל כך שלא משאירים אף אחד מאחור. אורי שרד בשבי בתנאים תת אנושיים 11 חודשים ונרצח על ידי מפלצות החמאס. אורי הוא הגיבור והמלאך השומר של מיה, איתי ועומר. יהיה זכרו ברוך".
היא הוסיפה כי "עומר ילד השמש שלנו שב הביתה ואנחנו נושמים לרווחה. 450 ימים עומר היה מוחזק במנהרה לבד בתנאים קשים, שכללו חלק מהזמן הרעבה והתעללות פסיכולוגית. עומר שיתף שכל מה שחלם לעשות כשישוב הביתה הוא לשים את הראש על ברכיי, שאלטף לו את השיער, ולצאת לרכב עם מלכי על האופנוע ולהרגיש את רוח החופש. עומר שיתף אותנו שכשעבר את הגבול והגיע לידי החיילים שלנו הוא נשם לרווחה. הפנים הראשונות שפגש היו של פסיכולוגית שהציגה את שמה, והדבר הראשון הוא ביקש את רשותה לתת לה חיבוק כי הוא היה צמא למגע אנושי חום ואהבה. ואנחנו, מלבד להזיל דמעה בכאב גדול חיבקנו את עומר שלנו חזק והבטחנו לו שלעולם לא נפסיק לחבק ולאהוב אותו.
"אתמול ברגעי השמחה של המשפחות שלנו, ברגעים בהם כולנו ישבנו על קצה הספה וצפינו בהתרגשות בטקס המזוויע של חמאס, ברכב באזור המתחם ישבו מבועתים גיא ואביתר שנאלצו כמו עומר שלי לקחת חלק בהצגה גרוטסקית ומכוערת. כאמא, כאישה, כבת אדם, אני מבקשת מהצלב האדום, מהקהילה העולמית, לבצע את המינימום ולשמור על ילדינו, על אזרחינו. זה המינימום המתחייב. אני רוצה להודות לאלו שבזכותם הרגע הזה, שהיה בין יאוש לתקווה הפך למציאות", אמרה.
האם סיכמה: "קיבלנו את עומר שלנו ואנחנו ניגשים למלאכת השיקום האישי והמשפחתי, ואנחנו יכולים לומר שמשימת חיינו הושלמה. אדוני ראש הממשלה, המשימה הלאומית עדיין לא הושלמה - ויש להשיב בדחיפות את כל חטופינו החיים לשיקום והחללים לקבורה. אנחנו כמשפחה נמשיך להיאבק עם כל המשפחות עד להחזרת כולם. עם ישראל, היופי שלנו הוא בחוסר האחידות והכח שלנו הוא באחדות רק כך נתחזק כחברה וכאומה. עם ישראל חי".
אלי-ה "התחזק וחיזק אחרים" בשבי
סיגי כהן, אימו של אלי-ה כהן, אמרה: "טל, עומר, עומר ואלי-ה, ברוך מחיה המתים וברוך מתיר אסורים. אין דרך לתאר את תחושת ההתרגשות והשמחה לראות אתכם פה בישראל. 505 יום שעשינו כל מה שיכולנו בשביל להחזיר את אלי-ה הביתה, מאבק יום יומי מול מקבלי ההחלטות, ובעיקר בהסברה להעלת המודעות בעם ישראל על השבויים והשבויות שנמצאים בשבי.
"ביקשתי מעם ישראל להיות ביחד, להיות בערבות הדדית ואחד בשביל השני כמו אחים ואחיות, והכי ביקשתי להרבות בתפילות ומעשים טובים. בצד של אלי-ה שמענו שהיה כל יום אומר את הפרשיות של הנחת התפילין שידע בעל פה, ועושה קידוש על כוס מים, התחזק וחיזק אחרים. שמענו על הרבה ניסים ועל השגחה עליונה שאלי-ה וחבריו חוו שם.
"את כל התחושות האלו מגיע לכל 63 משפחות החטופים שעדיין שם לחוות. הם חייבים כולם לחזור הביתה מיד לפני שיהיה מאוחר. אלון אהל וכל מי ששומע אותי ממעמקי האדמה: אני רוצה להגיד לכם, אתם לא לבד ואנחנו פה נילחם למענכם עד שתחזרו הביתה. אני רוצה להודות קודם כל לבורא עולם שהחזיר לי את אלי-ה הביתה. תודה אבא. תודה שניה היא לכל כך הרבה אנשים מכל קשת האוכלוסייה, אז כדי שלא אפספס אף אחד אני אומר: עם ישראל היקר על כל גווניו תודה שהייתם איתנו בכל התקופה הזו, הגעתם מרחוק ומקרוב, תמכתם, עודדתם וחיזקתם. בלעדיכם לא היינו מצליחים. עם ישראל חי וחזק".
זוגתו של אלי-ה, זיו עבוד ששרדה את הטבח במיגונית, אמרה כי "ב-7 באוקטובר לקחו ממני הכל, אבל דבר אחד הם לא לקחו ולא יקחו לעולם, את הרוח שלי לא הצליחו לקחת. 505 ימים נאבקתי – בכאב, בפחד, בחוסר הוודאות. 505 ימים שלא הפסקתי להילחם, לזעוק, לדרוש. יצאתי למסע בלתי אפשרי, מסע של אהבה, של תקווה, של נחישות. והיום אני יכולה לעמוד כאן ולהגיד: עשיתי את זה! ניצחתי את המשימה האישית שלי – אלי-ה בבית.
"אני מבקשת להדגיש מבחינתנו אין ניצחון שלם כשאחים שלנו עדיין שם. אלון אהל – אנחנו לא נשאיר אותך מאחור. זה לא רק מאבק אישי, זה מאבק של כולנו. זאת ההבטחה שלי לאלי-ה, זאת ההבטחה שלי לך ולמשפחה שלך, וזאת ההבטחה שלי לכל החטופים שנותרו שם. אני יודעת מה זה להיות במקום של חוסר ודאות, של המתנה אינסופית, של פחד מהגרוע מכל. אני יודעת גם מה זה לקום ולהילחם למרות הכל. המאבק הזה לא נגמר עד שהאחרון יחזור הביתה".
זיו ביקשה להודות לענר שפירא ז"ל, שהדף רימונים במיגונית. "גיבור ישראל, הצלת אותי ועוד שישה אנשים, ובקרוב אמן גם שניים נוספים בשבי", אמרה. "אלי-ה אתה הגיבור שלי. אתה לוחם, אתה שורד אמיתי, החזקת מעמד, שרדת את הבלתי אפשרי. לא הפסקתי להאמין בך לרגע, ועכשיו כשאתה כאן – אני גאה בך יותר משאפשר לתאר. אני יודעת שהדרך להחלמה עוד ארוכה, אבל אתה כבר ניצחת, פשוט בזה שאתה כאן".
לא קיבל תרופות - ו"חזר חזק מהרוח"
ניבה ונקרט, אימו של עומר ששוחרר אתמול מהשבי, אמרה אחרי חזרת בנה: "תם ולא נשלם, עומר בבית - והמאבק שלנו ממשיך עד אחרון החטופים". היא ציינה כי הוא איבד יותר מ-30 ק"ג ממשקלו, ולאורך כל תקופת השבי לא קיבל תרופה לקוליטיס. "עומר הביס את השבי והוא חזר חזק מהרוח. כעת הוא מתחייב - אני מצטרף למאבק עד לשחרור כל החטופים והחברים שהשארתי מאחור".
אביו שי אמר: "אנחנו מודים לעם ישראל על ההירתמות למשימה הלאומית החשובה למדינה - ותודה לבורא עולם שהביא לנו נס והחזיר את עומר". הוא ביקש להודות גם באנגלית, ומסר את הוקרתו לעם ישראל, לראש הממשלה, לנשיא ארה"ב ולשליחו במזרח התיכון. הוא אמר כי "אני רוצה להודות לכל המדינה שלנו על הסולידריות ועל המשימה הענקית להחזיר את כל החטופים, עד האחרון ביניהם".
"טל חזר, בבקשה תמשיכו"
מור קורנגולד, אחיו של טל שהם, אמר: "טל שלנו בבית סוף סוף. אחרי חודשים ארוכים של ציפייה, מתח, חרדה, אמונה ותקווה אנחנו סוף סוף מתאחדים. החיבוק שחלמנו עליו, שציפינו לו, הגיע. נכון, זו רק ראשיתה של דרך ארוכה, דרך של שיקום מורכב שעל כולנו לעבור. אבל על ההתחלה הזו חלמנו, על האפשרות לצעוד יחד בדרך הארוכה לעבר הריפוי.
"קשה למצוא את המילים הנכונות לתאר את התחושות הרבות שמציפות אותנו במעמד הזה – מעל כולן מהדהדת המילה 'תודה'. יש שכר לפעולתנו: טל שלנו חזר – אך ברור לנו שלא פעלנו לבד. טל פה בזכות רבים וטובים שפעלו לאורך כל התקופה הזו, בכל המישורים, ואנחנו לא יכולים לדמיין איפה היינו היום בלעדיהם. ואחרי התודה, ועוד לפני שהריאות הספיקו להתמלא באוויר, הנשימה שוב נעתקת כי עדיין, גם ברגעים האלו ישנם 63 חטופים וחטופות שעדיין בשבי חמאס וחייבים להציל את כולם. ברגע המשמעותי הזה בחיינו הבקשה היחידה שלנו היא לנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר, להביא לעסקה שתחזיר הביתה את האבות לילדיהם - ילדים זקוקים לאבא".
אחיו של טל הוסיף: "להחזיר בנים להוריהם, להחזיר לעם ישראל את הבנים שלנו. יש חלון הזדמנויות, אסור לנו לפספס אותו. אנחנו מאמינים שזה אפשרי, אנחנו מאמינים שהשבת אחינו ואחיותינו אינה באה על חשבון הביטחון שלנו בארצנו – נהפוך הוא - היא הבסיס שעליו מושתת הביטחון הזה. עם שובם, נוכל כעם חזק ומאוחד להמשיך ולשפר את ביטחוננו באופן יסודי ואחראי. מכאן אנחנו קוראים לכל מי שהיה שותף עד כה – תמשיכו. בבקשה תמשיכו. תמשיכו עד שכל משפחה תזכה באיחוד הזה. תמשיכו להציל נפשות".
