טורקיה של שנת 2025 לא מבקשת עוד "מקום ליד השולחן" של המזרח התיכון, היא מתכננת לבנות את השולחן כולו. הדיווחים על חתימה קרבה של ברית הגנה טורקית-סורית שבמסגרתה תקים בסיסים בלב סוריה מחייבים את ישראל להפעיל מהלכים צבאיים ומדיניים על מנת לשכנע את ארדואן לחשב מסלול מחדש. כישלון ישראלי בעיצוב הזירה הצפונית הופך את מלחמת ישראל טורקיה באמצעות שליח לאיום ממשי - מסוכן פי כמה וכמה מאיראן.
1 צפייה בגלריה
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן
(צילום: Mustafa Kamaci/Turkish Presidential Press Office/Handout via REUTERS)
טורקיה אינה איראן — לא בבידוד, לא בכלכלה, ולא באיכות ההשפעה. היא מעצמה אזורית דינמית, שואפת, עם רגל אחת במערב, מנופים אדירים על אירופה ואצבע על הדופק של המזרח. הפלת אסד וההשתלטות על המרחב הסורי תוכננו בקפידה באנקרה. הצלחתו של אל-ג׳ולאני וההכרה הבינ"ל המתגבשת סביבו איפשרו לטורקיה לבסס איזורי חיץ, דחיקת רגליהן של יריבותיה איראן ורוסיה וכעת ארדואן מגיע לפרוע את הצ׳ק ולקבל את התמורות המדיניות והאסטרטגיות. הנצחון המכריע של ישראל על הסהר השיעי מפנה את מקומו למהלך מחושב היטב של טורקיה לנכס לעצמה את מזרח הים התיכון.
האסטרטג שמנווט את השאיפות הגיאופוליטיות של טורקיה
לקראת בחירות ארציות גורליות, נראה שטורקיה כולה נמתחת על ציר של הכרעה פוליטית. מי שמביט רק פנימה, מפספס את הסיפור האמיתי. מאחורי הקלעים של הזירה הפוליטית מתבלט שחקן מרכזי: הקאן פידאן, שר החוץ וראש המודיעין לשעבר. פידאן איננו רק דיפלומט — הוא האסטרטג שמנווט את השאיפות הגיאופוליטיות של טורקיה: חיזוק ההשפעה בלוב, רישות צבאי בסוריה, נוכחות ימית בים התיכון, ודיאלוג כפול עם רוסיה מצד אחד ונאט"ו מצד שני. יותר מארדואן, הוא המוח שמאחורי פרויקט ההגמוניה הטורקית.
מעמדו של הצבא הטורקי איננו עוד חזון עתידי. הצבא השני בגודלו בברית נאט"ו עם פריסה אסטרטגית בין רוסיה למזרח התיכון כבר ביסס מציאות כלכלית וגיאופוליטית: הייצוא הצבאי מאיסטנבול עומד כעת על למעלה משבעה מיליארד דולר, צמח פי ארבעה בעשור. 70% מהציוד הצבאי מיוצר מקומית, כשהיא יצרנית המל"טים הרביעית בגודלה בעולם. והמנופים החשובים ביותר שלה בכלל לא צבאיים, כשצינורות הגז הטבעי העוברים דרך אדמתה הפכו אותה למפתח אנרגטי לאירופה, עם מעל 3.5 מיליון סורים בתחומה שמחזיקים את האיחוד האירופי בידיה.
יהוונתן אדיריישראל חייבת ליזום מהלך מכונן כדי למנוע את מלחמת ישראל טורקיה. יש בידנו שתי בריתות אפשריות למהלך כזה: קבוצה אחת מזרח תיכונית היא הברית הסונית המתונה, זו של מצרים, איחוד האמירויות, וסעודיה בחסות הבית הלבן. אולם בה בעת, ממערב, קיימת ברית נוספת בה ישראל היא שחקן משמעותי בשנים האחרונות - זו הכוללת את יוון וקפריסין. הברית הזו כבר כוללת שיתוף פעולה צבאי, אנרגטי, אזרחי (למשל בטיסות כיבוי אש) ודיפלומטי. היא גם מסמנת גבולות גזרה לטורקיה שרואה באי הקפריסאי חצר אחורית. אם לישראל יש כלים משמעותיים לעמוד בפני טורקיה – לבני בריתה בים התיכון אין.
הדיון הביטחוני שכינס נתניהו בנושא הוא רגע של מבחן מכונן לירושלים - האם תדע לזהות את הזירה המתהווה, ולהפעיל בזמן את כל מנופי הכוח שלה - לא רק הצבאיים, אלא גם הכלכליים, המדיניים והטכנולוגיים במטרה אחת - לזהות את אזורי האינטרס המשותף עם טורקיה ולהפעיל את המנופים שיכוונו אותה לאזורים הללו ולא למסלול עימות עם ישראל.
הכותב הוא יזם טכנולוגי, לשעבר קצין המבצעים של החטיבה לקשרי חוץ ויועצו הטכנולוגי מדיני של הנשיא פרס
