אחרי 738 ימים שבהם הוחזקו בשבי, שבעה מהחטופים ששוחררו - בר קופרשטיין, איתן הורן, מתן אנגרסט, שגב כלפון, אבינתן אור, גלי וזיו ברמן - התעוררו היום (שלישי) לבוקר אחר. את בתי החולים שבהם הם מאושפזים גדשו בני משפחה וחברים, שרק מחכים להם מאז בוקר 7 באוקטובר. את האחים ברמן ביקרה בבית החולים חברתם הטובה מכפר עזה אמילי דמארי, שנאבקה על שחרורם מהשנייה הראשונה אחרי שחרורה בעסקה הקודמת.
הפגישה הראשונה בין אלון אהל למשפחתו
החברים רוקדים, שגב מנופף להם
(צילום: עידו ארז)
"בר מדבר ומבסוט"
מיכאל ופאינה קופשרטיין, סבו וסבתו של בר, עדיין מתקשים להאמין. "ברוך השם שבר הגיע ושהכול בסדר", אמרה פאינה בבית החולים שיבא תל השומר, "ושימשיך את החיים שלו". מיכאל הוסיף: "זה רק הלילה הראשון. אני מקווה שהוא בריא, הכול יעבור לטובה וגם אתם טובים, ואנחנו כולם ביחד ניצחנו. אתמול ראינו אותו, ישנו פה, הוא כבר התחיל לעכל, במצב טוב, שמור. יהיה טוב. עבר קשה, ואני מקווה שהוא יחזור לחיים שלנו ושלו, כולנו ביחד. דיברנו, התנשקנו, ואני מקווה שהכול יהיה בסדר".
על מצבו הרפואי של בר סיפרו כי "הוא עדיין נמצא תחת בדיקות עד הצהריים, כל הבדיקות נמשכות. חג שמח שיהיה לכולנו. אנחנו בריאים ושלמים - שהחיים ימשיכו. חג שמח", חזרה פאינה. אחר כך הוסיף מיכאל: "פגשנו אותו, דיברנו איתו. הוא מדבר, מבסוט לכולם, ואנחנו מבסוטים. אני מקווה שהוא יהיה חזק ויהיו לו חיים טובים. עבר חיים קשים, ועכשיו בודקים ואני מקווה שהכול יעבור עליו טוב".
סבא וסבתא של בר: "הוא מדבר ומבסוט"
(צילום: עידו ארז)
6 צפייה בגלריה
פאינה המרוגשת והנכד בר אחרי שובו. "כולם ביחד ניצחנו"
(צילום: איתן גפן, REUTERS/Hannah McKay/רויטרס)
על חטיפתו של קופרשטיין, לוחם בגדוד 932 של הנח"ל, נודע לבני משפחתו לאחר שהגיע אליהם סרטון טלגרם שבו תועד כפות בידיו וברגליו. באפריל האחרון הוא ציין את יום הולדתו ה-23 בעודו בשבי חמאס. אביו טל, שנפצע בתאונת דרכים והפך לסיעודי, הצליח לאחרונה לחזור לדבר. על בנו הוא סיפר: "הוא סייע לפצועים כשהגיעו המחבלים. הוא נסע לפטיש על ריינג'ר ארבע פעמים, יכול היה לברוח, אבל בחר לחזור לתופת. הוא לקח נשק משוטרים שמתו ונלחם במחבלים".
הריקודים של החברים של שגב
בפינה אחרת בבית החולים, חבריו של שגב כלפון לא הצליחו לעצור את הדמעות. הם רקדו, שרו וחגגו, אחרי שנתיים שבהן לא ידעו אם יזכו לראות אותו שוב. יובל ביטון, חבר קרוב, סיפר: "באתי לראות אותו אחרי שנתיים שאני מחכה לרגע הזה. כשראיתי אותו יורד מההסעה זה היה וואו, רגע כל כך מרגש. לראות את החבר שלך עומד על שתי הרגליים שלו - זה היה פשוט אושר".
נתנאל, אביה ועדי, חבריו של רום ברסלבסקי
(צילום: עידו ארז)
על הרגעים הראשונים אמר: "אנחנו היינו אלה שצרחו כמו משוגעים ואחרי זה לא הפסיקו לבכות. לשמחתי, ברוך השם". הוא וחבריו שכרו דירה סמוכה לבית החולים כדי להישאר קרובים: "קמנו שמחים, תודה לאל, איזה כיף. בדימונה התרגשות עצומה, מהבוקר עשינו הקרנה גדולה וכל החברים הגיעו. אתה רואה כמה אהבה וכמה עם ישראל חיכה לרגע הזה".
כשנשאל אם יצא להם לדבר איתו, השיב: "עוד לא יצא לנו לדבר איתו. אנחנו מחכים. הוא עם המשפחה שלו עכשיו, אנחנו עוד לא קיבלנו עדכון רפואי, וזה בסדר - זה הזמן שלהם". ולצד השמחה, הוסיף תזכורת: "חזרו 20 חטופים - אבל אסור לשכוח שיש עוד 24 חללים שם שחייבים להחזיר גם אותם. ואנחנו מחכים גם להם".
שגב כלפון, בן 27 מדימונה, נחטף ממסיבת הנובה. משפחתו התבשרה כי הוא חטוף בעזה לאחר תיעוד שבו הוא נצפה מועלה לטנדר בידי מחבלי חמאס. ביולי האחרון סיפרה אמו של שגב, גלית, פרטים שסיפר לה שורד השבי אוהד בן עמי: "הוא אמר שהמצב של שגב קשה מאוד. הוא סיפר ששגב ראה בו אבא - והוא ממש אחז לו את היד בלילה. הקבוצה של שגב הוחזקה בתנאים הכי קשים בעזה".
"אבינתן חזר הביתה"
במקביל, שורדת השבי נועה ארגמני, זוגתו של אבינתן אור, העלתה הצהריים סטורי קצר ועוצמתי שבו כתבה: "אבינתן חזר הביתה". אחד מחבריו סיפר בבית החולים בילינסון בפתח תקווה על המסע שחברו עבר: "אבינתן הוחזק במשך רוב תקופת השבי במחנות המרכז בתנאים קשים מאוד".
לדבריו, "הוא הורעב באופן שיטתי, עבר התעללויות קשות במיוחד, ולפי דוח רפואי ראשוני השיל בין 30 ל-40 אחוז ממשקלו. הוא שוחרר רזה וחלש מאוד, נכנס לאט לאט לחיבוק המשפחתי, אבל יעבור הליך ארוך של שיקום. במשך שנתיים הוא היה מבודד לחלוטין, לא פגש חטופים אחרים וידע מעט מאוד על מה שקורה בארץ".
אבינתן, בן 32, נחטף ממסיבת הנובה יחד עם נועה, ששוחררה במבצע "ארנון" ביוני 2024. אחד הסרטונים הזכורים מאותם רגעים תיעד את הפרידה הכפויה ביניהם - זו שנצרבה בתודעה הישראלית מאז.
"אותו הומור, אותו חום - רק הרבה יותר רזה"
אחרי תקופה ארוכה שבה חיו בני משפחת הורן בין תקווה לייאוש, הגיעה סגירת המעגל. מאיה שמיאל, בת הדודה של יאיר ואיתן הורן, סיפרה באיכילוב שבו איתן מאושפז על הרגע שבו הוא חזר אתמול הביתה - וחתם סוף סוף את התקופה הכואבת: "יש המון המון התרגשות, עוד לא באמת מצליחים להבין ולהקל מה שקורה. כבר חווינו את החזרה של יאיר, אבל אז זה היה עם המון רגשות מעורבים - שמחה ענקית ופחד גדול על איתן. עכשיו, כשהם שניהם כאן, זו סגירת מעגל אמיתית. זה מדהים".
לדבריה, גם יאיר, ששב לפני שמונה חודשים, חיכה לרגע הזה: "חשבנו שזה יהיה מהר, אבל לקח זמן, שמונה חודשים בדיוק. זה הרבה זמן לחכות למשהו שאתה כל כך רוצה". על איתן סיפרה: "הוא חזר איתן שאנחנו מכירים - עם אותו הומור, אותו חום, כל היום חיבוקים. הוא מאוד מאוד רזה, אבל לגמרי הוא. לא שואלים אותו כלום, נותנים לו את הזמן שלו להחזיר לעצמו את השליטה. יש לנו את כל החיים לפנינו".
לדבריה, המשפחה לא מרגישה שהמאבק הסתיים: "אין נפילת מתח. עברנו שנתיים אינטנסיביות מאוד. אני חלק מקבוצת חסמבה, מהצעירים של משפחות החטופים, ואני לא יכולה להגיד שזהו. כל החטופים הפכו להיות המשפחה שלי. אני לא יכולה להסתכל למשפחות האחרות בעיניים ולהגיד שאני לא ממשיכה איתן. כדי שנוכל להשתקם כעם, אנחנו צריכים להחזיר את כולם. אי אפשר להשאיר אף אחד מאחור".
איתן, שגדל בארגנטינה ועלה לארץ בגיל 16, מכונה על-ידי משפחתו אֵיתוּ. הוא שימש כמדריך נוער בקיבוצים ועבד במחנות העולים, כשליח הסוכנות היהודית וכמדריך נעל"ה. בסרטון שפרסם חמאס בתחילת מרץ הוא נראה נפרד מאחיו - ברגעים שבהם שוחרר מהשבי, בעסקה הקודמת. האמא רותי סטרום נלחמה כל העת למען שחרורם, ואחרי חזרתו של יאיר אמרה: "עד שאיתן יחזור - הלב שלי חצוי".
הקעקוע התגשם: "מתן הגיבור שלנו"
נועה רחמים, בת דודתו של מתן אנגרסט, סיפרה באיכילוב על המפגש המרגש עם בן המשפחה ששב מהשבי יותר משנתיים אחרי שנחטף: "אתמול ראיתי אותו, חשבתי שאני הולכת להגיד לו שלום - ופתאום הוא יצא אלינו. רצתי אליו, חיבקתי אותו חזק. אמרו לי 'תיזהרי קצת', אבל לא יכולתי שלא. לא יכולתי שלא לחבק אותו ולמחוץ אותו, התגעגעתי אליו כל כך".
רחמים סיפרה על המאבק שניהלה יחד עם שאר בני המשפחה: "הייתי המון בכנסת, בצעדות, בעצרות, בכיכר החטופים. האמנתי שיגיע היום הזה. נלחמנו, נלחמתי, חלמתי על זה בלילה. לראות אותו עכשיו, מחייך וצוחק - זה מתן שלנו לגמרי. הוא באופוריה, ברור שייקח זמן לעכל, אבל הוא חזר".
כשנשאלה איך הרגיש המפגש, היא הודתה שחששה: "פחדתי שנקבל מישהו אחר, שאולי הוא לא אותו מתן. התגעגענו למתן שלנו, וברור שהיינו מוכנים לכל דבר שנקבל, אבל הוא חזר אותו אדם - אותו צחוק, אותו דיבור, אותה הליכה. עם קצת שיפורים, כן, כי הוא גילה בעצמו כוחות. אני ואח שלי עשינו קעקוע מההודעה האחרונה ששלח לפני שנחטף - הוא כתב 'אל תדאגו, יהיה טוב'. אז זה רשום עלינו, יהיה טוב. מתן חזק, נלחם, מתן הגיבור שלנו".
המסר של אלון אהל
עידית אהל, אימו של אלון, כתבה בפייסבוק כי הוא "מחייך, מצחיק, יפה וטהור - אבל אנחנו עוד לא בשלב הסיכומים. פרק אחד נסגר, ופרק אחר חדש, מורכב, אך מלא תקווה נפתח. זהו פרק לבנייה מחדש".
לדבריה, "אלון הוא עץ חזק, שורשי, והכי ישראלי שיש. הוא נטוע כל כך חזק שאף אחד לא יכול לשבור אותו. יש לי בן עוצמתי. אלון, שרדת. ניצחת".
היא הדגישה: "הלב עוד לא שלם עד שהחטוף האחרון יחזור הביתה. אני קוראת לכל מי שידו בדבר - לכל המשפחות מגיע לסיים את הסיוט שנכפה עליהן".
לסיכום, העבירה מסר מאלון: "אני רוצה להגיד תודה לעם ישראל, לכל מי שהיה שם בשבילי - שאחזור הביתה בחיים".
