התמונות של איתי ועומר נישאים בשבוע הראשון למלחמת "חרבות ברזל" בשטח כינוס ריגשו מדינה שלמה. אחרי החתונה המאולתרת, השניים הפכו להורים לריף הקטנה. לקראת ימי ההולדת של איתי וריף - המשפחה טסה לנופש בסרי לנקה. ביום שבו חגג 33, היום בו פרץ מבצע "שאגת הארי", נפטר איתי בתאונה טרגית.
עומר פדן ואיתי שוורצשטיין היו אמורים להינשא ב-13 באוקטובר 2023 בעמק חפר, אבל עם פרוץ המלחמה - איתי גויס למילואים והתוכניות השתבשו. השניים סירבו לוותר על חגיגת האהבה שלהם, והחליטו לקיים את החתונה בשטחי האימונים של חטיבת עציוני. התמונות אז מהחופה, שנקטעה בזמן אזעקה, כשעומר בשמלת כלה ואיתי על מדי ב', היו חלק מרגע מרגש במיוחד, בתקופה שבה היו מעט מאוד סיבות לחייך. "החיים פשוט מנצחים - גם ברגעים כאלו", סיפרה אז עומר ל-ynet.
מאז, הספיק איתי להשלים קרוב ל-350 ימים במילואים, במקביל לעבודתו בתור מפתח נתונים בחברת Fiverr. "יש רגעים שממש טוב לנו, ויש גם רגעים קשים ומפחידים. אנחנו מנסים לחזק אחד את השנייה, סיפר איתי ז"ל על השירות האינטנסיבי, בפרויקט שפורסם בידיעות אחרונות בנובמבר 2024. "התחלתי טיפול, והרגשתי לאט-לאט שאני חוזר לעצמי", שיתף בכנות על ההתמודדות עם הפוסט-טראומה שצפה אחרי הסבב השני. לפני צו 8 נוסף, השניים טסו לחגיגות ירח דבש, כשעומר בחודש החמישי להריונה. "עכשיו אנחנו בדרך ליפן. אני, עומר והקטנה שבבטן", סיכם אז איתי בהתרגשות.
החתונה של איתי ועומר בשטח הכינוס
"הגיעו ימים של כיף טהור, שבדיעבד היו פרידה ממנו"
ב-5 במרץ 2025 הפכו השניים הורים לריף, ולקראת חגיגות השנה שלה - החליטו לטוס לנופש בסרי לנקה. "רצינו לחגוג את החיים", סיפרה עומר והסבירה את הבחירה דווקא ביעד הזה: "שנינו אנשים של ים ותנועה. איתי מדריך צלילה וגולש קייט, אני גולשת סאפ ומורה ליוגה. חיפשנו מקום רגוע, שיש בו שקט וגלים. זה המקום שרצינו להיות בו".
במשך שמונה ימים המשפחה זכתה להגשים את החלום שלה. "מאז 7 באוקטובר לא חוויתי רגע של כיף טהור. הימים היו מורכבים, גם אם נהנינו, תמיד היו צפים עוד דברים להתמודד איתם. היינו בשיא שלנו. פתאום הגיעו ימים של כיף טהור, שבדיעבד היו פרידה של איתי מאיתנו", שיתפה עומר בצער.
בבוקר של 28 בפברואר, יום הולדתו ה-33 של איתי, החל מבצע "שאגת הארי". "בבוקר הספקנו לצאת לסשן גלישה יחד, תפסנו את אותו הגל, נתנו ידיים, קפצנו למים ונתנו נשיקה. חזרנו למלון. אני, ההורים של איתי וחברים קרובים כבר הספקנו לברך אותו. נשכבנו על מיטות שיזוף להירגע, ואז ראיתי את העדכון על התקיפה באיראן", שיחזרה עומר.
בבריכה הסמוכה, צמד ישראלים ששהה גם הוא במלון. "במקרה פגשנו את יובל, מדריך ריטריט שליווה את איתי בטיפולים בארץ. יחד עם בת הזוג שלו נועה, ניסינו להירגע. איתי ויובל עשו נשימות, ונועה ואני נחנו בצד השני של הבריכה. אנחנו מדברות על איראן, והם בעולם שלהם - עושים מדיטציה, נושמים עמוק, נכנסים למים".
בשלב מסוים, איתי נותר לבדו בסשן המדיטציה, מנסה לשמור על שלוותו. כשהוא בבריכה, ללא פיקוח מציל, איבד את הכרתו וטבע. "רצתי אליו, חיכיתי שיעשה לי את הסימן הקבוע של הצוללים, שמסמן שהכול בסדר. אבל זה לא קרה. חשבתי שהוא עובד עליי, כל-כך מתאים לו. משכתי אותו לאט עם הרגל, הוא היה כבד. הוצאנו אותו החוצה וכולם הזדעזעו".
במשך דקות ארוכות נאבקו הנוכחים על חייו של איתי. "נועה התחילה החייאה. צרחתי על מנהל המלון שיזמין אמבולנס, התחננתי מאנשים לעזרה. התקשרתי לג'ורדי, חבר של איתי מהצבא שחי שם, תוך רגע הוא זינק עם רעות, רופאה ישראלית שהייתה פה בחופשה", נזכרת עומר ברגע המבעית. "גם אני הנשמתי אותו. ביקשתי ממנו, 'אהוב שלי, תחזור אליי', אבל זה לא קרה".
רק כעבור כ-20 דקות, משחזרת עומר, הגיע אמבולנס, שפינה את איתי למרפאה מקומית - ועוד לפני שהגיע אליה, נקבע מותו. "כשהגעתי, בדיוק כיסו אותו. לא הייתי צריכה שיגידו לי דבר. התפרקתי", סיפרה בכאב לב. "הוא לימד אותי צניעות, אופטימיות ואהבה. אין אבות כאלו בעולם, אין בעלים כאלו בעולם, עשה בשביל שתינו הכול. הרגשתי שזכיתי בלוטו".
השנה, החגיגה של השניים הייתה אמורה מיוחדת עבורם. "מאז שהתחילה המלחמה, איתי לא הצליח באמת לשמוח. תקופה ארוכה לא היה מסוגל לשמוע מוזיקה, ובטח שלא לרקוד. ביום ההולדת שלו השנה תיכננו ללכת שנינו לרקוד, כבר סגרנו לריף בייביסיטר למסיבה שהייתה באותו הערב. הוא הבטיח לי", סיפרה עומר, המתמודדת בעצמה עם פוסט-טראומה, על ההתמודדות של בן זוגה המנוח. "בהתחלה הוא מאוד התבייש, לא רצה לשתף ולטפל. אבל כשהבין את ההשלכות של זה על ריף ועליי - הוא לא ויתר. נלחם על עצמו. עשה עבודה מטורפת כדי להצליח להשתקם. הוא סמל עבורי, להתמודדות באומץ עם כל אתגר", סיפרה עומר בגאווה והוסיפה מסר שחשוב לה שילווה את הפרידה מאיתי: "הוא היה רוצה לעודד נוספים כמוהו, שלא מטפלים בעצמם - לעשות את זה. לזכות לחיות חיים טובים ומלאים".
בימים המורכבים האלו, עומר השלימה את ההליכים הבירוקרטיים שיאפשרו את הטסת ארון קבורתו של איתי ארצה, ברגע שיפתחו השמיים. "הקהילה הישראלית פה מדהימה", סיפרה על התמיכה שמקבלת מסביבתה. "מלון 'פנטה ריי' בבעלות ישראלים, שנתן לי חדר מבלי לשאול שאלות; ג'ורדי, נועה ויובל שלא עוזבים אותי לרגע; ארגון הפדרצייה היהודית, וסבסטיאן העומד בראשו, שעוזרים לי בכל דבר. חברת אל-על שתומכת בי ובאבא שלי, שעבד בעבר כטיס והגיע לפה לעזור לי. רוני ואבירם, חברים של ההורים של איתי, שהגיעו וגם עושים הכול כדי לתמוך בי. אני מרגישה שכולם חלק מהמשפחה שלי".
רק חמישה ימים אחרי הטרגדיה, עומר חגגה לריף את יום הולדתה. "מאז מה שקרה, ריף הפסיקה לומר אבא. לפעמים אני רואה אותה מזדקפת כשקבוצת גברים עוברת לידינו, מחפשת אותו בעיניים ומתאכזבת. הייתה להם תנועה רק של שניהם, היא עוד עושה אותה ומחכה שהוא יבוא להשלים אותה. אבל היא מבינה שהוא כבר איננו".
מתוך הכאב העצום, עומר מבקשת לזכור ולהמשיך את הערכים שאפיינו את איתי בחייו. "נשבר לאיתי הלב לראות את המדינה מתפרקת. הוא גדל בבניין שבו חיו יחד חרדים, דתיים וחילוניים. כל אחד עם השקפת עולם אחרת, אבל תמיד ידעו לדבר זה עם זה. כאב לו לראות שאנשים לא מסוגלים לתקשר ביניהם, בעיקר אחרי כל מה שנתן למדינה במילואים. הוא ציפה מכולם, בדיוק כמוהו, לדעת לתקשר ביניהם ולתרום למדינה. לקחת חלק, לקום ולעשות, לא לצפות שדברים ישתנו מעצמם. כל החיים שלו איתי תרם למדינה ללא גבולות, למדינה שהוא כל כך אהב".
