אף שהשופט יצחק עמית מן הסתם מעולם לא היה כוס התה של הימין בישראל, סימון המטרה סביב ראשו החל לקבל אופי פומבי כשכיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ב-2022, ופסל את עמיחי שיקלי מהתמודדות כמשוריין בליכוד. עמית נימק את הפסילה בכך ששיקלי לא התפטר בסמוך להכרזה עליו כפורש על-ידי סיעתו "ימינה", והמשיך לפעול נגדה בכנסת. בערעור על ההחלטה הפך העליון את עמדת עמית והרכב מורחב פסק ששיקלי כשר להתמודד.
באותו רגע ניתן האות וחברי הקואליציה העתידית החלו להתבטא נגד עמית כמי שפסול לתפקיד נשיא העליון. אחד מה היה שיקלי עצמו, שאמר בריאיון לישי שנרב ושרון כידון ב-ynet: "אני חושב שהוא איש לא רציני. טרחתי לקרוא פסקי דין שלו ובאמת שהתרשמתי מיכולותיו הוורבליות - אין ספק שמדובר גם במשורר מוחמץ".
אלא ששורשי הסכסוך עמוקים יותר, שהרי עוד קודם לכן ראה עצמו ראש הממשלה בנימין נתניהו כאחד מ"נפגעי עמית". יחד עם ניל הנדל ונועם סולברג ישב עמית בהרכב שהכריע בקיץ 2021 בעתירות שדרשו להורות ליועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט לפתוח בחקירה נגד נתניהו בפרשת הצוללות וכלי השיט. העתירות אמנם נדחו, אבל פסק הדין שכתב עמית כלל ניתוח נוקב, לפרטי פרטים, של קבלת ההחלטות בסוגיית הרכש, כמו גם של היחסים - כולל העסקיים – בין נתניהו לבין בן דודו נתן מיליקובסקי (בעל מניות בספקית של יצרנית הצוללות והספינות "טיסנקרופ").
פסק הדין של עמית היווה מעין חיבור כתב מנדט לוועדת חקירה של הפרשה: "נחשפה תמונה מדאיגה שאינה עומדת בסטנדרטים ראויים של רשות ציבורית... נמצאו ליקויים המחייבים הפקת תובנות ולקחים בנוגע להליכי הרכש הביטחוני במדינה. בזהירות המתבקשת, ניתן לומר כי התמונה הלכאורית העולה מהחומר שלפנינו תומכת במסקנה זו וכי נותרו סימני שאלה המרחפים ממעל, שיש בהם כדי להטיל צל על תקינות תהליכי קבלת ההחלטות בתחום רכש כלי השיט. בנסיבות אלו, דומה כי עריכת בחינה ביקורתית עצמאית באשר להליכי קבלת ההחלטות בנושא המדובר היא צעד רצוי המתיישב עם אינטרס השמירה על ביטחון המדינה".
ואכן, למגינת ליבו של נתניהו, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות הנשיא בדימוס אשר גרוניס, אשר ממשיכה גם בימים אלה לעבוד בסודיות אף שכבר שלחה מכתבי אזהרה לשורת גורמים ובראשם ראש הממשלה. "לנתניהו יש מקורות משלו לדעת מה קורה בוועדה ואילו שאלות נשאלות", אומרת דמות פוליטית מרכזית. "מדובר בפצצה מתקתקת שמונחת לפתח דלתו. על הרקע הזה עמית גמור אצל נתניהו, כי שם הכול אישי".
זו לא הייתה התנגשות יחידה. בשלהי 2022 דחה עמית בקשה לדיון נוסף שהגישו פרקליטי נתניהו, בעקבות פסק הדין שחייב אותו להשיב 270 אלף דולר שקיבל ממיליקובסקי. עם זאת, ניתן לציין "לזכותו" נקודה אחת: הוא זה שדחה עתירה שביקשה להורות למדינה להגיש תביעה אזרחית נגד שרה נתניהו בפרשת המעונות, כדי שתחזיר את מלוא הסכום עבור הארוחות שהוזמנו.
נתניהו הוא לא היחיד בין מנהיגי גוש הימין הישראלי שלא רווה נחת מהשופט עמית. גם אריה דרעי אינו אחד מאוהדיו. כיו"ר ועדת הבחירות עמית אמנם דחה על הסף עתירה נגד מועמדותו לכנסת של יו"ר ש"ס בשל הרשעתו בעבירת מס, אלא שבפועל הוא רק עיכב את ההכרעה בסוגיות הכהונה והקלון של דרעי לתקופה שלאחר הקמת הממשלה, מתוך הנחה סבירה שתוגש עתירה לבג"ץ. זה אכן קרה, והפעם כשופט הרכב הוא היה בין אלה שפסלו את מינוי דרעי לשר הבריאות ושר הפנים (ברוב של 10 מול 1).
אחרי שנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות תלתה את הגלימה עם צאתה לגמלאות באוקטובר 2023, היה עמית אמור לתפוס את מקומה, כשופט הוותיק ביותר, בהתאם לעיקרון הוותק ("הסניוריטי") וכפי שהיה נהוג מאז קום המדינה. אלא שברקע ההפיכה המשפטית וסירובו של שר המשפטים יריב לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי למנות נשיא קבוע, זה לא קרה.
קואליציית נתניהו ביקשה להוריד שתי ציפורים במכה: גם לסכל את הבחירה בעמית, וגם לבטל את שיטת הסניוריטי שלכאורה מנציחה אופי שמאלי-ליברלי בבית המשפט. עוזי פוגלמן מונה לממלא מקום הנשיאה עד אוקטובר האחרון, ובמקביל החל מסע נגד מינוי עמית שכאמור לא פסק עד היום.
השבוע, תחת המחאה של השר לוין, אישרה הוועדה לבחירת שופטים את מינויו של עמית כנשיא קבוע לעליון. זה קרה אחרי דחיות, עיכובים וסערה ציבורית ופוליטית, בין השאר בעקבות חשיפת ynet ו"ידיעות אחרונות" על התנהלות שהעלתה אפשרות לניגוד עניינים סביב נכס בבעלותו בתל אביב. מכאן ממתינות לו ארבע שנות כהונה שאותן יבלה – מעבר לעבודה השוטפת – גם בהתמודדות עם המהפכה המשפטית המתוכננת, שדעתו השלילית עליה, לשון המעטה, ידועה לכל.
כדורסל עם אבא של בנט
יצחק עמית (66) רחוק מהסטריאוטיפ של חבר ב"כנופיית רחביה" שהפכה לסמל מעורר האנטגוניזם של שופטי העליון. הוא בן להורים ניצולי שואה מפולין, שגדל בדירת שני חדרים בדמי מפתח בשכונת שפירא בדרום תל אביב. כבר בגיל 9 מלצר במסעדת הפועלים של הוריו בדרך אילת. הוא בוגר התיכון הדתי צייטלין במגמת מזרחנות ואת שירותו הצבאי, כולל כקצין בקבע, עשה ביחידה 8200. לאחר מכן סיים בהצטיינות לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והחל לעבוד במשרד עורכי דין פרטי.
הוא חובב כדורסל וכשהתגורר בחיפה, בעת ששימש שופט שלום בעכו ולאחר מכן שופט מחוזי בחיפה, נהג לשחק בקבוצת חברים חובבנית. אחד מחבריו למשחק, שכונה "ג'ימבו", היה ג'ים בנט, אביו המנוח של נפתלי בנט. ראש הממשלה לשעבר התרגש לשמוע את הסיפור הזה מפי השופט עצמו במפגש אקראי ביניהם בטקס ממלכתי.
גורמי משפט משבחים את עמית על מקצועיותו. "סוס עבודה", הם אומרים. הוא מתייצב בעליון ב-7:00 בבוקר ועובד עד 20:00 בערב. פסקי הדין שלו מנומקים, מלאי אסמכתאות וניתוחים משפטיים יצירתיים. בקורסים לשופטים מתחילים הוא מדגיש את היותם משרתי ציבור. שופט שנכח באחד מהם מספר שעמית הסביר: "אנחנו כמו רופאים. צריכים לתת שירות מדויק ואנושי לציבור המתדיינים. מאחורי כל תיק יש אדם, משפחה, כאב. בשביל כל מתדיין זהו תיק חייו".
ג'ים בנט ז"ללעמית יש השפעה מרחיקת לכת על בחירת השופטים בישראל משום שבשנים האחרונות, כמרכז המכון להשתלמות שופטים, הוא עוסק גם במיון מועמדים. בפועל, מדובר בקורס לסינון כאלה שטרם הגיעו לוועדה לבחירת שופטים. "בעקבות הערות ולקחים שהופקו הוכנסו שינויים מפליגים", אומר חבר בוועדה. "עמית החליט שלשופט שנבחר יוצמד חונך - שופט ותיק - כדי שהקפיצה למים הקרים תהיה יותר מקצועית".
בהרצאות שלו הוא נוהג לומר שכ-95-90 אחוז מהתיקים המגיעים לשולחנו של שופט עליון אינם קשים להכרעה. לגבי חמשת האחוזים הנותרים הוא אומר: "כשאתה מתלבט באשר לתוצאה, אתה פשוט הולך עם הנוהל המשפטי. לעיתים יש לך פתאום הארה כיצד להכריע. אבל גם אלה מביניהם שכבר הכרעת, הם לא עוזבים אותך גם לאחר מכן. זה יכול לקרות גם בתיק האזרחי הזניח ביותר. על תיקי אימוץ אין בכלל על מה לדבר".
בין בית הקלפים לסמי הכבאי
אחד ממתמחיו לשעבר טוען שאת שעות הפנאי שלו מקדיש עמית בעיקר לקריאת ספרי היסטוריה, אבל גם ל"צפייה בסדרות פופולריות על ההליכון כשהוא עושה ספורט בביתו". נדמה שהדבר ניכר בעבודתו: בפסק דין שעסק באחריות רשות הכבאות לשריפה במפעל חומרים מסוכנים באופקים הוא כתב: "תמיד נותן שירות, הכבאי, הוא מגיע במהירות, הכבאי, סמי בא לעזור, הוא הכבאי הגיבור".
תיק שעסק ביחסי עיתונאי עם מקור הזכיר לו את הסדרה "בית הקלפים", ובפסק הדין הוא כתב: "האם כמו בסדרה 'בית הקלפים' המקור הוא פוליטיקאי רם דרג ובעל השפעה, או שהמקור הוא הצד החלש בעליל?".
בדיון משודר בבג"ץ על העתירות שביקשו לפסול את נתניהו מלהרכיב ממשלה בשל האישומים נגדו, התייחס עמית למערכונים הזכורים של עידן אלתרמן ואבי גרייניק משנות ה-90 על קורותיה של השכונה הבדיונית "נווה חמציצים": "איך זה שעוזר גזבר בנווה חמציצים לא יכול לכהן תחת כתב אישום וראש ממשלה כן?".
מן הסתם הרפרנסים שלו לא הסתכמו רק בתוכניות על המסך הקטן. כשופט מחוזי הוא דחה דרישה של מפלגת בל"ד לאסור על תנועות ימין פוליטיות להשתמש בצבע הכתום שלטענתה מזוהה עימה. הוא קבע שהצבע הכתום הוא כשם גנרי, שאינו זכאי להגנה מתחום הקניין הרוחני: "כתום משמש גם את נבחרת הולנד וגם את קבוצת בני יהודה, גם את עובדי מע"צ בכביש וגם את חברת הסלולר אורנג'".
כמו רבים מהשופטים, גם תובנות מהמקורות משובצות בפסקי דין שלו. כך למשל, בתיק שבו זיכה אדם שגידל במשך 16 שנה קופה שהוברחה לארץ מעבירות על חוק הגנת חיית הבר, הוא ערך אבחנה בין "עוף השמיים" שהגיע בדרך הטבע, לבין חיה שהוברחה כשהיא סגורה בכלוב: "בימים הרחוקים שוטט הדוב בארצנו, כפי שלמדנו מקיצם המר של אותם נערים שהתקלסו באלישע הנביא. והיה כי יתגלה בעתיד שהדוב חזר לשוט ולהתהלך בארצנו, יחול עליו חוק גנים לאומיים. אך אם יגיע הדוב לארצנו בדרך מלאכותית, אם באוויר, בים או ביבשה - נזעיק להגנתו את חוק הגנת חיית הבר".
מדי פעם משתחל גם הומור דק לאולמות שלו. בדיון שעסק לאחרונה בביטול עילת הסבירות, הביע השופט עמית אי-נחת מזילות השימוש ב"חוק יסוד" כדי לפתור בעיות קואליציוניות. הוא פנה לעו"ד של נתניהו מיכאל ראבילו ושאל: "אם יהיה 'חוק יסוד: היטל ניקוז', גם אז ידינו יהיו כבולות? (מלבטל את החוק, ט"צ)".
וראבילו ענה: "אני חושב שכן".
עמית הגיב בהרהור: "חשבתי שאדוני יאמר שזה לא יקרה".
גם ליברל, גם שמרן
לאורך הקריירה שלו עסק עמית במשפט אזרחי, פלילי, מנהלי וציבורי, והוא אחראי לפסקי דין עקרוניים ומנחים במגוון רחב ביותר של תתי-תחומים. במקביל הוציא תחת ידיו פרסומים במהלך יותר משלושה עשורים - חלקם עוד בהיותו עורך דין - העוסקים בנושאים רבים ואלה מצוטטים בפסקי דין בכל הערכאות.
הוא בלט כבר החל מ-2002 כשופט שלום בעכו. לימים תיאר את כהונתו שם כתקופה מעצבת, שכן בית משפט בגליל המערבי משרת אוכלוסיות מגוונות – עירוניים וקיבוצניקים, אמידים ושכבות חלשות, חילונים ודתיים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים ועוד.
הגעתו לעליון התבססה בין השאר על פסיקות פורצות דרך במחוזי. בתקופת כהונתו הקצרה בחיפה חולל פסק דין שלו סערה בתחום האפור של סדר הדין האזרחי, לאחר שסטה מתקדים של בית המשפט העליון. הוא קבע ש"הלכת שמש" שקבע העליון ב-1959 – שלפיה תביעה המחייבת הריסת מבנה או חלק ממנו חייבת לעבור למחוזי – אינה רלוונטית עוד: "הגיעה העת להכריז על הלכת שמש כעל הלכה ארכאית שנס ליחה... הלכת שמש אינה גזירת גורל, לא בשמיים היא, ואפילו לא גזירה של המחוקק". החידוש של עמית אושר בהמשך גם בעליון וההלכה שונתה.
קשה להכניס את יצחק עמית תחת הגדרה קשיחה של "שמרן" או "אקטיביסט". שופט בדימוס אמר עליו: "לו שאלו אותו היה עונה – 'יש לי אג'נדה ברורה: כל תיק לגופו'". עמית אכן נחשב שופט עצמאי שאי-אפשר לגנוב איתו סוסים. לראיה אפילו לאחרונה הוא סירב לדיל שהציע השר לוין למינוי שופטים מטעמו בתמורה למינוי עמית לנשיא.
סקירת פסיקותיו מגלה שבענייני ביטחון הוא לרוב שמרן, והטענות שלפיהן מדובר ב"שמאלן פרוגרסיבי" מתנפצות על סלע המציאות. אף שלא הסתיר את תיעובו ממוסד המעצרים המינהליים של חשודים בטרור – יהודים כערבים – הוא אפשר אותם לרוב מתוך אמון בחוות דעת של שב"כ. כך גם לגבי הריסת בתי משפחות של מחבלים. הוא דחה בעבר דרישה לערוך אבחנה בין פיגועים בתוך הקו הירוק לבין פיגועים בשטחים וכתב שדמו של מתיישב ביהודה ושומרון אינו סמוק פחות מדמו של מי שחי בתוך הקו הירוק.
זה לא הכל. השופט עמית פסק נגד פינוי ההתנחלות מצפה כרמים ונגד פינוי יהודים בשיח' ג'ראח ובסילוואן; הוא אישר הפקעת שטח במערת המכפלה לטובת הנגשה לבעלי מוגבלויות, והכשיר סמכות של מפקד צבאי להורות על קבורה ארעית של גופות מחבלים לצורכי מו"מ להשבת חיילי וחללי צה"ל המוחזקים בידי ארגוני הטרור. במקרה אחד קבע בדעת מיעוט כי יש להחזיר גופת מחבל למשפחתו לאחר שהגיע למסקנה כי היא הוחזקה שלא כדין.
אלא שהוא גם נמנה על הרכב השופטים המורחב שביטל את חוק ההסדרה שנגע לבתי מתנחלים והוגדר בחוגי השמאל "חוק גזל הקרקעות". הוא גם מנע בעשור הקודם ניתוק חשמל ברצועת עזה חרף חוב אדיר, הכשיר את מועמדתה לכנסת של היבא יזבק למרות התבטאויותיה בנוגע לטרור, החמיר בעונשם של מציתי כנסיית "הלחם והדגים" והכשיר שחרור למעצר בית של שלושה פלסטינים שהשתתפו בניסיון לינץ' במשפחה יהודית בבית חנינא.
בפסק הדין האחרון שניתן בהליכים סביב הסרט "ג'נין ג'נין", שם הפסיד היוצר מוחמד בכרי המחוזי בתביעת לשון הרע שהגיש לוחם שתמונתו הופיעה, היה עמית בדעת מיעוט בין שופטי הערעור וסבר שיש להשמיט קטע קצרצר בן ארבע שניות הכולל דיבה ולא לפסול את הסרט בשלמותו. עם זאת עמית קבע שיש להטיל על בכרי אחריות בגין ארבע הקרנות של הסרט בין השנים 2012-2010.
דת, מדינה ובג"ץ הבוגדת
בענייני זכויות אדם נחשב עמית לליברל מובהק בעל גישה חברתית. הוא עקבי בפסיקותיו נגד פגיעה במסתננים ובפליטים. לא אחת הוא שואב את הנמקותיו בתחום מהערך "מדינה יהודית", יותר מאשר היתלות בערך "מדינה דמוקרטית". פסיקתו נגד חוק הפיקדון למסתננים הסתמכה על הציווי התנ"כי "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם".
אחד הבג"צים שהעלה את חמת הימין נגד עמית עסק בהענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך בשל תמיכתו בחרם על ישראל. עמית הצטרף לפסק הדין של השופטת יעל וילנר (נעם סולברג נותר בדעת מיעוט), שקבעה שפרופ' גולדרייך אכן חתם על עצומה המבקשת מהאיחוד האירופי להימנע משיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים מיהודה ושומרון – אלא שמדיניות זו נכללת גם בהסכם שעליו חתמה ממשלת ישראל עצמה עם האיחוד בתחומים אחרים.
בפסיקות הנוגעות לענייני דת ומדינה נהג השופט עמית לדחות גילויים של כפייה או הדרת נשים. בין השאר הוא קיבל עתירה נגד הפרדה מגדרית בבריכה העירונית בקריית ארבע, והצטרף לעמדת הרוב בכל הנוגע לפתיחת עסקים בשבת בתל אביב.
בפסק דין הנוגע לגיוס חרדים הוא סבר עם דעת הרוב שההסדר החדש לתלמידי ישיבות הוא בלתי מידתי ובלתי חוקתי משום שנתפר למידותיו של ציבור מובחן. עם זאת הציע עמית למחוקק קריאת כיוון שונה מזו של חבריו: מתוך דגש על השתלבות חרדים בשוק העבודה, הוא הציע מתן פטור מלא לחרדים מגיוס כבר בגיל 18.
בנושא של לימודי ליבה הוא הצטרף לדעת הרוב שלפיה אין לחייב את המדינה לכפות זאת על הציבור החרדי, אך הדגיש כי ברמה העקרונית היא רשאית לעשות כן, ואף קיימת הצדקה להתנות מימון לחינוך בחובה ללמוד ליבה. "מימון חינוך שאינו מבטיח כי תלמידיו יוכלו לפרנס עצמם בכבוד ולהשתלב בכלכלת המדינה, משול למימון מסור אשר מנסר באיטיות ובהתמדה את הענף שעליו יושבים יחדיו בני החברה כולה", כתב. "חברה אינה אמורה לממן את עצמה לדעת, והדברים נכונים במיוחד כאשר מדובר בקבוצת מיעוט גדולה, שאף עשויה להפוך לקבוצת הרוב".
עמית העניק גיבוי מלא לבתי הדין הרבניים במלחמתם בסרבני גט, והצטרף לדעת הרוב שלפיה יש בסמכותם להמליץ על הרחקות "דרבנו תם". בדעת מיעוט הוא אף היה נכון להכיר בסמכות בתי הדין לאסור קבורה של סרבן גט בקבר ישראל.
מנגד, כשסבר שבית הדין הרבני סטה מהדין האזרחי בכל הנוגע לחלוקת רכוש בין בני זוג, הוא לא היסס להתערב. כך היה בפרשה הידועה כ"בג"ץ הבוגדת": המחלוקת נסובה בין בני זוג לגבי שמירת זכויות האישה בבית המגורים של בני הזוג, אף שניהלה יחסים עם מישהו שאינו בן זוגה. בית הדין הרבני הגדול פסק לטובת הבעל, ובערעור סבר השופט עמית כי בנושא חלוקת רכוש - הדין האזרחי הוא המחייב, והמגמה בו היא לנתק את העיסוק בהתנהגות המינית של הצדדים בכל הקשור לסכסוך הרכושי.
הערעורים של אולמרט וזדורוב
במשפט הפלילי נהג השופט עמית להחמיר בתיקי עבירות מין ובעבירות על טוהר המידות. הוא היה שותף להרכבים שדנו בערעוריו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשות הולילנד, ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות, והביע דעתו כי גם מימון לילה במלון באלפי דולרים מהווה שוחד.
בפרשת זדורוב כתב עמית ב-2015 את דעת הרוב בערעור בהסתמך על 22 ראיות שלדעתו ביססו את ההרשעה מעבר לספק סביר. שבע שנים מאוחר יותר ולאחר משפט חוזר התברר שלא הסעיפים נותרו על כנם.
הוא נמנה עם השופטים שפסקו שמותר לערוך חיפושים בטלפונים של יועצי נתניהו שהושגו בניגוד לחוק. לעומת זאת, הוא מתח ביקורת על המשטרה והפרקליטות בעניין חילוט הנכסים של בני הזוג אלוביץ' בתיק 4000, ובעקבות החלטתו שונו הנהלים והטפסים של צווי החיפוש והתפיסה.
זיכוי רומן זדורוב
(צילום: אסף מגל, נדב אבס, רשות בתי המשפט)
בתחומי עבירות רכוש, פריצה, אלימות ופרוטקשן עמית מגלה גישה נוקשה. לאחרונה הוא החמיר בעונשו של אדם שהצית רכבי יוקרה באולם תצוגה והאריך את עונשו מ-27 חודשי מאסר לחמש שנים. במקרה אחר קרא לשופטי הערכאות הדיוניות שלא לראות גניבות חקלאיות כעבירות רכוש רגילות.
עמית התבטא רבות בנושא זכויות נאשם וקבע כי לשופט צריכה להיות "בלוטת יותרת החמלה". כשדן בסוגיה של קנסות ומאסר חלף קנס הוא קרא לשופטים לקחת בחשבון את יכולתו הכלכלית של הנאשם, בין היתר כדי שלא למוטט אותו כלכלית ולפגוע בסיכויי השיקום. בפסק הדין בעניין פאינה קירשנבאום הוא הפחית את עונש המאסר שלה מעשר לשבע שנים תוך שמתייחס לתנאי הכליאה בנווה תרצה.
בפסק דין מנחה בתחום עבירות המין עסק השופט עמית במהות המורכבת של "זיכרונות מודחקים", "זיכרונות כוזבים" ו"זיכרונות מושתלים". מדובר בסוגיה המצויה בממשק שבין משפט ופסיכולוגיה, ועוסקת במצבים שבהם נפגעת נזכרת באירועים בחלוף תקופה. בפסק דינו זיכה השופט עמית את המערער - הנאשם, בין היתר בשל היעדר ראיות חיצוניות מחזקות המבססות הרשעה.
עמית נחשב בכיר בעליון במשפט אזרחי – דיני נזיקין, דיני לשון הרע, דיני קניין, דיני משפחה. הוא קבע שפגיעת "רכב מנועי" באופניים חשמליים נחשבת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, ורוכב האופניים זכאי לקבל פיצוי מחברת הביטוח של הרכב. מנגד, על תאונה בין הולך רגל לבין אופניים חשמליים לא חל חוק הפיצויים, ולרשות הולך הרגל הנפגע עומד המסלול הנזיקי הרגיל.
"חשוב שהציבור ידע"
אתמול כאמור הסתיימה הסאגה הרשמית של מינוי עמית לנשיא העליון, אבל לא יהיה מסוכן להמר שהמהומה סביבו לא תשכך במהרה. הקיטוב הפוליטי-חברתי בישראל מתקרב לנקודת שיא, ומערכת המשפט – ובראשה בית המשפט העליון – תישאר זירת קרב מרכזית.
"הוויכוח על הסניוריטי לגיטימי, אבל מתלווה אליו דמוניזציה של עמית, שנחשב מועמד בשל, משפטן מצטיין, ובאופן אבסורדי 'ליברל' פחות מפוגלמן", אמר בעבר משפטן בכיר. "מדובר ברצח אופי לבית המשפט העליון ובמקארתיזם לשמו. זה לא רק הסניוריטי. כשאתה רוצה להשתלט על ארגון אתה קודם משתלט על מי שניצב בראשו. אחר כך הוא ימנה אנשים בראש שלך".
שופט עליון בדימוס הוסיף: "בשטף גזירות המהפכה המשפטית, החוקים, ההתקפות על שומרי הסף - עמית נפל בין הכיסאות. בדרך כלל מדברים על הסמלים המהותיים של ההפיכה המשטרית – 'סבירות', 'התגברות', 'חוקתי או לא חוקתי'. עמית הוא האנשה של המתקפה – הוא הפנים והקורבן האישי הראשון. הפנים של ביטול הסניוריטי ובפועל של הממלכתיות. כשמסכלים מינוי של מקצוען משיקולים פוליטיים ולא ענייניים, חשוב שהציבור ידע את זה. העוול שנגרם לציבור לא יתואר".
פורסם לראשונה: 21:13, 26.01.25
