שורדת השבי ארבל יהוד השתתפה הבוקר (שני) בוועדה בכנסת יחד עם אביה יחי - וקראה להגביר את הלחץ כדי לחתום על עסקה לשחרור החטופים, בצל פתיחת מבצע "מרכבות גדעון". יהוד, ששוחררה בסוף ינואר אחרי 482 ימים בשבי, נחטפה מביתה בניר עוז יחד עם בן זוגה אריאל קוניו, שעדיין בשבי כמו אחיו דוד. ynet העביר את הוועדה בשידור ישיר.
ארבל יהוד מדברת לראשונה בכנסת: "חייתי בתנאי שואה"
(צילום: ערוץ הכנסת)

יהוד אמרה בקול שבור בוועדה: "אני יהודייה גאה ששרדה לבדה את השבי הנורא בידי ארגוני מחבלים בעזה במשך 482 יום, עד שחזרתי לבני משפחתי. באתי לזעוק את זעקתם לשחרורם של יתר אחיי ואחיותיי המצויים שם עדיין". היא שאלה את חברי הוועדה: "זה נראה לכם הגיוני שאני צריכה להילחם כאן על שחרור אריאל אהובי, של דוד אחיו ושל יתר החטופים? הם שם כבני ערובה לחיי המחבלים ולהישרדות ממשלת נתניהו".
לדבריה, "כשהייתי שם חשבתי שמשפחתי וממשלת ישראל יפעלו לשחרורי כמטרה העליונה, האחת והיחידה. צדקתי לגבי משפחתי, אך לא לגבי הממשלה שבוחרת גם היום, 591 יום מפרוץ המלחמה, להמשיך בדרך הצבאית שמסכנת את חייהם של החטופים".
3 צפייה בגלריה
ארבל יהוד מדברת בכנסת
ארבל יהוד מדברת בכנסת
ארבל ויחי יהוד בוועדת החוקה, הבוקר
(צילום: שלו שלום)
ארבל בת ה-29, נזכיר, שוחררה במסגרת הפעימה השלישית בעסקה בחודש בינואר, שבה שוחררו גם גדי מוזס, אגם ברגר וחמישה אזרחים תאילנדים. סביב שחרורה של ארבל, שהוחזקה על-ידי הג'יהאד האיסלאמי, התחולל משבר בעסקה, כיוון שהייתה אמורה להשתחרר כבר באחת משתי הפעימות הראשונות, ובסיכום שהושג עם המתווכות הוחלט על צירוף אותה פעימה שלא תוכננה במקור, בנוסף לפעימה שבאה אחריה - בה שוחררו קית' סיגל, עופר קלדרון וירדן ביבס.
היא סיפרה כי את שריקות הטילים והדף הלחימה הרגישה בגופה. "בליל החילוץ של לואיס (הר) ופרננדו (מרמן) ברפיח, כשהוחזקתי בקרבת מקום, בחרתי להיפרד ממשפחתי כי הרגשתי שזהו יומי האחרון", אמרה. היא תיארה בנוסף כיצד ביום שבו נפגעו מפעילות צה"ל עזתים שהיו קרוביהם של חלק מהמשפחות שהחזיקו בה, "הוכיתי קשות ואף הושלכתי לבידוד למשך ימים ארוכים, ללא מזון ראוי למאכל אדם, וברמת היגיינה כמו במחנות הריכוז בשואה".
3 צפייה בגלריה
לואיס הר ופרננדו מרמן
לואיס הר ופרננדו מרמן
לואיס הר ופרננדו מרמן לאחר חילוצם מהשבי. "כשהוחזקתי בקרבת מקום, בחרתי להיפרד מהמשפחה"
היא הבהירה ששרדה כש"שמרתי על התקווה והמחויבות לחזור למשפחתי, ובעיקר לילדיו של אחי דולב לאחר שנודע לי על מותו. המחויבות הזו ליוותה אותי דקה אחר דקה, במשך 482 ימים. גם ברגעי הייאוש, כאשר הושפלתי וסבלתי מטרור פסיכולוגי וניסיונות לשבור את רוחי מידיהם - לא נשברתי". במצב זה ואף גרוע מזה, כך תיארה, "עוברים הימים והלילות על יקירינו שם".
היא פנתה בקריאה לשרי הממשלה וחברי הכנסת: "דורשת - תפעלו להפסקת המלחמה ולהחזרתם אלינו. כמי שהייתה שם אני יודעת שרק בדרך של משא ומתן הדבר אפשרי. אין בעיני המחבלים ערך לחייהם שלהם ולחיי האזרחים בעזה ומותם במלחמה ממש לא מרתיע אותם". עוד אמרה: "אנחנו לא כמוהם ביחס שלנו לערך החיים, ולכן עליכם לשחרר את יקירינו - ולמנוע את מותם ואת שפיכות הדמים של החיילים, הבנים, האבות והאחים של כולנו, ולהביא לקבר ישראל את החללים".
ארבל הדגישה כי מסע השיקום שלה ושל יתר שורדי השבי לא יכול להתחיל עד ששאר החטופים ישובו. "אנחנו פיזית אומנם פה, אך נפשית אנחנו עדיין בשבי איתם", אמרה. בקריאה נרגשת לשרים ולחברי הכנסת, אמרה: "הביטו בי ותראו את מי הפקרתם, ואת מי בחרתם להקריב כפתרון לבעיית עזה. כמוני ישנם בשבי עוד 58 אזרחים ואזרחיות ישראלים שלא רק סובלים, אלא הם גם מתים".
לדבריה, "ידיכם יהיו מגואלות בדמם ובדם החיילים אם לא תעצרו את המלחמה. כהורים וכסבים, מבקשת שתראו את בני החטופים כילדים וכנכדים שלכם, והביאו אותם חזרה למשפחת עם ישראל". לאזרחי המדינה הפנתה מסר: "קוראת לכולכם לצאת לרחובות ולעצור את מהלך החיים במדינה עד להשבת כל החטופים. כי מבלי שהם ישובו, החיים לשיקום והנרצחים לקבורה, לא נחזור להיות העם שהיינו, המדינה שבה בחרנו לחיות ושאליה חזרו אבותינו לאחר 2,000 שנות גלות".
נעם פרי: "את אבא אי אפשר להציל, אבל אלקנה במנהרות הללו"
(צילום: ערוץ הכנסת)

3 צפייה בגלריה
ארבל יהוד מדברת בכנסת
ארבל יהוד מדברת בכנסת
חיים, אביה של ענבר הימן: "מספיק עם הסלקציה - כולם צריכים לצאת בפעימה אחת"
(צילום: שלו שלום)
יחי יהוד, אביה של ארבל, אמר: "הממשלה מדברת על מיטוט חמאס, אז אנחנו מדברים על המטרה השנייה. אזרחי המדינה, תקשיבו לזעקתה של ארבל. היא לא יכולה להתחיל בשיקום בלי שאריאל פה, שרון קוניו (אשתו של דוד) לא יכולה להתחיל בשיקום בלי שדוד פה. המשפחות שלנו לא יכולות להתחיל בשיקום. המשפחה של ענבר (הימן) לא יכולה לנשום, לחיות, בלי שיביאו אותה לקבר ישראל. קחו את כוח ההחלטה מידי הממשלה, אזרחי המדינה".
יחד איתם, הגיעו משפחות חטופים נוספות הבוקר לכנסת כדי לזעוק את הכאב והחשש לגורל יקיריהן. חיים הימן, אביה של החטופה ענבר הימן שנרצחה בשבי, אמר: "שנה ושמונה חודשים ענבר לא כאן - זה כישלון. אני לא אמרתי מה הדרך. אם אתם חושבים שלחץ צבאי יחזיר את החטופים אז תפעילו לחץ צבאי, אבל זה לא מה שאנחנו רואים פה. מספיק עם הסלקציה, מצאו איזו נוסחה 'צודקת' שלפיה בוחרים את החטופים שישוחררו, אבל היום זה כבר לא מוסרי - כולם הומניטריים, כולם צריכים לצאת בפעימה אחת".
נעם פרי, בתו של חיים פרי שנרצח בשבי, התייחסה בוועדת ביקורת המדינה להרחבת הלחימה בעזה: "קשה לי במיוחד להיות פה אחרי ההחלטה על התמרון הקרקעי וכל מה שאנחנו שומעים שקורה בעזה - כי אני יודעת על בשרי מה המחיר. ככה בדיוק אבא שלי נרצח במנהרה שבה הוא שהה בחאן יונס, כשהתמרון התקרב והתקרב מעל ראשו, עד שהפצצה של חיל האוויר גם הגיעה למנהרה שבה הוא הוחזק עם עוד חטופים".
פרי קראה לעצור את הלחימה: "את אבא שלי אי אפשר להציל, אבל אלקנה (בוחבוט) נמצא היום במנהרות הללו שהתמרון מתחולל שם. אנחנו מתחננים להפסיק את הדבר הזה ולהחזיר את החטופים הביתה". לדבריה, נבחרי הציבור מתנערים מאחריות: "חברי כנסת אומרים לי 'זה לא בידינו', גם שרים אומרים 'אנחנו לא בקבינט'. ומה עם מה שכן בידיכם? תקימו ועדת חקירה ממלכתית. היחידים שלא מסתובבים עם נקיפות מצפון הם חברי הממשלה - תעשו את חובתכם".
הריאיון עם לואיס הר
(צילום: ליאור שרון)

לואיס הר: "בכל רגע חמאס יכולים להכניס לכולם כדור בראש"

לואיס הר, שארבל הזכירה בדבריה בכנסת, סיפר היום בריאיון לאולפן ynet על דאגתו העמוקה ממצבם של החטופים שנותרו בחיים בשבי. "בשום פנים ואופן לא דמיינתי שבמאי 2025 נדבר עדיין על חטופים חיים בעזה. חשבתי שזה הדבר הכי חשוב לעם שלנו ולכולם, ושכמה שיותר מהר יחזירו את כולם", הוא הודה בכאב. לדבריו, למרות העיסוק בהרצאות ונסיעות, הוא ממשיך להתעדכן: "כואב הלב שההתייחסות לחטופים ולמשפחות כל כך לא נמצאת במקום שהיינו רוצים שתהיה. אני מנסה להכניס תקווה, אבל רואים שאין מענה, שאף אחד לא עושה מספיק כדי להחזיר את כולם".
כשנשאל על תנאי השבי, סיפר: "להיות חטוף זה לא קל לאף אחד. מנסים להעביר את הזמן, ליצור קשר עם השובים, אבל לא לשכוח - הם חמאס. בכל רגע הם יכולים להכניס לכולם כדור בראש". לדבריו, חטיפה היא "גיהינום" - גם כששוהים בדירה ולא במנהרה - והחשש המתמיד מפני תגובה אלימה של שוביהם או קריסה נפשית מלווה את השבויים כל הזמן: "זה לא משהו שאפשר להגיד עליו 'הכול בסדר'".
הוא התייחס להחלטת נתניהו להכניס סיוע הומניטרי לעזה, ואמר: "כל העזרה מגיעה לחמאס, והוא מחלק את זה לפי רצונו. שמענו רעשים ומכות - זה היה רק ריב של משפחות על קמח". הוא זעם על תגובות שליליות בחברה הישראלית כלפי חטופים או בני משפחותיהם: "לפחות תכבדו את הכאב של האחר, גם אם אתם לא מסכימים איתו".
הריאיון עם קובי אהל, אביו של החטוף אלון
(צילום: ליאור שרון)

"סיוע? אף אחד לא מדבר על החטופים שלנו"

בשבי מוחזק במצב בריאותי מורכב גם אלון אהל בן ה-24. אביו קובי תיאר הבוקר בריאיון לאולפן ynet את החרדה וחוסר הוודאות שבהם נמצאת המשפחה: "אני יודע שאלון פצוע - בעין, בראש, ומורעב". הוסיף כי כל עסקה שמתגבשת בימים אלו היא מבחינתם הצלת חיים.
לדבריו, יש תקווה נוכח העובדה שצוות המשא ומתן נמצא בדוחא, אך כל יום שחולף הוא קריטי: "אני רק יכול לבקש מראש הממשלה לעשות הכול כדי לשחרר אותם. השילוב של כוח צבאי מפחיד אותנו. אני לא מדינאי ולא איש צבא - אני צריך לסמוך על מקבלי ההחלטות". לדבריו, הוא מקבל עדכונים מקצין הקישור כשיש התפתחויות רלוונטיות, ומשתדל לשמור על יציבות.
אהל הדגיש כי בנו טרם קיבל סיוע הומניטרי או טיפול רפואי, ותהה מדוע הקהילה הבינלאומית מתמקדת רק בצד אחד, בצל הודעת נתניהו על הכנסת הסיוע לעזה. "אם יש סיוע - אז הוא צריך להיות דו-צדדי. אף אחד לא מדבר על הפצועים והחטופים שלנו", אמר. הוא התייחס גם לדבריו של השר בן גביר ואמר: "אני לא משיב לו. אני חושב שלכל אדם יש איזה רגש באיזו פינה, גם לו". לסיום הזכיר את החטוף אלי-ה כהן שיצא בעסקה הקודמת, והדגיש: "אנחנו יודעים שאלון חי, פצוע קשה, וצריך להציל אותו. הוא אזרח מדינת ישראל שנחטף ממדינת ישראל - ומגיע לו לחזור".