על רקע העברת החללים החטופים שירי ביבס וילדיה הקטנים כפיר ואריאל ועודד ליפשיץ, סיפרה בימים האחרונים התצפיתנית אגם ברגר ששוחררה משבי חמאס אחרי 482 ימים, כי היא וחברותיה ידעו כי חטופים אחרים מלבדן הוחזקו בשבי בעזה - וחששו לגורלם אחרי שחלק ממי שאמור היה להשתחרר כבר בעסקה הראשונה נותר בשבי.
"אחרי השבת שבה שוחררו החברות לא ידעתי איפה הן", סיפרה בשיחה עם איש התקשורת שניאור ובר. "ביום שלישי הבנתי שכולן בבית חוץ ממני".
המסר הראשון של אגם לאחר השחרור
(צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של "רגע של חכמה")
בשיחה, שבה השתתפה גם הרבנית צילי שניידר, יו"ר ארגון "קשר יהודי" שליוותה את משפחתה לאורך כל תקופת השבי, הוסיפה ברגר כי כבר בהתחלה הן הבינו שיש עוד חטופים ברצועה, ואף פגשו חלק מהם. "ראו אותנו נחטפות, ידענו שיש עוד חטופים, ראיתי בעיניים שלי כבר בשבוע הראשון ילדים ישראלים", אמרה.
היא שיתפה כי "האמונה החזיקה אותי", ותיארה כי הוחזקה במשך הזמן עם חלק מחברותיה. "אני ולירי היינו מההתחלה ביחד, הייתה תקופה עם נעמה ואת קרינה ודניאלה לא ראינו מהיום השני, רק קיבלנו עדכונים עליהן מהאנשים שהיו איתנו", הוסיפה.
על הרגע שבו הופרדה מחברותיה בשבי, סיפרה כי "אמרו ללירי שהיא הולכת לצלם סרטון, לא אמרו לי שהיא הולכת הביתה. לא נתנו לנו לראות חדשות כדי שלא נדע שאנחנו משתחררות". היא הוסיפה: "ידעתי שיש לה יום הולדת והכנתי לה דברים, חיכיתי לה, ואז בא מישהו ואמר שהולכים הביתה. שאלתי מה איתן, אמרו לי 'חברות שלך כבר בבית'".
בהמשך השיחה סיפרה כי נחשפה מעט למאבק לשחרורה. לדבריה, "ראיתי את עצמי בשלט בהפגנה פעם אחת. ראיתי את אבא ואמא, וידעתי שהם יודעים מה שהם עושים בדרך שלהם. לא חשבתי שזה יהיה בתקשורת. אני מכירה את המשפחה שלי, אבל לא חשבתי שככה מכירים את המשפחה שלי".
אגם סיפרה גם על כך שהמחבלים ביקשו מהן לפרש מפות צבאיות שמצאו, והוסיפה: "חשבו שנעזור להם אבל לא. לא שאני גם יכולה". על הבחירה ללכת בדרך התפילות ושמירת המצוות, אמרה: "ידעתי שאני לא חייבת לצום במצב שלי, אבל הייתי צריכה לעשות משהו כדי להוציא את עצמי, אין לי מה לעשות. ללכת אני לא יכולה, לחתום על עסקה אני לא יכולה, אז זה מה שיכולתי לעשות. לקחתי על עצמי משהו".
שניאור ובר, יוצר הפודקאסט "כור ההיתוך" ששוחח עם אגם סיפר: "זו הייתה חוויה מצמררת לשמוע את העדות המדהימה של אגם מכלי ראשון. כששוחחתי עימה, נוכחתי לראות תעצומות נפש אדירות של נערה יהודייה מעוררת השראה, שדווקא בחושך ובאפלה שבהם הייתה נתונה - הצליחה להצית אבוקה של אור".
לדבריו, "האופן שבו התאמצה כל כך לשמור על המסורת היהודית בשבי, הוא בלתי נתפס. היא שיתפה אותי בכך שהמאמץ שלה להתפלל ולשמור מצוות נועד להביא לזירוז השחרור שלה. התיאורים שלה טלטלו אותי. סיפרתי לה כמה היא הצליחה לרגש את עם ישראל, לעורר בכולנו אמונה גדולה ולנסוך תקווה בתקופה האיומה הזו. סיפורה של אגם ייזכר לדורות כסיפור יוצא דופן של גבורה ונחישות יהודית בתנאים הקשים ביותר".
