שורד השבי קית׳ סיגל (65), ששוחרר משבי חמאס בתחילת החודש במסגרת עסקת החטופים השנייה, סיפר על ביקורו בביתו בכפר עזה, שם צילם סרטון שבו הודה לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. ״שבועיים אחרי שהוחזרתי מהרצועה ביקשתי להגיע לכפר עזה, לבית שלי, למקום שממנו נחטפתי לגיהינום", אמר. "בזמן שהייתי בשבי דמיינתי אלפי פעמים את הרגע שאוכל לחזור הביתה. קיוויתי שזה יקרה מהר יותר ושלא אצטרך לעבור את מסע העינויים שעברתי".
פנייתו של קית' לטראמפ מכפר עזה
(צילום: דוברות מטה המשפחות)

בסרטון, שאותו שיתף הנשיא טראמפ בחשבונו ברשת החברתית "TruthSocial", קית' פנה אליו באנגלית מול הריסות כפר עזה: "תודה לך על כל מה שעשית כדי להוציא את החטופים מעזה. ניתן לראות את ההרס העצום שהותיר חמאס בטבח. אנשי הקיבוץ נרצחו, נשרפו בחיים. הסיפורים מחרידים. רציתי לומר לך שוב כמה דחוף להוציא את כל החטופים מעזה. עשית כל כך הרבה עד כה, וכולנו קוראים לך להמשיך במאמצים ולהשתמש ביכולת שלך כדי לאפשר התקדמות נוספת".
3 צפייה בגלריה
שורד השבי קית׳ סיגל חזר לביתו בכפר עזה
שורד השבי קית׳ סיגל חזר לביתו בכפר עזה
קית' בכפר עזה
3 צפייה בגלריה
שורד השבי קית׳ סיגל חזר לביתו בכפר עזה
שורד השבי קית׳ סיגל חזר לביתו בכפר עזה
לצד שלט הקורא לשחרורו מהשבי: קית' עם שובו לקיבוץ מגוריו
קית' סיפר על תחושותיו הקשות אחרי ששב לקיבוץ מגוריו. "לא הבנתי עד כמה החזרה הביתה תהיה לי קשה", תיאר. "הבית שלי שבור ומרוסק כמו הלב שלי, המראות הקשים הציפו זיכרונות טראומטיים וכואבים, שלנצח יישארו חרוטים בגופי ובנפשי. עבורי 7 באוקטובר לא נגמר, ולא ייגמר עד שכולם יחזרו הביתה".
עוד אמר קית' כי "הקהילה שלנו עברה את הנורא מכל, ולא נוכל להשתקם לפני שגלי, זיו וכל החטופים יחזרו הביתה. חייבים לעשות הכל כדי להחזיר בדחיפות את האחים שלנו, אחר כך נעשה כל שיידרש כדי שנוכל לחזור הביתה ולהרגיש בטוחים באמת״.
3 צפייה בגלריה
ארבל יהוד במסוק בדרך לבית החולים
ארבל יהוד במסוק בדרך לבית החולים
ארבל יהוד במסוק בדרך לבית החולים, אחרי שחרורה

"נזרקנו למסע שמעולם לא בחרנו בו"

ארבל יהוד, ששוחררה משבי חמאס בסוף ינואר, כתבה לבן זוגה אריאל קוניו, שעדיין מוחזק בשבי ארגון הטרור בעזה. "פאפ, אהובי, אתה זוכר כשהגענו לפנמה? באחד הימים הראשונים שלנו שם יצאנו לטיול אופניים ברחבי בוקאס דל טורו. באמצע הדרך אמרתי לך, 'זה מספיק, בוא נחזור', אבל כל כמה דקות, כל הזמן אמרת 'רק עוד קצת, יפה, רק עוד קצת', והמשכנו ללכת. בסופו של דבר מצאנו מקום מבודד על החוף, כאילו מישהו צייר אותו במכחול - כשאף אחד אחר לא בסביבה.
"אני זוכרת שהבטתי בך לפני שהתיישבנו, עיני אמרו: 'תודה שהתעקשת שנמשיך - הבאת אותי לנוף שמילא את ליבי בפרפרים'. אהובי, נזרקנו למסע שמעולם לא בחרנו בו, כזה שהורס את חיינו. אבל עכשיו אני זו שמתעקשת. תהיה חזק. תחזיק ברוגע המדהים הזה שלך. תאמין בטוב, גם כשזה מרגיש בלתי אפשרי. אין אפשרות אחרת, אין סוף אחר - רק הרגע בו אתה חוזר, ואנחנו מוצאים נוף חדש ועוצר נשימה שממלא את הלב שלנו בפרפרים שוב. אני אוהבת אותך״.