בשבוע שעבר הצהירו בכירים בחמאס כי עם נסיגת ישראל הארגון יהיה מוכן לוותר על שלטונו ברצועת עזה. כבר לפני מספר חודשים הסכימו חמאס ופתח בקהיר על הקמת ועדה מטעם הרשות הפלסטינית שתנהל את רצועת עזה במקום ממשלת חמאס. במדינה שאכפת לה מאזרחיה הייתה מתכנסת כעת "מנהלת תקומה" שקיבלה מטעם הממשלה את האחריות על שיקום אזור עוטף עזה כדי לבחון כיצד ניתן לפעול לשיתוף פעולה עם הפלסטינים לתיאום השיקום משני צדי הגדר.
בישראל אפשר תמיד לשתף פעולה עם הרשות הפלסטינית כשזה נוגע למעצר וחיסול מבוקשים בגדה המערבית, אבל מה עם צעדים משותפים לרווחת בני האדם שחיים פה יחד על אותה אדמה? בהיעדר שיתוף פעולה כזה, כל שקל שיושקע בעוטף עזה יהיה בזבוז משווע של כספי ציבור וזריית חול בעיני תושבי האזור. אנשי עוטף עזה יודעים את זה יותר טוב מכולם, הם אלו שבחמש עשרה שנים האחרונות כוסו בחומות של מיגון וחיו בטווח של 15 שניות ממקלט למקלט ו- 4-5 חודשים מסבב לסבב ואמרו להם שיהיה בסדר.
הפסקות אש לא מחזיקות מעמד והאשליה שאפשר להמשיך "לנהל" את הסכסוך כשהמלחמה הזו תסתיים כמוה כהפיכת שעון החול עד השבעה באוקטובר הבא
הם אלו שהופקרו למות במיטותיהם, במיגוניות, בכבישים ובמנהרות, הם אלו שריססו בגרפיטי לאורך כל החומה שנבנתה עכשיו כדי להגן על מסילת הרכבת לשדרות: "עוד חומה, השתגעתם?" הם יודעים. הפסקות אש לא מחזיקות מעמד והאשליה שאפשר להמשיך "לנהל" את הסכסוך כשהמלחמה הזו תסתיים כמוה כהפיכת שעון החול עד השבעה באוקטובר הבא. אבל איך אפשר להעלות על הדעת בכלל שיתוף פעולה עם הפלסטינים אחרי מה שהם עשו לנו? שואלים אצלינו (ומוסיפים בלחישה - ואחרי מה שאנחנו עשינו להם?)
הם רוצים חיים בכבוד ובביטחון בדיוק כמו הישראלים
אז בחודשים האחרונים שוחחתי עם מכרים ברצועת עזה שחייהם נהרסו כליל בעקבות השבעה באוקטובר. הם איבדו מאות בני משפחה וחברים, והם חיים באוהלים ללא מים זורמים או ביוב ואין אף אחד שיכול לומר להם מתי כל זה יגמר. הם כולם חוזרים על אותו מסר פשוט: הם רוצים חיים בכבוד ובביטחון בדיוק כמו הישראלים, לא יותר ולא פחות. הם מעולם לא רצו בטבח השבעה באוקטובר ולא תומכים בחמאס אבל הם אומרים בצורה ברורה שללא בטחון, כבוד וחופש לפלסטינים לא יהיה בטחון גם לישראלים.
דור של ילדים עזתים שגדל מאז 2007 בתוך כלוב של 40 ק״מ מקצה לקצה תחת שלטון דכאני ואלים של חמאס ותחת מתקפות של חיל האוויר אחת לכמה חודשים הוא זה שטבח ורצח ואנס בישראל בשבעה באוקטובר. זה עד כדי כך פשוט. המקום בו הפער בין ישראלים ופלסטינים משני צדי הגדר היה החריף ביותר וההפרדה ההרמטית ביותר – עזה ועוטף עזה – הוא המקום בו הבטחון של שני הצדדים קרס בצורה הנוראה והמזעזעת ביותר. נרצה או לא, השיקום של עזה ושל עוטף עזה הוא אינטרס משותף של שני הצדדים והוא יוכל להתבצע רק דרך שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני והכרה בכך שלשני העמים זכות לחיים בכבוד ובביטחון. אם מישהו משלה את עצמו שניתן להשאיר את עזה בחורבותיה או לצפות לטרנספר המוני של שני מיליון איש "מרצון" ולהמשיך לחיות מעבר לגדר בבטחה כי איזה אוגדונר אמר הוא או תמים או מטומטם. הפתרון היחיד שתושבי עוטף עזה ומדינת ישראל ככלל יכולים לייחל לו כרגע זה שיקום שרואה את כלל תושבי האזור כתלויים זה ברווחתו של זה. לא גדר, לא טנקים, לא שב"כ ולא 8200 יבטיחו לאנשי עוטף עזה ביטחון ורווחה מבלי שירגישו הפלסטינים בעזה ביטחון ורווחה גם הם. כל ישראלי בעומק ליבו יודע את זה.
דותן הלויללא קרדיטחמאס מחפש כעת את דרכו החוצה מהרצועה וזו הזדמנות לישראלים. אם ישראל תמשיך את המצור בן ה-15 שנה על עזה, תסרב לשתף פעולה עם הרשות הפלסטינית ותקווה שטראמפ יביא נושאת מטוסים לפנות את כל תושבי הרצועה בזמן שהם חיים באוהלים בגשם ובקור, התוצאה תהיה שחמאס ישתקם ויהפוך להיות הגיבור הפלסטיני הבלתי מעורער. דיכוי ומצור הם הדלק של חמאס מאז האינתיפאדה הראשונה ב-1987.
לעומת זאת, אם ישראל תבחר לאפשר את שיקום הרצועה על ידי הרשות תוך שיתוף פעולה, מה שסירבנו לעשות מאז ההתנתקות ב-2005, יש תקווה שחמאס יאלץ בפעם הראשונה בתולדותיו להתמודד עם אחריותו לשרשרת האסונות שהוא הביא על הפלסטינים וייחלש בהדרגה. על ישראל חפצת חיים לסיים את המלחמה, להחזיר את כל החטופים בכל מחיר ולנצל את ההזדמנות שניתנת לה עכשיו להשיב תקווה לתושבי העוטף ולישראל בכלל. זה תלוי בכך שלפלסטינים תהיה תקווה כזו גם. עזה היא המקום בו האיבה הישראלית-פלסטינית התפוצצה בצורה המחרידה ביותר, שיקום משותף יכול להפוך אותה למקום ממנו יתחיל פיוס היסטורי.
ד"ר דותן הלוי הוא מרצה בכיר במחלקה להיסטוריה של המזרח-התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב
