בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז הובא הבוקר (שישי) למנוחות יאיר (יאיא) יעקב (65), שגופתו הושבה לישראל ביום רביעי שעבר מחאן יונס שברצועת עזה במבצע משותף של צה"ל ושב"כ.
הלווייתו של יאיר (יאיא) יעקב ז"ל
בהתאם להנחיות פיקוד העורף לנוכח המלחמה עם איראן, ההלוויה נערכה בפורום מצומצם. מסע הדגלים שתוכנן למסע ההלוויה בוטל, ובמקום זאת קראו קרוביו של יעקב להרים כוס בירה לזכרו, לצלם ולשתף את העמודים הרלוונטיים. לעמוד הפייסבוק של קיבוץ ניר עוז - לחצו כאן.
שיר, בתו הבכורה, ספדה לו: "אני לא רוצה שאלו יהיו המילים האחרונות, אז לא אספיד אותך, אודה לך ואבקש סליחה. כמה פעמים צעקתי שאני רוצה את אבא שלי חזרה. מכניסים אותך לאדמה, לשלוות עולמים. אבא, כמה פעמים בא לי להגיד אבא. וכמה פעמים עוד אצפה שתהיה תשובה. משהו שיזכיר לי שאתה כאן, סוף-סוף כאן.
"אני זוכרת כל מילה בשיחות איתך באותו בוקר, איך ניסית להזעיק עזרה. כמה דקות לאחר-מכן נעלמתם לי. פאפי ניצלתי, ניצלנו! מביטחה שנעשה הכול כדי שנהיה מאוחדים. כמה אהבת את הבית שלך, את הפינה השקטה שיצרת לך. מהמקום השלו והבטוח שלך, משם לקחו אותך. גם אז האמנת שמישהו יבוא להציל אותך, עד הרגע האחרון האמנת שאתה בטוח. כל כך הרבה ימים ב-620 ימים האלה, כמה פעמים הסתכלתי על העננים, על איפה אתה יושב. ועדיין אין לי סימן ממך.
"פאפ, פחדתי שתהיה חותמת, יהיה מקום, שזה יהיה סופי. הענקת לי המון. למדתי ממך את אהבת הים והאדמה. השרשרת בי כל כך הרבה יכולות וכלים. ליהנות משקיעה יפה ולהיזרק על הערסל. לימדת אותי את פשטות החיים. פאפי, אני נפרדת אבל נשארת איתך, כי אתה נשאר איתי. אוהבת ומתגעגעת געגועי עולמים".
אור, בנו של יעקב שנחטף ביחד עם אחיו הקטן יגיל, ספד: "אבא יקר שלי, אבא שלי, אבא הכי טוב בעולם. קשה לי לדבר עליך בלשון עבר, כי הלב מסרב להאמין שאתה כבר לא איתנו. היית אבא מדהים בשבילי, עמוד התווך של הבית, ואין יום שאני לא מתגעגע אליך, וצריך אותך פה לידי. הגעגוע הזה קורע מבפנים.
"אני זוכר כל כך הרבה רגעים שלנו יחד. כל הצחוקים שהיינו עושים, במיוחד כשהיית מתעצבן, וכולנו היינו 'מסתלבטים' עליך באהבה. אלה היו רגעים בלתי נשכחים של שמחה ואושר טהור. אני מתגעגע במיוחד לימים האלה במרפסת, כשאני, אתה, יגיל ומאיו היינו יושבים, צוחקים, ופשוט נהנים מכל רגע. ואיך אפשר לשכוח את הימים בבריכה, כששיחקנו שש-בש שעות ארוכות, עם הצחוקים והתחרותיות הקטנה שהייתה בינינו.
הוא המשיך: "אבא, היית אדם מיוחד כל כך. אבא למופת, חבר אמיתי. השארת אחריך חלל עצום ששום דבר לא יוכל למלא. אבל אני מבטיח לך, אשמור על הזיכרונות שלך חיים ונושמים בתוכי. אספר את הסיפורים שלך, אצחק על ומהבדיחות שלך, ובעיקר – אחיה בדרך שבה היית רוצה שאחיה. זורם, פשוט ושמח בחלקי. נוח על משכבך בשלום, אבא יקר שלי. תמיד תהיה בלב שלי, בכל נשימה ונשימה. אני אוהב אותך לנצח".
אחריו נפרד מאביו הבן יגיל. "אבא, אני מתגעגע אליך מאוד ואוהב אותך כל כך, אף פעם לא חשבתי שאצטרך להספיד אותך בגיל כזה צעיר", אמר בבכי, "אני אומנם רק בן 14 ותראה כמה גדלתי מאז שאתה לא כאן. אבא, אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אני כל כך שמח שהגיע הרגע הזה שכולם עומדים ומקשיבים לי לפרדה ממך. לפעמים תופס את עצמי בלילות, אתה בטח רואה ולא מאמין שזה קרה לי ולנו ולניר עוז.
"אתה לא יודע כמה הייתי עושה בשביל רק לקבל חיבוק ממך עכשיו. נכון, היינו רבים הרבה בתור אבא ובן אבל אם יש בי נחמה זה שהערב האחרון שלנו היה הערב הכי טוב. אני שמח שאתה שמרת עליי בשבי, אתה והקב"ה, אני שמח שהחזקת אותי. אתה יודע כמה רגעי משבר עברתי, אתה ראית הכול. את הריבים עם סאלים המחבל, אותי מתחנן לעוד קצת אוכל, לעוד פיתה יבשה, מתחנן לצאת החוצה. ראית שסבלתי וידעת שאני אעבור את זה".
"מתגעגע לנסוע איתך בשבילים של הקיבוץ", הוסיף יגיל, "או אפילו סתם ללכת לאכול פלאפל. אבא, תודה שהוצאת אותי מהחושך הזה לסוג של אור. אני מרגיש כל הזמן שהיום הזה התחיל ולא נגמר. אני מבטיח שבכל פעם שאשתה בירה, אשחק שש-בש, אצפה בשקיעה או אשמע בוב מארלי, וכל הדברים הפשוטים שהיו ממלאים אותך, איזכר בך ולא אנוח. לנצח אתה לא תישכח. אני מתגעגע אליך עד אין סוף, תמשיך לשמור עלינו כמו שעשית בשביעי. אתה יצאת ולא חזרת כמו שציפינו. אני אוהב אותך כל כך".
מירב טל, בת זוגו של יעקב שנחטפה גם היא, ספדה לו: "יאיא שלי, אהוב ליבי. אין לי מילים לתאר את הכאב, את הגעגוע, את החור שנפער לי בלב. מאז אותו יום נורא – 7 באוקטובר – שנרצחת והוחזקת בעזה, העולם שלנו עצר. היום, כשסוף-סוף החזירו אותך אלינו, גם היינו צריכים עוד קצת להיות במתח ולחכות, כאילו היקום לא רוצה שאני איפרד ממך. אז לא בא לי להיפרד, אבל מגיע לנשמה הטובה שלך לנוח".
"יאיא, אתה היית ראוי לחילוץ. לגבורה", אמרה, "ואני כל כך גאה בצבא שלנו, בלוחמים שלנו, שהחזירו אותך הביתה. הביתה לקיבוץ, המקום שכל כך אהבת. אין כמוך, יאיא. היית האדם הכי מצחיק שהכרתי. תמיד ידעת לשמח, להרים, מה שמצחיק בך שלא ידעת שאתה מצחיק. היית גבר של פעם – נדיר, אמיתי, מלא כבוד ונתינה. כולם אהבו אותך – איך אפשר היה שלא? אני אוהבת אותך אהבת נפש, יאיא שלי. מודה על כל רגע שזכיתי להיות איתך, ומודה מעומק הלב לכל מי שהחזיר אותך אלינו".
רננה גומא יעקב, אם ילדיו של יעקב, סיפרה: "כמעט מחצית מחיי הבוגרים חיינו יחד. הקמנו יחד בית, טיפחנו קבוצת חברים ענפה, יצרנו לעצמנו קן צנוע אבל נקי ומצוחצח, כיאה לסטנדרטים שלך, והכי חשוב - ילדנו שלושה ילדים מדהימים. היית ההפך המוחלט שלי. זורם, לא מודאג אף פעם, לוקח הכול בקלות, נטול חרדות, החיים נראו לך כמו טיול בשביל אופניים, ופחות כמו רכבת הרים. נהנית כמו ילד ממוזיקה טובה, מבירה קרה, מכל חוויה חדשה.
"אחרי 7 באוקטובר, כשראינו אותך מובל באכזריות אל מחוץ לביתך אבל על הרגליים, הייתה לנו תקווה ענקית שתחזור בחיים. בעיקר בנינו על אותו קסם אישי ויכולת הסתגלות חתולית שיאפשרו לך ליצור קשר טוב עם השובים. לצערנו זה לא קרה. אני מקווה שלא סבלת. אי-אפשר לדמיין את האימה והבעתה שחווית באותם רגעים. אני מקווה שהילדים שלנו, המשפחה והחברים סביבנו יזכרו אותך כפי שהיית בחייך - רוקד, שמח ושר, ושהתמונות האחרונות שלך לא יגדירו את מורשתך. נוח על משכבך בשלום, והיה בטוח שאני שומרת עליהם".
עדה בזר, נציגת הקיבוץ, סיפרה: "יאיא היה שחקן נשמה וחבר אמת, שמתגייס בכל צורך לאנשים שסביבו. ליאיא יש חברים שהמשיכו ללוות אותו מהגן, מהצבא ומקיבוץ מגן אליו הצטרף. חבריו המשיכו ללוות אותו עד יומו האחרון. בשנים האחרונים עבד במוסך בקיבוץ עלומים, שם התאפיין בחריצות האופיינית לו".
יום אחרי שגופתו של יעקב הושבה לישראל יחד עם גופתו של החטוף אביב אצילי, אמרה בת הזוג מירב טל: "בכאב לב שאין לו קץ אני עדיין לא מאמינה שאני מדברת על חזרתו של יאיא בן זוגי האהוב למולדתו לאחר שנרצח באכזריות בשבי. יאיא היה גבר של פעם, מענטש. אהבנו לראות שקיעות יחד. החלום שלו היה לעשות טיול קרוואן באוסטרליה - לחשוב שהחלום היפה שלנו הפך להיות לראות אותו חוזר לקבורה".
טל אמרה אז עוד: "באיזה מקום זה חלום שצריך לחלום עליו? עכשיו אגיד לו שוב שאני אוהבת אותו. לא בדרך שרציתי ולא בדרך שייחלנו. אני רוצה להודות לממשלה ולעומד בראשה, לגורמי הביטחון ולכל מי שעמד איתנו מרגעי החטיפה ועד היום. תודה ענקית לצה"ל".
הבן יגיל אמר אז: "אבא חזר הביתה אבל לא בדרך שרצינו. הוא אהב את השדות, את הטבע והדברים הפשוטים של החיים. הוא לימד אותנו לחייך ולשמוח, לנסות להיות מאושרים גם כשקשה. המשפחה הייתה בשבילו הדבר הכי חשוב בעולם. כל מה שהוא רצה זה לראות אותנו שמחים.
"אנחנו נפרדים ממנו בלב כואב וקשה לחשוב שלא נוכל לשבת איתו ולצחוק. בתוך כל הכאב הזה אנחנו רוצים להגיד תודה לממשלה ולצה"ל הגיבורים. אנחנו רוצים להזכיר שיש עדיין 53 חטופים שצריכים לחזור. אני יודע איך זה. הייתי שם. נאהב אותך תמיד אבא".
יעקב, שעבד במוסך של קיבוץ עלומים, נרצח בטבח 7 באוקטובר ביריות על-ידי מחבלי הג'יהאד האיסלאמי. גופתו נחטפה לעזה, ולצידו נחטפו גם בת זוגו מירב טל ושני בניו הצעירים אור ויגיל. בת הזוג ושני הילדים שוחררו מהשבי בעזה במסגרת העסקה הראשונה בנובמבר 2023. שיר, בתו הגדולה של יעקב, לא הייתה בבית ביום הטבח. קיבוץ ניר עוז הודיע בפברואר 2024 כי יעקב נרצח ב-7 באוקטובר, וכי גופתו נחטפה לעזה.
בתוך כך, בעקבות הנחיות פיקוד העורף והגבלת ההתקהלויות בשל המלחמה מול איראן, יערכו במטה המשפחות להחזרת החטופים אירועי תמיכה מקוונים במהלך סוף השבוע.
העצרת המרכזית תחל בשעה 20:00, תחת הכותרת "מה עם החטופים?" ובהנחיית יעל אבקסיס. היא תועבר בשידור חי, וישתתפו בה קובי אהל שבנו אלון חטוף, נירה שרעבי שבעלה יוסי הוא חלל חטוף, ועופרי ביבס שאחיה ירדן חזר מהשבי בעסקת החטופים.
בשעה 21:00 תיערך העצרת המקוומת של שער הנגב, ובמהלכה תתנהל שיחה פתוחה עם כרמית פלטי-קציר, מכבית מאייר, מור גודארד וגיל דיקמן. לצד העצרות ייערכו עוד אירועים מקוונים, ואפשר יהיה להצטרף אליהם באתר מטה המשפחות.
