השחרור המרגש של התצפיתניות לירי אלבג, נעמה לוי, דניאלה גלבוע וקרינה ארייב משבי חמאס עורר כצפוי רגשות מעורבים בקרב משפחות חברותיהן שנפלו במוצב נחל עוז בטבח ב-7 באוקטובר. "זה יום עם הרבה אמוציות - שמחה, כאב וקנאה", אמר הערב (שבת) דרור אשרם, אביה של סמלת שי אשרם (19) שנרצחה בפלישת המחבלים.
החטופות פוגשות לראשונה את המשפחות
(צילום: דובר צה"ל)
15 תצפיתניות נפלו בקרב העקוב מדם במוצב. עוד שבע תצפיתניות נחטפו לעזה ובכללן רב-טוראית נועה מרציאנו שנרצחה בשבי. רב-טוראית אורי מגידיש חולצה במבצע של כוחות הביטחון כבר באוקטובר 2023, ארבע נוספות שוחררו הבוקר בפעימה השנייה של השלב הראשון בעסקה הנוכחית, ומאחור נותרה עדיין אגם ברגר שצפויה להשתחרר מהשבי בשבוע הבא.
"אני מאושר עבור ההורים שזוכים לחיבוק ובכי משמחה, אבל עם השמחה עבורן אני נשאר לחבק את הקבר של הבת שלי", אמר דרור אשרם. "קשה להסביר את התחושות שעולות היום – כאב שמלווה אותי כל יום, כל רגע. ישבתי וצפיתי בחזרה של ארבע התצפיתניות היום הביתה, ואני מאושר בשבילן ובשביל המשפחות ומחכה בציפייה לשובה של אגם ברגר בהקדם. לצד התחושות האלו, הלב שלי קרוע שאני לא זוכה לחבק את הבת שלי".
אביה של שי אמר עוד: "הבת שלי הייתה אמורה להשתחרר מצה"ל ביום חמישי האחרון, לגזור את החוגר. כל אירוע כזה שאנחנו מציינים - יום הולדת, שחרור, הטיסה שחיכתה לה אחרי צבא - זה כאב לב, שבירה מחדש. לאורך כל הזמן שנאבקו להשיב את הבנות הביתה אני אמרתי שהייתי מעדיף שגם הבת שלי תהיה חטופה ולא הרוגה. רציתי להחזיק בתקווה שהיא תחזור, והנה עובדה שהן באמת חוזרות".
בהתייחס לעיכוב בקבלת התחקיר המלא על אודות המחדל בהגנה על המוצב שבו נפלה בתו, אמר אשרם: "בכל יום אני מתמודד עם התסכול ששום דבר לא מתקדם. עוד לא העבירו לנו את התחקיר שנעשה ומחכה במגירה של הרמטכ"ל. התחושה היא של הסתרה ורשלנות פושעת. ההסתרה של הקלטות הבנות שלנו היא דוגמה לזה. תחילה אמרו שאין, אחרי מלחמה בבג"ץ שחררו חלק, בהמשך התעקשנו לקבל נוספות - ורק אז ראש אכ"א החדש השמיע לנו אותן. ועכשיו, מה לגבי התחקיר שמגיע לנו לקבל? הרמטכ"ל מחכה לסיים את תפקידו, שילך הביתה, ורק אז נזכה להבין למה הבנות שלנו נרצחו?
"אם הרמטכ"ל ב-7 באוקטובר בשעה 4:00 היה יושב עם חליוה (ראש אמ"ן בזמן הטבח), בטוח שלא היינו צריכים לדבר עכשיו על הבת שלי שאיננה. הצבא היה קם ועושה מה שצריך היה לעשות, הבת שלי הייתה בחיים. איפה נשמע שבמדינה עם הצבא הכי חזק בעולם אין חיל אוויר מתפקד? איפה התחקירים? למה לא מספרים לנו מה שמגיע לנו לדעת? מי שיחקור עכשיו את האסון הוא מהאחראים עליו. זה מקומם, מרגיז ומתסכל. צריך רק ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור את האמת והאמת בלבד. שיפסיקו לשקר לנו, שיפסיקו לטייח".
הקלטות התצפיתנית שי אשרם מ-7 באוקטובר
יגאל כהן, אביה של התצפיתנית רב-טוראית הדר כהן (19) שנמנית עם הנופלות במוצב, אמר: "היום הזה הוא בסימן תחושות מעורבות. הייתה לי היום התכווצות של כל השרירים בגוף, אנחנו חיכינו כל כך. התפללתי שנגיע לרגע הזה. אנחנו מלווים את כל המשפחות, ומאוד שמחים יחד איתן.
"הייתה לנו צביטה בלב שזו לא הדר. היא יכלה הייתה להיות ביניהן, וזו תחושה קשה מנשוא. כשהבנות יצאו מהג'יפים של הצלב האדום בריאות ושלמות, אשתי ואני דמענו מהתרגשות. אחרי שנה ושלושה חודשים אנחנו עדיין לא יודעים את כל מה שקרה באותם רגעים שהבנות נחטפו ובתי נרצחה בנחל עוז. את גודל ההפקרה הפנמנו, אבל הנסיבות עוד לא ברורות. זו בושה".
ליאור ברזילי, אביה של סמלת אושר ברזילי (19) שנפלה בטבח כששימשה סמלת מבצעים בחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, אמר: "זו שמחה עצומה, אין ספק בכלל. אבל השמחה, על כל חטופה שחזרה וחטופים שעוד יחזרו, מהולה עבורי בעצב, שאושר שלי לא חזרה. האינטואיציה שלי תמיד אמרה שהבנות יחזרו, היה לי ברור שהן נכס חשוב עבור חמאס, ידעתי שנראה אותן שוב בבית, מלבד נועה מרציאנו ז"ל שנרצחה באכזריות.
"הבנות גיבורות. שרדו שבי עם פראי אדם במשך 478 ימים, ואני מצדיע להן על כך. הן ראויות להערכה על עצם ההישרדות שלהן. אני מאמין שהייתה עליהן שמירה עליונה, ואני רוצה לומר שבתור יהודי מאמין גם אושר שלי נלקחה מאיתנו מסיבה מסוימת".
ברזילי הוסיף: "אושר הייתה ילדה פנומנלית, מעבר לאובדן האישי שלנו כמשפחה – היא אובדן גדול למדינה. כשהצבא סיפר לי איך היא התנהלה באותו בוקר ארור לא הופתעתי. בקור רוח, במקצועיות, בחדות וחריפות שכל. במשך חצי שעה, ילדה בת 19 תפעלה לבד את החמ"ל. את האובדן של אושר אני מתעל לסיפור המצוינות שלה, ההשראה שהיא נותנת. אני מהדור שגדל על חנה סנש, סיפור של גיבורה שישבה בשבי. מבחינתי צעירים יגדלו עכשיו על סיפורה של אושר שלי.
"אין ספק שצבא ההגנה לישראל נכשל ב-7 באוקטובר, לא רק בהגנה על אושר אלא גם על כל החיילים והתושבים. כשל חמור מיום כיפור. הלב שלי חלוק בנוגע להסכם שאליו הגיעה המדינה בעסקה לשחרור חטופים. המחבלים רואים בו ניצחון עצום, לא מוטטנו את חמאס ברצועה ואנחנו עלולים לשלם עם משפחות שכולות בהמשך. אבל כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו הצילו עולם ומלואו".
האב השכול סיכם: "היום ראיתי את המפגש של הגיבורות שלנו, כשכולם שטופי דמעות, ואי-אפשר שלא להתרגש ולשמוח. במידה מסוימת, גם אני רציתי לחוות מפגש כזה. אבל אני ריאלי - אושר שלי כבר נהרגה. אני מאחל לבנות שיחזרו לעצמן, כי הן עברו שם דברים איומים. מקווה שלירי, נעמה, קרינה, דניאלה – וגם אגם שתשוב בהקדם - ישובו להיות הבנות שהיו לפני החטיפה. אני מאמין שעם החיבוק הענק של המשפחות שלהן, הן יצליחו".
מימה, סבתה של אורי מגידיש, אמרה לנוכח שחרור חברותיה התצפיתניות: "אורי התרגשה היום כשראתה אותן משתחררות, שמחה כל כך לראות אותן חוזרות הביתה בשלום. היא הייתה איתן באותה השבת וברוך השם גם הן חזרו עכשיו למשפחות שלהן. היא תחכה שתוכל לפגוש אותן. גם אני בכיתי מהתרגשות - לראות את חברות של אורי חוזרות בשלום. עם ישראל חי".
מגידיש עצמה פרסמה מסר היום לשבות: "לירי, נעמה, דניאלה וקרינה אהובות. ברוכות השבות הביתה! איזו התרגשות עצומה וכמה הלב פועם בחוזקה יחד איתכן ועם משפחותיכן! החזרה שלכן היא רגע של אור בתוך תקופה מורכבת, והיא ממלאת את כולנו בתחושת הזדהות עמוקה וחיבוק אוהב. מי ייתן והחזרה הביתה תהיה צעד ראשון במסע של ריפוי, נחמה וכוחות מחודשים. אנחנו איתכן – מחבקים, תומכים ואוהבים תמיד. ממשיכים לחכות ולהתפלל לשובה של אגם ברגר וכל שאר החטופים והחטופות - בלעדיהם הלב לא יהיה שלם".
מאיה דסיאטניק, התצפיתנית היחידה ששרדה את הטבח בחמ"ל במוצב נחל עוז, כתבה היום לצד תמונות חברותיה שהתאחדו עם הוריהן: "כמה חיכיתי לראות את התמונות האלה קורות סוף-סוף❤️".
