בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר היום (שלישי) שבע שנות מאסר על מנהל המכינה הקדם צבאית בני ציון יובל כאהן ועל המנהל החינוכי אביב ברדיצ'ב, שהורשעו בגרימת מוות ברשלנות של 10 חניכים באסון נחל צפית. גזר הדין נמסר שבע שנים אחרי האסון, שבו נהרגו החניכים בשיטפון במהלך טיול.
הורי החניכים בבית המשפט
(צילום: הרצל יוסף)
כאהן וברדיצ'ב הורשעו ב-10 עבירות של גרימת מוות ברשלנות ובשתי עבירות של גרימת חבלה ברשלנות. האסון, נזכיר, התרחש באפריל 2018, כשבמהלך טיול גיבוש של המועמדים למכינת בני ציון נפגעו משיטפון בנחל מועמדים למכינה וחניכים, ו-10 מהם נהרגו: עדי רענן, אגם לוי, יעל סדן, אלה אור, צור אלפי, אילן בר שלום, שני שמיר, מעין ברהום, גלי בללי ורומי כהן.
מכתב האישום עלה כי למרות הצטברות התרעות ואזהרות רבות בימים שקדמו לאירוע, ואף בבוקרו של יום הטיול, מפני השיטפונות הצפויים בנחלי הדרום ובאזור שבו תוכנן הטיול, השניים לא ביטלו את הטיול והתעקשו לקיימו. כמה ימים לפני הטיול החליט צוות הגיוס של המכינה לדחות את הטיול למועד מאוחר יותר, אך הנאשם כאהן לא היה מרוצה מהחלטה זו, ובמקום לבטל את הטיול ביקש כי החניכים יביאו ציוד לגשם ויצטיידו ביריעות, אוהלים וביגוד יבש, וכן שלח הודעות מרגיעות בקבוצה המתעלמות מהסכנה הצפויה, ובהן כתב בין היתר כי "מקסימום יראו שיטפון בצאלים שזה אחלה".
בנוסף לעונש המאסר הטיל בית המשפט על כאהן וברדיצ'ב מאסר על תנאי ופיצויים בסך של יותר מ-200,000 שקלים כל אחד, מעבר לפיצויים שכבר הועברו למרבית המשפחות בהליך אזרחי. במקביל, ביצוע גזר הדן עוכב למשך 45 ימים. עורכי הדין של הנאשמים צפויים להגיש ערעור על העונש, ויבקשו לעכב את הביצוע עד מתן החלטה של בית המשפט העליון.
השופט יובל ליבדרו הקריא בפתח הדיון את עיקרי גזר הדין: "קבעתי ביחס לשני הנאשמים כי לא הוכח היסוד הנפשי שנדרש בהמתה בקלות דעת. בני המשפחות שהעידו סיפרו בכאב גדול על מות יקיריהם שנהרגו באסון, ולא הותירו עין יבשה. דרך העדויות נחשף בית המשפט לצעירים מלאי שמחת חיים שהספיקו לתרום לחברה, ובחרו להתכונן לשירות משמעותי ולתרום לחברה ולמדינה. מוות של בן או בת הוא אסון שקשה למצוא לו נחמה, בייחוד צעירים, כאלה שנמצאים בשיא פריחתם. יש להניח שהעונש שיוטל על הנאשמים לא יממש את תחושת הצדק הסובייקטיבית של המשפחות".
ליבדרו ציין כי "גזר הדין כולו טבול באיזונים. בית המשפט מקווה שהדבר יביא הקלה למשפחות". השופט אמר כי "ערך קדושת החיים הוא הנעלה בערכים החברתיים. 10 המנוחים נשטפו אל מותם בטיול הכנה למכינה, טיול שהזהירו מפניו ולא היה צריך לצאת אליו. אחד החליט להיאלם ולהיעלם, לא הבין מה הקבוצה עושה. ושני שהולך אל האסון ולא נותן דעתו לאזהרות ונכנס לנחל. נזק של מות אדם הוא קשה. המדינה הפסידה את כל הטוב שצעירים אלה יכלו להעניק שנים קדימה".
עוד הדגיש השופט: "אל לנו לתת לזוועות 7 באוקטובר להקהות את האסון האזרחי שבו נספו הצעירים. הנזק לא מתמצה בגדיעת חייהם, מעדויות המשפחות ברור שהנזק שנגרם להן הוא קשה, הן במישור הפיזי הנפשי והן במישור המשפחתי. יש לתת את הדעת לנזק הפיזי לשני המשתתפים, ולנזקים הנפשיים שנגרמו לשאר באי הטיול. נתתי משקל למעמדם של הנאשמים מול החניכים לעתיד. אלה נתנו מבטחם בהם ולמרבה הצער הפרו את האמון הזה וגם את האמון של הוריהם, שלא ייקחו סיכונים בלתי סבירים על חייהם".
השופט ציין כי התחשב בכך שהאסון אירע כתוצאה מאירוע טבע, ולא כתוצאה מאירוע אלים. "לא ניתן לקבל את טענת הנאשמים שמידת רשלנותם הייתה נמוכה", לנוכח האזהרות והיקף הנזק העצום. השופט נתן משקל לחלוף הזמן מביצוע העבירות, 7 שנים, ותרומתם של השניים לחברה והיותם נעדרי עבר פלילי. ליבדרו ציין כי יש לתת משקל גם להרתעת הרבים: "יש מקום להרתיע מדריכים ומנהלים של מסגרות חינוכיות להקפיד על בטיחות וחיי החניכים והתלמידים. כך תדע כל אם עבריה שחייהם של ילדיה, שדואגים תחילה לחיי החניכים והתלמידים לבטיחותם ולא רק לידיעת הארץ".
ליבדרו ציין עוד כי מנהל המכינה כאהן לא הודה כי התרשל, אלא הטיל דווקא את האחריות על אחרים ועל שותפו. "נטילת האחריות במישור הפלילי נותרת כקליפה ריקה. בנוסף, אומנם התפטר, אך הבין שאין עתיד במכינה". על מעשיהם לאחר מכן אמר השופט "מעט מדי מאוחר מדי. קשה שלא להיזכר ביובל עצמו שאמר שאם יקרה משהו הוא זה שייכנס לכלא". השופט פנה להורים: "בית המשפט התרשם לאורך ההליך כולו ובפרט בשלב העדויות ממשפחות ערכיות שגידלו בנות ובן לתפארת. מותם מיותר וכואב, אך משמעות ולו סמלית ניתן למצוא שמצאו מותם דווקא ברוח המצוינות שפיעמה בליבם".
השופט הפנה בסיום דבריו לספר שירים של גלי בללי ז"ל, "אל תקרא לי מלאך" ולשיר שכתבה בשם "לא נפלו עליי השמיים": "באותו יום ארור נפלו השמיים. על גלי, שני, רומי, על מעיין ואילן ועל אלה. וכל כך עצוב וכל כך חבל". אימה של גלי, אתי, אמרה כי הקראת השיר "הגיעה טיפה בהפתעה", והגיבה לעונש: "זה המספר המינימלי שראוי שהם יקבלו. 7 שנים לאור 7 השנים שאנחנו עברנו מאז האסון, מאז ההתנהלות המופקרת שלהם. יש לנו איזו נקודת סגירה של הפרק הזה, של השנים של הנסיעות לבאר שבע. אני מקווה שהם ישבו ויחשבו בבית הסוהר על החלק שלהם ועל האחריות שלהם, שלא נלקחה כל השנים האלה".
איציק אור, אביה של אלה ז"ל, אמר כי "נגזרו יותר מ-10 שנות מאסר למטפלת באילת שהתעללה בתינוקות. להרוג 10 בני נוער? עונש מופחת. אני רוצה משפטן אחד שישכנע אותי שזה ראוי. בעצם בית המשפט אומר, אוקיי, בוא נפתח דלתות לאסון הבא. עצוב מאוד". דורית ברהום, שאיבדה באסון את בתה מעיין ז"ל, אמרה בתגובה: "אנחנו 7 שנים מטורטרים כאן. אנחנו במאסר עולם 7 שנים והם קיבלו 7 שנים. אני מאוכזבת וחושבת שכך כל ההורים. זה לא עונש ראוי מבחינה ערכית, אבל זה מה שיש ואנחנו מכבדים את החוק. אני מקווה שבית המשפט העליון לא יפחית את העונש".
יעל כהן, אימה של רומי ז"ל, אמרה לאחר מתן גזר הדין כי "יש מקום למידת הדין ויש מקום למידת הרחמים. אנו צריכים לדעת מי האויב שלנו ולשמור על הלב שלנו ולהמשיך הלאה, גם כשקשה".
