סיפור חסידי עתיק יומין מתאר כיצד פעם אחת פעם אחת בליל חג ראשון של פסח הרגיש ר' לוי יצחק מברדיטשוב כי עלה בידו לערוך את ליל הסדר בשלמות ובמלוא הכוונה. התגאה ושמח על כך בלבו. והנה שמע שאומרים לו מן השמים: "על מה אתה מתגאה כל כך? והרי בן עירך, ר' חיים הסבָּל, ערך הלילה סדר נאה משלך".
1 צפייה בגלריה
אגם ברגר, דניאלה גלבוע, לירי אלבג וקארינה ארייב צופות בקונצרט שניערך לכבוד שובה של אגם ברגר ומסמנות לב
(צילום: Jack GUEZ / AFP)
שולח הרבי את חסידיו לחפש את חיים הסבל וכשמגיעים לביתו פתחה להם אשתו ושאלה: "מה אתם צריכים ממנו? הוא ישן עכשיו במיטתו, שיכור כלוט ."נאלצו החסידים להביאו בשכרותו אל רבי לוי יצחק, וכשהגיעו לבית הרב החל הוא לחקור את חיים הסבל על סדרו. "ר' חיים, האם ערכת סדר הלילה?"
הביט בו חיים והשיב: "רבי, אגיד לך את האמת. מכיוון ששמעתי שאסור לשתות יין-שרף כל שמונת ימי החג, שתיתי אתמול כמות כזאת שתספיק לי לשמונה ימים, ולכן התעייפתי מאוד ונרדמתי על המיטה. עד שבאה אשתי, ניערה אותי ואמרה: 'חיים, למה אינך עורך סדר, כמו כל היהודים?' ועניתי לה: 'מה את רוצה ממני? הרי אני עם הארץ, ואבי היה עם הארץ, ואני לא יודע כלל מה נהוג ומה יש לעשות, ורק את זה אני יודע – שאנחנו היהודים היינו בגלות אצל המצרים, ושיש לנו אלוהים שהוציא אותנו משם. וגם עכשיו אנחנו בגלות, וה' יוציא אותנו גם מגלות זו!' והנה ראיתי שהשולחן ערוך, ועליו כוסות יין, מצות וביצים. אכלתי מהמצות ומהביצים ושתיתי גם יין, ומרוב עייפות הייתי מוכרח לחזור לישון, ונרדמתי ."הבין ר' לוי כי דבריו של הסבל התקבלו בשמים, מכיוון שנאמרו בלב תם ובלי שום גאווה ומחשבה זרה.
סיפור זה מחובר אצלנו בדרך כלל לז'אנר של ספורים חסידיים (כמו הנער שלא יודע לקרוא במחזור בתפילת יום הכיפורים ומתחיל להשמיע קולות של תרנגול) המעלים על נס את חשיבות הפשטות והלב הטהור של האדם בעבודת השם על פני אלו המתוחכמים והמשכילים. ההסבר הפשוט לסוגה הזו של הספורים הוא שהקב"ה חפץ בלבנו הטהור לא פחות ואולי יותר מאשר בפלפולינו המתוחכמים. וממילא טוהר כוונותיהם של היהודים הפשוטים פועל במרומים יותר מהחכמים העובדים את אלוקים בשכלם וחכמתם ואולי נעדרים קצת מרגשי הלב.
דומה שהשנה, נוכח גלויי האמונה המדהימה של אחיותינו החטופות במהלך שהותן בשבי המרצחים, אנחנו יכולים להעניק לסיפור החסידי פרוש חדש. בנות הנמצאים במצב פיזי ונפשי קשים, תחת ייסורים והשפלות, מגלים עוצמות רוחניות בלתי נתפסות. גם אלו שלא באו בהכרח מרקע שומר מצוות מגלות בעומק נשמתן את האלוקי היהודי השוכן בתוכם ומרבות להשפיל עצמן מול דרישות הטרוריסטים.
הרב דוד סתיו| צילום: אגף הסברה צהרזה לא רק טוהר הלב והכוונה מול החכמה והתבונה. זו ההכרה הבלתי מתפשרת שלהן בהיותן יהודיות גאות, בהבנתן שהן חלק מספור גדול יותר של העם היהודי לדורותיו. התשובה לשאלה מי אנחנו שלכאורה הייתה אמורה להיות כל כך פשוטה וטבעית, אני יהודי, הפכה בשנים האחרונות למורכבת ומסובכת. יש שירצו לסייג זאת בטענות מטענות שונות. אם היהדות היא כזו וכזו (הוסף או מחק את המיותר, דתית, חרדית, מתנחלת, גזענית וכולי) אז אני לא. כאילו שצרפתי או אמריקאי מגדיר את זהותו לפי התנהגות ראשי מדינתו. החטופים למדונו כי הם יהודים לפני הכל וזה לא מותנה ולא נתון לסימן שאלה כזה או אחר. השנה כולנו יהודים ממש כמו החטופים בלי אבל ובלי כאילו.
הרב דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני צהר ורב היישוב שוהם
