אתמול בשעות הצהריים המוקדמת גל הקשר המשטרתי זעק בעקבות דיווחים רבים על עשרות לכודים בכביש 1. בין להבות שהתקדמו במהירות, עשן שמילא את האוויר וכבישים עמוסים שנחסמו והפכו כמעט למלכודת מוות, רס"מ חיים בן שאנן, בן 40 ואב לשלושה, סייר תנועה באגף התנועה, פעל באומץ יוצא דופן כשחילץ אב ושתיים מבנותיו מהתופת. הוא נסע נגד כיוון התנועה, קלט אב ו-2 מבנותיו שנקלעו למצוקה. האב עלה על האופנוע המשטרתי של חיים כשבשתי ידיו הוא מחזיק את בנותיו, חיים נוהג ביחד אחת - כשידו השנייה מוסטת אחורה לתמוך בבני המשפחה.
3 צפייה בגלריה
התמונה הדרמטית מהחילוץ אתמול בכביש 1. שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם ידוע לכם מי צילם אותה - שלחו לנו במייל האדום
כך הוא משחזר את הדקות הגורליות בשיחה עם ynet: "היום שלי התחיל כשהלכתי לטקס זיכרון בחולון, בבית העלמין הצבאי, כמו רוב אנשי כוחות הביטחון לכבד משפחות שכולות וחברים. דקה לפני הצפירה ראיתי דיווחים בקבוצות המשטרתיות על שריפה. מיד יצרתי קשר עם המפקדים שלי ואמרו לי להתחיל לתפוס כיוון לנקודת כינוס. איך שסיימנו את השיחה התחילה הצפירה. אמרתי שלום, והלכתי לאופנוע. התחלתי להתקדם לנקודת כינוס, והתחלנו לעבוד.
"ראיתי מתנדבים שלנו שעבדו במחלף לטרון. התחיל להיות עומס רציני מאוד שהתחיל לסגור על האנשים. ראיתי את העשן מעלינו ואת כיוון הרוח – שזה מגיע אלינו, והרוחות מתחזקות. עשיתי בראש אחד ועוד אחד, והבנתי שזה יגיע אלינו בשלב כזה או אחר. התחלתי לעזור בהכוונות, לרוץ ממקום למקום ולנצל את היתרון שלנו עם האופנועים - זה המקום שבו אנחנו הכי באים לידי ביטוי".
הוא הוסיף: "כולם היו בפאניקה. אירוע מסוג כזה מכניס אנשים ללחץ. הצירים די חסומים, בשלב מסוים פינו את לטרון ונשארו עוד מלא רכבים. ואז השריפה הגיעה לכיוון שלנו. בשלב הזה התחלתי לנסוע נגד כיוון התנועה לכיוון הרכבים. שמענו צעקות בקשר, והתחלתי לראות אנשים נוטשים רכבים ורצים. התחלתי לעלות לכיוון הכביש, עברתי את האנשים הבודדים הראשונים, ועשיתי בראש כמו מכונה - איזה תעדוף של מי אני מעמיס.
"היה לי ברור שאני מעמיס ומתחיל לעשות נגלות - דבר שהוא לא בשגרה. אין ברירה, כל האמצעים היו כשרים. ראיתי את האבא והילדים, וצעקתי להם: 'בואו תעלו'. הייתה לו תינוקת בת 9 חודשים, והוא החזיק את הילדה השנייה. ידעתי שהחברים שלי יפנו את שאר האזרחים, ופשוט הרחקתי אותם כמה שיותר. לקחתי אותם לנקודה, ראיתי עשן, אז לקחתי אותם עוד יותר אחורה. ביקשתי ממנו שבשנייה שהוא רואה רכב – שיעצור אותו ויתרחק עוד.
"פינינו אנשים בסרט נע. החיבורים הרגשיים עובדים באופן אוטומטי. זה שאני אבא לשלושה ילדים זו נקודה. זה מאיר את הנקודה באור יותר ברור מה המשימה שלי. אינסטינקט של אבא. היו כמויות של שוטרים שעשו עבודה מדהימה. זה היה דקות מאסון נוסף. הציבור רגיל לראות את שוטרי התנועה במעמד של דו״ח, אבל פה - נקלענו למלחמה באש".
על השניות של החילוץ שחזר: "היה לאב מבט של מצוקה – איך אני מעיף את עצמי עם המשפחה. איך שהגעתי - הם לא בזבזו זמן. הבינו את הסיטואציה".
"הכביש היה כולו אש, הוא בא משמיים"
ראיק מרזוק, אב המשפחה מאבו סנאן שחולץ על-ידי רס״מ בן שאנן, סיפר ל-ynet: "יצאנו לנופש בים המלח, ובדרך חזרה הביתה החלטנו לקצר את הדרך. כשהתחלנו לנסוע, ראינו עשן. זה לא נראה רציני, אבל פתאום הכול התהפך: עשן כבד, אנשים בורחים, והבנו שזה אמיתי. לא חשבתי פעמיים – הוצאתי את אשתי, הרמתי את הילדים, הלבשתי לתינוק מכנסיים והתחלתי לרוץ איתו. תוך כדי ריצה הרגשתי את האש שורפת לי את הגב.
"דברים עפו באוויר, זה הרגיש כמו סרט. דיברנו עם משפחות וצחקנו, ותוך שתי שניות הכול בער. הרוח גררה אותנו, הכול היה כתום. הכביש היה כולו אש. ואז פתאום ראינו אופנוע, שוטר. הוא ראה אותי רץ והעלה אותי ואת הילדים. הוא החזיק את התינוק ונסע״, הוא הוסיף. ״אמרתי לאשתי שאני אחזור בשבילה. הוא שם אותנו במקום בטוח, ואז אדם מבוגר אסף אותנו ברכב והוריד אותנו בתחנת הרכבת במודיעין״.
האם זאריו שחוותה את הדרמה תיארה: "ניסיתי להתאפס, הייתי בלי הילדים, רצתי כמו מטורפת על החיים ועל המוות. התחלנו לתפוס טרמפים – זוג מיפו עצר לנו, עלינו ארבעה אנשים האחד על השני. התינוק נהיה אדום והתחיל להשתעל. השוטר הזה, הוא בא מהשמיים. רצתי שש או שבע דקות ברגל, לא הרגשתי את הרגליים. באיזשהו שלב התעייפנו ועצרנו, זו הייתה הפסקה שעלולה הייתה לעלות לנו בחיים״.
האב המשיך: "אלוהים שלח את השוטר הזה. אם הוא לא היה מוציא אותנו, היינו מתים. הוא לא חשב פעמיים. הבת שלי הייתה בהלם. היא הסתכלה עליי ושאלה: 'אמא שלי מתה או שהיא עדיין חיה?' – שם נשברתי״.
גנ״מ סוזי סעדון, מפקדת כלא הדרים, הוזעקה לתחנת הרכבת שאליה פונה פקודה שחולץ מהאש בכביש 1 עם ילדיו על-ידי רס״מ בן שאנן. עבור סעדון, הרגע הזה היה סגירת מעגל: היא עצמה ניצלה מאסון הכרמל. ״באסון ההוא הייתי מפקדת מחלקה״, אמרה ל-ynet, ״הבית של ההורים שלי נשרף. ביקשתי לרדת מהאוטובוס ולנסוע ברכב פרטי, כדי שהאוטובוס ימשיך לאסוף את האסירים. כשהגעתי לבית סוהר כרמל, הבנתי שהאוטובוס לא חיכה לי, הוא כבר יצא לדרך. הסגנית שלי שהייתה עליו צעקה שהוא עולה באש״.
רס"מ בן שאנן משרת באגף התנועה משנת 2018. לפני כן שירת כבלש במשמר הגבול, ובמסגרת שירותו במשטרה החל עוד מהסדיר. כיום הוא גם מדריך רכיבה ביחידה. לצידו, כפי שהוא מדגיש בגאווה, עומדת "הגיבורה האמיתית" - רעייתו ואם ילדיו.
