אתחיל מהמובן מאליו: הדבר החשוב ביותר לעתיד המדינה הוא מערכת חינוך עצמאית, מתקדמת ויעילה שתהיה מותאמת לעידן של היום ותאפשר לילדי ישראל לקבל את החינוך הטוב ביותר ואת הכלים החשובים ביותר, בטח בעידן מהפכת ה-AI.
הבסיס למערכת חינוך טובה הוא ההון האנושי שמרכיב אותה ותנאי השכר שניתנים למורות ולמורים ולכל צוותי ההוראה שמקדישים את חייהם, פשוטו כמשמעו, למען חינוך ילדינו.
כאב ל-3 בנות שלומדות במערכת החינוך הממלכתית, אני רואה היטב עד כמה עבודת ההוראה היא עבודה לא פשוטה. עד כמה המקצוע הזה תובעני ודורש עבודה גם בבוקר בכיתה עם כל המורכבויות, וגם כמובן בערב בשיחות עם הורים ובהכנה ליום הבא.
צריך להבין: בלי מערכת חינוך טובה אין ביטחון, אין מערכות חץ, אין מבצעי ביפרים, אין פיתוחים רפואיים, אין הייטק, אין אקזיטים, אין תרבות, אין ספורט, אין כלכלה, אין ביטחון תזונתי ואין כמעט כל חלקה טובה שאנחנו מכירים.
כל שקל שהמדינה תשקיע עכשיו במערכת החינוך – היא תרוויח הרבה יותר בעתיד. לכן, המדינה חייבת, פשוט חייבת, לעשות הכול כדי שתנאי השכר של נשות ואנשי ההוראה בישראל יהיו הולמים.
אסון הסברתי
אני מבין היטב את הדרישה של המורות והמורים שלא תהיה פגיעה בשכרם שגם ככה נמוך, אולם השימוש שנעשה בשבוע שעבר בנשק השביתה, בין אם המאורגנת ובין אם השביתה המתוכננת באמצעות אישורי "מחלה" המוניים, הוא לא פחות מאסון הסברתי ואסטרטגי.
השימוש בקלות דעת בזכות השביתה עלול להביא לניסיונות לריסון, לחוסר אמון הציבור ולפגיעה לא מידתית במגוון אוכלוסיות – ובראשן בילדים ובציבור ההורים היצרני שיוצא לעבודה, משלם מיסים ובפועל מניע את הכלכלה בישראל
כיו״ר ארגון עובדים, אני רואה בשביתה נשק יום הדין של ממש. זהו כלי דמוקרטי שחובה לעשות בו שימוש – אך ורק במינון הנכון ובעיקר בנסיבות הנכונות. השימוש בקלות דעת בזכות השביתה עלול להביא לניסיונות לריסון, לחוסר אמון הציבור ולפגיעה לא מידתית במגוון אוכלוסיות – ובראשן בילדים ובציבור ההורים היצרני שיוצא לעבודה, משלם מיסים ובפועל מניע את הכלכלה בישראל.
ראשי ארגוני העובדים הם נבחרי ציבור לפני הכול. העובדים בוחרים בהם מתוך אמונה והכרה שהם ינהלו עבורם את המאבקים ואת ההסכמים הטובים ביותר לכל סקטור וסקטור.
לא ייתכן שקומץ קיצוני ופרוע ישתמש בנשק יום הדין משל מדובר בצעצוע. שימוש לא מדוד ולא אחראי כורת את הענף שכולנו הארגונים היציגים יושבים עליו ומפר את האמון והחוזה הבלתי כתוב לפיו ארגוני העובדים שובתים רק שכלו כל הקיצין ולא בשל שיקולים זרים דוגמת ניסיון להסלים את המחלוקת הפוליטית לטובת מאבקים פנים ארגוניים.
בנוסף, לא ייתכן שהשביתה מוחלת על חלקים מהציבור באופן לא לגיטימי ולא חוקי וזאת ע"י הוצאת אישורי מחלה פיקטיביים. האם זה המסר החינוכי שאנחנו מבקשים להעביר לילדים? תרבות של שקר?
ועדיין, מותר לשבות
ועדיין, אני מתנגד בתוקף לכל ניסיון של הממשלה והכנסת להתערב ולפגוע בזכות לשבות. הצעת החוק של ח״כ עמית הלוי לפיה כל מי שנפגע משביתה יוכל לתבוע את מארגניה ולא רק עובדים או מעסיקים שקשורים בשביתה, היא הצעת חוק מסוכנת מאוד שפוגעת בדיוק בזכות לשבות ולמחות. אסור למדינה דמוקרטית לאפשר פגיעה ישירה באזרחים שמשתמשים בזכותם הדמוקרטית להגן על מקום עבודתם ועל פרנסתם.
יאיר כץ צילום: יאיר שגיאהעבודה המאורגנת בישראל היא נכס ולא נטל, היא שומרת על מיליוני ישראלים ובעיקר מאפשרת למשק רציפות תפקודית כשיש ארגונים יציגים שעובדים מול הגורמים הרלוונטיים בכנסת ובממשלה.
כששומרים על העובדים בישראל – זה לא על חשבון המדינה, זה לטובת המדינה וכך צריך להסתכל על זה, במקום לקדם הצעות חוק שנועדו להלך אימים.
הכותב הוא מזכיר ארגון עובדי התעשייה האווירית
