ארבע שנים וחצי אחרי שהואשם ברצח בת זוגו מאיה ווישניאק בדירתו ברמת גן, הגיע היום (שני) עמית אלמוג לראשונה להעיד בבית המשפט המחוזי בתל אביב - כדי לספר על שאירע באותו יום - זאת בזמן שסנגוריו טוענים שהיה לא שפוי בזמן המעשה, ומבקשים לשחררו לחלופת מעצר.
לפי האישום, אלמוג (אז בן 21) חנק למוות את ווישיניאק (22) במהלך ויכוח. בחקירתו הוא סיפר ששמע קולות שקראו לו לרצוח אותה. במהלך עדותו, הוא סיפר על כך שצרך סמים, למרות שידע שהם משפיעים עליו לרעה וטען כי לא היה שפוי בעת המעשה. משפחתה של ווישניאק, ששוחחה עם ynet אחרי שמיעת העדות, אמרה: "כל הרופאים אומרים שהוא עושה הצגות, נקבע באופן שלא משתמע לשתי פנים - הוא היה שפוי, הכול מניפולציות שהוא עושה".
העדות הראשונה של עמית אלמוג הנאשם ברצח בת זוגתו, מאיה ווישניאק
(צילום: ליאור אוחנה)
כשאלמוג נכנס לאולם בית המשפט, בני המשפחה של ווישניאק התעמתו איתו, וצעקו לעברו: "רוצח, תסתכל עליי. איך אתה מעז להיות פה ולהגן על עצמך אחרי מה שעשית? איך יכולת לרצוח אותה? תוריד את הראש למטה, תמות כבר". אחותה של ווישניאק, שירה, קמה אליו: "תסתכל עליי, הפנים שלי בדיוק כמו של מאיה, אני ארדוף אותך כל החיים".
במהלך עדותו התמקד אלמוג לא ברצח עצמו, שאותו לדבריו הוא לא זוכר, אלא בתקופה שקדמה לו וניסה לספק סיבות למה שהוביל לחנוק את בת זוגו.
"לפני שאני מתחיל אני רוצה להרכין ראש", ענה אלמוג למשפחה בפתח עדותו. "אני יודע שלעולם לא תסלחו לי ואני לעולם לא אסלח לעצמי. אני לא רוצח, אני אהבתי אותה ואין יום שהיא לא בראש שלי. אני מצטער מעמקי נשמתי על מה שקרה. אני יודע שמה שקרה לא היה במודעות, אין יום שאני לא שואל למה זה קרה וגם אחרי חמש שנים אין לי תשובה לשאלה הזו".
עו"ד אורית חיון, שמייצגת את אלמוג, ביקשה ממנו תחילה לתאר אירועים מהילדות שלו, שהוא זוכר כחוויות חריגות. "ההורים שלי התגרשו בגיל שש, קיבלתי מחלת סכרת שזה לא פשוט להתמודד עם זה, זריקות אינסולין כל יום כמה פעמים", השיב. "אני זוכר ששלחו אותי לפסיכולוגית לנוער והייתי אצלה כמה חודשים עד שנה כדי שתעזור לי עם המצב שבו הייתי כילד".
לדבריו, "בגיל העשרה הייתי תלמיד טוב ולא הייתה לי בעיה של חברים, מגיל 17 התחלתי להשתמש בכל מיני חומרים, בגיל 16 עישנתי פעם ראשונה קנאביס. הפעם הראשונה שהשתמשתי הייתה חוויה לא טובה. כל העולם הסתובב ונכנס להילוך איטי. שלושה ימים חברים דאגו לי שמשהו קרה לי והרגשתי שמהרגע שישנתי שמשהו אצלי השתנה. לא חזרתי להיות כמו מקודם. שמעתי עיוותים וקולות של אנשים, חשבתי שנדפקתי. חזרתי לעצמי לאט לאט אבל משהו השתנה".
במשך, סיפר, התשתמש גם "בפטריות הזיה, קטמין, קוקאין, ממריצים ו'דוקטור'. השתמשתי עם חברים בסופי שבוע במסיבות ובפסטיבלים. בתקופה ההיא מצבי לא היה טוב. הייתי מסתגר, לא יוצא מהבית. פותח את התריס וכותב רק מספרים של מכוניות. היו חברים שהיינו יושבים במרפסת בדירה גבוהה, שמרו עליי שלא אעשה לעצמי משהו. מצבי הנפשי נקשר לסמים אבל בשנה שלפני האירוע הייתי בניקיון מקנאביס אבל הבנתי שגם כשאני נקי כמה חודשים יש לי תקופות שאני לא מרגיש טוב, מסתגר, חושב שכל העולם נגדי בלי קשר לשימוש".
אלמוג טען שמצבו החמיר בתקופת הסגרים בעקבות התפרצות מגפת הקורונה. "היו מתקשרים אליי הרבה דואגים שהכול בסדר. שנה לפני האירוע היו לי קשיים בשיחה, לא הייתי ישן תקופות וכשאני לא ישן אני נכנס להזיות. קרה לי כמה פעמים שחוויתי שיתוק שינה - הראש חולם אבל אני לא ישן, רואה ושומע דברים ומשותק. הקורונה ביטלה לי הרבה תוכניות למדתי מוזיקה כי רציתי לעסוק בתחום, והקורונה העבירה את המפגשים מהמכללה לזום. היו לי טיסות שתכננתי, תוכניות עם מאיה".
הנאשם ניסה להסביר מה היה למעשיו, וטען כי מצבו נפשי החמיר, אך למרות זאת הוא המשיך לצרוך סמים, שידע שמחמירים את מצבו. הוא סיפר כי חווה " עומס יתר של מחשבות לא טובות", והיה מסתגר בבית. "הלכתי לפסיכולוג הוא ראה שהמצב שלי עמוס נפשית, הרגשתי שזה לא עזר לי, שהוא היה צריך להפנות אותי לגורם יותר מקצועי. הוא לא הציע לי תרופות לחרדה ולמחשבות ואחרי חצי שנה עזבתי".
לדבריו באותה תקופה הוא חשד במשפחתו, ושמע "קולות זדוניים". "הייתי בורח, הייתי רואה את עצמי כשטן. ראיתי ממש במראה שתי קרניים. הרופא אבחן לי אצל זה כנגע, אמר שייקח את זה לבדיקה, הייתי שומע אלים מיוון, אלים הודים כמו בודהה, זה היה בא וחוזר כמו הבזקים. הייתי חושב שאנשים רודפים אותי. רציתי להתנתק, מחקתי תמונות מהאינסטגרם, שמתי תמונה של אסטרונאוט, רצתי שקט ולהיות לבד".
על ההיכרות עם ווישניאק טען כי הקשר איתה עשה לו טוב. "היה לנו תחומים משותפים, אומנות, טבע וקעקועים. זה עזר לי לצאת מהמקומות הנמוכים שהייתי בהם. היינו מטיילים ביחד נפגשים המון וצוחקים. הלכתי איתה לעשות קעקוע. היה לנו הרבה על מה לדבר. עבדתי כשליח בתן ביס, הייתי סוכן ביטוח כמה חודשים. בפברואר התחלתי לימודי מוזיקה וזה היה החלום שלי".
הוא טען כי באותה תקופה בקושי נגע בסמים כי זה "היה מכניס אותי לפרנויות, אז הפסקתי". בתקופת הקורונה, אמר שבגלל שהוא "חולה סכרת מסוג 1 והוא היה בקבוצת סיכון, מאיה פחדה להדביר אותי, כי עבדה בחנות ירקות. לא התראינו שלושה שבועות והקרונה הכניסה אותי למצב לא טוב. הייתי רק בבית לא יצאתי, פחדתי להידבק. רציתי לקחת הפסקה ממאיה, היא הייתה אצלי ואמרתי לה את זה. הרגשתי לחץ סביב הקשר, אבל אחרי כמה ימים חזרנו להיות ביחד והכול חזר להיות כרגיל. זה חיבר בינינו יותר".
שבוע לפני הרצח, טען אלמוג שמצבו הנפשי שוב הידרדר. ״הרגשתי אי-שקט, אי-יציבות, רציתי להתרחק מכולם ואמרתי לאמא שלי שתעזור לי למצוא טיפול, הייתי במצוקה. שמעתי קולות שאומרים לי לעשות דברים. הייתי רואה את עצמי במראה מתעוות. הייתי מסתכל על אנשים ורואה אותם בתור ישות. רואה אותם מעוותים לחלוטין, הדיבור שלהם נהפך לאיטי יותר. זה הלחיץ אותי ובגלל זה ביקשתי עזרה. לא ישנתי כמה ימים וחייתי על קפה וסיגריות. הייתה לי תחושה של מזימה גדולה שנרקמת נגדי שקשורה לבני משפחתי, למאיה, הרגשתי שהכול נגדי ואני לבד".
הוא סיפר כי יום לפני הרצח, חבר הזמין אותו לעשן קנאביס. "לא רציתי, ידעתי שזה לא יעשה לי טוב אבל היה בי דחף ועישנתי", טען. "באותה תקופה בישרו לי שסבא שלי חולה בסרטן, היחסים עם אבא שלי לא היו טובים והוא היה דמות עוגן בשבילי. דמיינתי את הגרוע מכל. לא דמיינתי את עצמי חי בלעדיו. עישנתי עם החבר בסלון, יצאנו למרפסת, הסתכלי עליו והוא כולו מעוות. שמעתי קול של שטן, משתנה מגבוה לנמוך, נבהלתי מזה.
אז, טען, חזר לביתו ולא הצליח להירדם. "לא זוכר מתי קמתי למחרת. התכתבנו מאיה ואני, הסתכלתי בפלאפון וראיתי את עצמי כדמות אחרת, דיברתי עם עצמי והרגשתי שאני מדבר עם השטן", אמר. "מאיה באה אליי וראינו סרט בסלון. היינו עייפים והלכנו לישון".
אלמוג סיפר על הרצח: "התעוררתי מבוהל הרגשתי טעם של סבון בפה, סגול אוכמניות. כשהייתי ילד התנהגתי לא יפה והשתיקו אותי עם סבון בפה. זה אירוע ששכחתי והתעורר אחרי השימוש בסמים. כדי שיהיה פה נקי שמו סבון. מפה אני זוכר תמונה של מאיה עם דם בצדדים של הפה, שני כתמי דם שהזכירו לי את הסרט ספרות זולה. בסרט היא מקבלת זריקה ומתעוררת, השחקנית. הרגשתי שאני חלק מספרות זולה, שהיא תכף תקבל זריקה ותתעורר. אני זוכר מפה שאמא שלי אמרה לי 'עמית אנחנו אוהבים אותך, עמית אנחנו נעזור לך'. אמרתי לה - 'אני מקווה שיהיה סוף מתוק ונאכל את הקליק' כשהיא תתעורר כמו בסרט".
למעשה, טען אלמוג כי הוא לא זוכר את הרגע שבו רצח את ווישניאק. "מפה התעוררתי בחללית באבו כביר. התעוררתי בחדר מרופט בלי אוכל, בלי שתייה, עם שירותים בול פגיעה. חדר סגור ונעול, התחננתי לכוס מים. חשבתי שכולם נגדי, גם עורכי הדין שלי. שנה אחרי המקרה התחילו לי סיוטים, פלשבקים, הרגשתי שמאיה מדברת אליי, שאני מקושר ליהודי סין. התפרעתי, שמו אותי בחללית לכבילה שבועיים-שלושה בלי אוכל ובלי מים. אז נתנו לי טיפול תרופתי חזק שאני לוקח עד היום, שמאזן אותי אני מקווה".
בתום הדיון, שיתפה משפחתה של ווישניאק בשיחה עם ynet על החוויה הקשה שבשמיעת העדות. "אנחנו בדיון קשה, לראות את הידיים של הרוצח שאיתן רצח את מאיה", אמר האב אריאל. "רואים שהכינו אותו במשך חמש שנים להגיד סליחה כדי להתחמק ממאסר עולם. צריך לחנך אנשים כמוהו שרצח שווה מאסר עולם. נקודה. כל הרופאים אומרים שהוא עושה הצגות. נקבע באופן שלא משתמע לשתי פנים - הוא היה שפוי, הכול מניפולציות שהוא עושה".
שירה, אחותה של ווישניאק, הוסיפה: "הוא מספר שהיה אובדני, איך זה תמיד הגברים האלה שבוחרים לרצוח ולא עושים שום דבר לעצמם? הוא בחר לרצוח את מאיה, לפזר עליה שטרות, ועכשיו גם לעמוד מולנו. אנחנו חמש שנים קמלים מול האדם שבחר לסיים את חייה של מאיה. יהי זכרה מהפכה".
