אבק המלחמה בצפון החל לשקוע. בשבועות האחרונים עולה תחתיו מציאות מדאיגה, שכמעט ונשכחה עם פינוי רבבות מתושבי הגליל העליון והפגיעה הקשה בעסקים ובחיי השגרה בגליל ובגולן. עברייני הפרוטקשן, שנדמה היה כי נעלמו במהלך ימי הלחימה, מרימים שוב את ראשם.
הגליל העליון, שרק החל להתאושש מהפגיעה הקשה בתשתיות ובכלכלה המקומית, ניצב כעת בפני אתגר נוסף - ניסיונות של ארגוני פשיעה לנצל את המצב הרגיש, ולהטיל אימה על קבלנים, בעלי עסקים וחקלאים באמצעות גביית דמי חסות. "זה היה ברור לנו שזה יקרה, זה רק עניין של זמן", אומר ניצב משנה אלי סילוק, מ"מ מפקד מרחב כנרת במחוז הצפוני. "ידענו שנחזור לשגרה, גם החיובית וגם הפחות".
המציאות בשטח מאששת את חששות המשטרה. בדיון שקיים יו"ר ועדת נגב גליל ח"כ מיכאל ביטון בגליל העליון בסוף השבוע האחרון, הדגישו התושבים כי כל תוכנית לשיקום האזור חייבת להציב בראש סדר העדיפויות את המאבק בסחיטת דמי החסות.
(צילום: אביהו שפירא)
6 צפייה בגלריה
"היה עניין של זמן". ניצב משנה אלי סילוק. ברקע: אירועי פרוטקשן
(צילום: דוברות המשטרה, אביהו שפירא)
"התושבים בגליל חיים תחת שלטון זר", טען בדיון מנהל הפעילות של תנועת 'עד כאן', זוהר כהן. התנועה, שהוקמה לפני כשנתיים, מאגדת בעלי עסקים מהגליל והגולן במאבקם נגד הפרוטקשן, ומעניקה תמיכה לאלו המסרבים להיכנע לדרישות הסחיטה של העבריינים כלפי בעלי עסקים, קבלנים, חקלאים ורשויות מקומיות. "בשלושת החודשים האחרונים שרפו באזור משאיות, יקב, תקפו בית ספר, פגעו בשלוש חוות סולאריות והשחיתו כרמים". כהן דרש בשם חבריו: "אנחנו חייבים לנצל את ההזדמנות עם הפסקת המלחמה, וקדימה הסתער. לא תהיה הצלחה לשיקום הגליל בלי שהפרוטקשן לא ייגדע".
בחסות הפחד: כך חוזרת השיטה
תחת מעטה כבד של שתיקה ופחד, מתרבים הדיווחים על סחיטת בעלי עסקים שחזרו לפעילות. העבריינים האלימים דורשים להיות "שותפים" ברווחיהם של אזרחים שומרי חוק, ומאלצים אותם לשלם עבור הזכות הבסיסית להתפרנס באזור.
בשיחה עם ynet, תושבים בקריית שמונה טענו כי בין אתרי ההרס ועבודות הקבלנים לשיקום נזקי חיזבאללה, מסתובבות גם הדמויות המוכרות שדואגות לעסקיהם המפוקפקים - ומחכות שהקבלנים יבינו את הרמז ויפנו אליהם כדי לבקש את חסותם ולזכות להגנה מפניהם. חלקם מעדיפים להיכנע לדרישות, מתוך חשש לחייהם ולרכושם, אחרים בוחרים להתריע למשטרה, אך נתקלים לעיתים בתחושה של חוסר אונים.
זוהר כהן, ששירת בעברו במשך 36 שנים בשב"כ, סיפר בדיון שקיימה ועדת נגב גליל כי "אתמול בלילה ביליתי כמה שעות טובות במארב ברמת דלתון, כדי לעזור למשפחה שמאוימת על ידי הפרוטקשן. משפחה שבנתה במו ידיה עסק מטורף. היא פנתה למשטרה, הגישה תלונה, ואף אחד לא יכול לשמור עליה".
"זה גורם לי לכאב עצום", משתף ניצב-משנה סילוק, תושב האזור בעצמו, "אני חי פה, המשפחה שלי כאן, ואני שומע על האנשים האלה שפשוט רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד, ומישהו מנסה לסחוט אותם". המשטרה, מסביר סילוק, נערכה מבעוד מועד ל"יום שאחרי" המלחמה, מתוך הבנה שהזרמת משאבים לצפון לצורך השיקום תמשוך אליה גם גורמים פליליים.
"היינו מוכנים לזה", הוא אומר, "התחלנו לדבר על התוכניות שלנו כבר לפני שלושה-ארבעה חודשים". לדבריו, המשטרה פועלת בכמה מישורים: הגברת נוכחות בשטח, שיתוף פעולה עם הרשויות וצה"ל לנוכח הצעדים שנעשים במרחב להחזרת השגרה אליו, ופגישות עם גורמים בשטח כדי להעלות את הנושא לסדר היום ולרכוש אמון. "הבנו שזה יבוא, וזה בא מהר", הוא מסביר.
והאתגרים בשטח אינם פשוטים. אחד הגורמים המקשים על עבודת המשטרה הוא היעדר שיתוף פעולה מצד הנפגעים, שחוששים להתלונן ו'להיענש' בשל כך במחיר חורבן מטה לחמם. אל מול ארגוני הפשע החזקים, התושבים מביעים אי-אמון במשטרה, חשים כי אין משילות באזור - ושאיש לא יוכל להגן עליהם מפני נקמה אם יבחרו להתלונן. "הציבור לפעמים מעדיף לשלם ולהגיע לאיזשהו הסדר ולא לערב את המשטרה", אומר סילוק, "אני יכול רק להצטער על כך. אני חושב שהציבור צריך להבין שאם הוא לא ישתף איתנו פעולה, לא ידווח, לא יבוא ולא יפנה אלינו - זה יקשה עלינו לבצע את מלאכתנו".
עם זאת, לפי סילוק המשטרה פועלת גם במקרים שבהם אין תלונה רשמית - בין אם על בסיס מידע שאזרחים מסרו לה, ובין אם כשהיא חושדת שנזקים שנגרמו לאזרחים בוצעו על רקע דרישות דמי חסות. "כדי לפתוח בחקירה המשטרה לא צריכה תלונה", הוא קובע. "היא צריכה רק שיובא לידיעתה שנעברה עבירה, ואז היא צריכה לפתוח בחקירה".
"אנחנו עושים ככל שאנחנו יכולים", מדגיש סילוק את נחישותה של המשטרה להיאבק בתופעה. "ואנחנו לא עושים זאת לבד, אלא עם הרבה גופים שפועלים יחד איתנו". בין הגופים הללו הוא מונה את ימ"ר צפון, יחידה שהוקמה לנושא הפרוטקשן בלהב 433, כוחות משמר הגבול, ימ"ר ארז ועוד. לדבריו, "מפקד המחוז הנחה בהחלט לתת דגש מיוחד לפעילות הזאת, ואנחנו משתדלים להיות בכל מקום שאנחנו יכולים".
לצד זאת, סילוק מכיר בכך שהמאבק בפרוטקשן מורכב מיותר מאשר טיפול באירועים בודדים. החוות הסולאריות הפכו ליעד מועדף על העבריינים, שכן באמצעות פטיש פשוט הם יכולים לגרום נזק כלכלי עצום למערכות ייצור החשמל. העבריינים נוהגים גם להשאיר בקבוקי תבערה כאזהרה מקדימה לדרישת דמי החסות. "היו לנו כמה אירועים ספורדיים, אבל לכל אירוע אנחנו מתייחסים ברצינות הראויה", הוא אומר.
יש לציין כי המשטרה סירבה לבקשתנו לקבל נתונים על היקף תיקי דמי החסות שנפתחו לאחרונה בהשוואה לעבר - נתונים שהיו יכולים לשפוך אור על ממדי הפגיעה בכלכלת הגליל. "בחלק מהאירועים בוצעו מעצרים, ובחלקם אנחנו מתקדמים במיצוי החקירה", הסתפק סילוק בתשובה.
הסכנה: זליגת נשק לארגוני הפשיעה
בין משתתפי הכנס של ועדת הכנסת לנגב ולגליל, שנערך באיילת השחר בשבוע שעבר, היו גם אנשי מילואים רבים שנלחמו להגנת המדינה בלבנון ושוחררו זה מכבר. לא מפתיע היה לשמוע אמירות קשות ומלאות ציניות, בציפייה כי "את חטיבות החי"ר המתמרנות היה צריך להוריד עכשיו גם לעמק החולה, לפשוט איתן על טובא זנגריה - ולהסיר את האיום מבית". זאת, מאחר שחלק לא-מבוטל מעברייני הפרוטקשן פועלים מהכפר טובא זנגריה, שם הם מטילים אימתם גם על התושבים המקומיים.
"האמירות האלה לא משעשעות אותי", מזדעק סילוק להגנת תושבי הכפר שסובלים בראש ובראשונה מפני אלימות משפחות הפשע שפועלות בתוכו ומתוכו. "אנחנו לא יכולים להשוות את טובא לכפר כילא שמעבר לגבול. יש שם אוכלוסייה נורמטיבית והרבה אנשים טובים שחיים במקום ומתפרנסים בכבוד ותורמים לרווחת האזור ולכל תושביו. אבל שוב, יש שם גורמים ואלמנטים פליליים, ואנחנו מכירים אותם אגב, הם לא חדשים לנו". סילוק מציין כי המשטרה נמצאת בטובא בכוחות גדולים, גם סביב וגם בפנים, ומבצעת שם פעילות יומיומית כדי להראות נוכחות ולהרתיע.
6 צפייה בגלריה
מנהל העבודה פחד להעיד, והודה שביקשו ממנו "חוואה". ראמי הייב ורגעי תפיסתו
( צילום: דוברות המשטרה )
לדבריו, תפקידה של המשטרה הוא לתפוס את העבריינים ולהביאם לדין, "והתפקיד של מערכת המשפט הוא לעשות איתם צדק". הוא לא מרחיב בנושא, אבל הביקורת המשטרתית על הרשות השופטת ידועה. הטענה היא שלא פעם, נאשמים בתיקי סחיטה ואיומים "זוכים" לעונשים מקלים, שלא מרתיעים אותם. המסר שמקבלים מכך העבריינים הוא שהפשע משתלם - וגם אם ייתפסו ויעמדו לדין, הם יורשעו רק אחרי שנים של דיונים, וממילא לא יישבו זמן רב בכלא.
בשיחה הארוכה שקיימנו, באופן לא שכיח, סילוק לא ממהר להשמיע דברי רהב ואיומים נגד העבריינים ולצאת בהבטחות על שייעשה בהם ולהם. הוא מדגיש כי מבחינתו, "מעשים יותר חשובים מדיבורים" בכל מה שקשור לעבריינים. סילוק גם מוסיף שאי-אפשר למנוע את כל מעשי הפשע: "כדי למנוע ב-200 אחוז צריך ממש שוטר בכל פינה, בכל מקום. אבל אנחנו עושים כל שביכולתנו. אנחנו נחושים ומאמינים במה שאנחנו עושים, ורואים גם הצלחות לצד האירועים שעדיין קורים".
לצד זאת, קשה שלא להבין לליבם של התושבים המתוסכלים: לא אחת נשמעות גם טענות שהמשטרה לא מתייחסת בשקיפות להיקפי תופעת הפרוטקשן, ומעדיפה לסווג עבירות של סחיטת דמי חסות תחת סעיפים פליליים אחרים. כך, לכאורה, היא מציגה מציאות "ורודה" יותר מזו שמורגשת בשטח.
סילוק הודף את הטענות הללו. פניו מביעות תסכול עמוק, והוא טוען: "כשזה אירוע של פרוטקשן, עדיף לי לקרוא לילד בשמו ולא לקרוא לזה בצורה אחרת". לדבריו, "זה אינטרס שלנו כארגון להציג את המציאות נכוחה, כי אז אני מקבל את הכלים הנכונים שדרושים לי - ואני מתייחס לזה בעוצמה הנדרשת. המשטרה נמדדת על פעולותיה, והציבור מצפה לשקט ולביטחון. אם לא נעשה את זה בכל שעות היממה וימות השבוע - אף אחד לא יעשה את זה. אנחנו לגמרי שם, מבינים לגמרי את התופעה, ועושים הכול כדי לטפל בה".
דוברות המשטרה מדווחת בקביעות על פיצוח תיקי פרוטקשן והרשעת עבריינים, אך נמנעת מפרסום אירועי חשד להצתות ופגיעה בתשתיות - מידע שלרוב מגיע לתקשורת בדרכים אחרות. המשטרה, מצידה, מבקרת את הסיקור. "לא תמצא אפילו אחד ברחוב שיודע שעצרנו חוליית פרוטקשן בטובא ותפסנו אמצעי לחימה", אומר סילוק. "אבל כשישרפו רפת, כולם יצעקו על אובדן משילות. אנחנו זקוקים לפרסום ההצלחות, לא בשביל טפיחה על השכם, אלא כדי להראות לציבור שהפנייה למשטרה משתלמת. לצערי, נראה שרק הכישלונות מעניינים".
מעבר לאיום הפרוטקשן, המשטרה מתמודדת עם אתגרים נוספים בצפון - ובראשם זליגת אמצעי לחימה לארגוני הפשיעה. כבר במהלך המלחמה התקבלו לכל אורך גבול הצפון תלונות אודות גניבת רובי 'מאג', תחמושת צבאית ואמצעי לחימה מיחידות צבאיות בשטחי הכינוס. "זליגת האמל"ח מטרידה אותנו מאוד", מודה סילוק.
לדבריו, המשטרה פעלה במלחמה לצמצם את התופעה, בין היתר על ידי בדיקת כלי רכב בצירי נסיעה הסמוכים לשטחי הכינוס של צה"ל. "לפני כמה שבועות תפסנו בפשיטה על עבריינים בכפר טובא זנגריה שני רובי M16, עם כמות נאה של תחמושת", הוא מזכיר.
עם זאת, נצ"מ סילוק גם מציין שלא רק צה"ל מהווה מקור לנשק זמין עבור העבריינים. אחד מהם, למשל, הוא נתיב ההברחה מגבול ירדן. "אבל לא משנה מאיפה שני כלי הנשק הללו בטובא הגיעו - אנחנו תפסנו אותם", הוא אומר. "לשמחתי זה פחות שני כלים משמעותיים שיכולים ליצור בעיה".
"הוא רוצה חוואה, שמירה"
למרות הכול, ממלא מקום מפקד מרחב כנרת החולש על אצבע הגליל והגולן לא אומר נואש. להפך, הוא אף מגלה אופטימיות ומשוכנע שהמלחמה הסיזיפית והמאבק המתועדף בפרוטקשן באזור יניב יותר ויותר פירות.
באוגוסט האחרון סגנית נשיא בית משפט השלום בקריית שמונה, השופטת דוניא נאסר, הרשיעה את העבריין ראמי הייב מטובא זנגריה בגין גביית דמי חסות וסחיטה באיומים של קבלן מקריית שמונה שסירב לשלם לו. הייב, מהשמות המוכרים בתחום, שנוכחותו העלתה במשך שנים אימה בקרב לא מעטים בגליל, הורשע כי איים על מנהלים במתחם הקמת המרכז הרפואי החדש בעיר כי אם לא ישלמו לו - האתר יעלה באש.
מנהל העבודה, שחשש להעיד במשפט ונאלץ להגיע לדיון לאחר שהתביעה הוציאה נגדו צו הבאה, סיפר בעדותו: "התקשרתי למוקד 100. ענתה המוקדנית. אמרתי לה שמישהו רוצה ממני 'חוואה' (מילה נרדפת בערבית לדמי חסות, י״ק)". בתמליל בין המנהל למוקדנית נחשף שאמר לה: "הוא רוצה חוואה. שמירה. הוא רוצה שמירה על האתר". בכתב האישום השתמשו לראשונה ב"חוק הפרוטקשן" שחוקקה מפלגת עוצמה יהודית בכנסת.
סילוק מציין כי המשטרה מקבלת כלים חדשים כדי להתמודד עם התופעה, ובהם חוק נוסף שקידמו חברי הכנסת צביקה פוגל (עוצמה יהודית), אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו), יבגני סובה (ישראל ביתנו) וקבוצת ח"כים נוספים. החוק, שאושר החודש בכנסת, קובע כי בית המשפט המחוזי יהיה מוסמך, לבקשת קצין משטרה מוסמך ובאישור היועצת המשפטית לממשלה, להוציא צווי הגבלה שיפוטיים המבוססים על הערכת מסוכנות מודיעינית (ראיות מנהליות) שנערכה על-ידי משטרת ישראל. צווים אלו יופנו כלפי אדם שנשקפת ממנו סכנה במסגרת פעילותו בארגון פשיעה, ועליהם אמור לחתום ראש אגף החקירות והמודיעין בדרגת ניצב.
"כשמדובר באירוע פרוטקשן, ולא משנה באיזו שעה, ולא משנה מתי זה קורה, התקרית מקבלת את הקשב שלנו כמפקדים ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות", מבטיח סילוק. הוא אף מקפיד להגיע לזירות הפשע הללו, יחד עם צוות הפיקוד הבכיר של המרחב. "אני גדלתי כאן, אני מכיר פה כל כך הרבה אנשים, אני מכיר את החקלאים ואת מי שעוסק בתעשייה. זו פגיעה אישית עבורי, משהו שהדעת לא סובלת. לשמחתי יש לי את ההזדמנות לנסות ולהשפיע, ואני מקווה שגם לנצח".
