יש רגעים בפוליטיקה הישראלית שבהם לא צריך לקרוא בין השורות. הכול כתוב. שחור על גבי כחול-לבן-שחור. היום, כשבליכוד פתחו במהלך להדיח את יולי אדלשטיין מראשות ועדת חוץ וביטחון – המסר היה ברור יותר מתמיד: אל תעז לנסות לגייס חרדים.
יולי, צריך לומר ביושר, הוא ציוני אמיתי. איש ממלכתי, ליכודניק ישן, אחד שעדיין מאמין שהמדינה קודמת לפוליטיקה.
ולמרות שהוא לא הציע חוק סביר, כזה שבאמת יגייס - הוא ניסה. הוא נפגש עם אנשי מילואים, הקשיב לאמהות, לשותפות לשרות, חתם על קווים אדומים. וביקש להעביר חוק – לא טוב, אבל גם לא תרמית. לא חוק שמתחפש לרפורמה, כשהוא בפועל עוד חותמת גומי על פטור המוני.
אבל אפילו זה היה יותר מדי. לא רק לחרדים - גם לחלק מחבריו לליכוד. כי מה ששודר היום זה לא מסר למדינה. לא לצה”ל. לא לציבור הלוחמים. זה מסר אחד: אל תבלבל אותנו עם אחריות.
ראם עמינחצילום: אוראל כהןכשמסתובבים היום במסדרונות הכנסת עם "מתווה לגיוס חרדים", אל תתמקדו במספרים. אל תבחנו את המכסות. ואל תתפתו לסנקציות. יש מבחן אחד, ברור וחד: האם החוק הזה דוחף את החרדים לישיבה?
אם כן - זה לא חוק גיוס, זה חוק הסוואה. כי ברגע שמי שנכנס לישיבה מקבל פטור, ואחרים לא, המסר ברור: לא מענישים את המשתמטים. מענישים את מי שרוצה לשרת.
הופכים את השירות לכתם, ואת ההשתמטות – למסלול.
תא"ל (מיל') ראם עמינח, לשעבר ראש המערך הכלכלי של צה"ל וראש אגף תקציבים במשרד הביטחון, וכיום דירקטור במכון למחקרי ביטחון (INSS)
