"לא אני זה שצריך לפחד, אין לי במה להתבייש. הוא צריך לפחד", אומר יוסי רובינפלד, בטון רגוע אך נחרץ. אנחנו נפגשים בבית קפה תל אביבי, סמוך למוסד תרבותי בו הוא עובד כמנהל תפעול. בני ברק נראית מכאן רחוקה ומנותקת, אך הנושא שהפך לשיחת היום בעיר החרדית גרם לבורינפלד לחזור אחורה, לתלונה שהגיש נגד חיים רוטר לפני תשע שנים. התלונה נסגרה כעבור שנתיים. עכשיו מרגיש רובינפלד כי הגיעה שעת הכושר לחקירה מקיפה וממצה יותר.
במבט ראשון קשה לראות בצעיר עם החולצה הצבעונית את הילד מהבית החסידי בבני ברק. אך כאשר רובינפלד מספר כל פרט וכל זיכרון צורב ניכר כי החוויות הקשות עליהן הוא מספר מעולם לא עזבו אותו. רובינפלד מתאר כי במשך ארבע שנים הוא חווה שורת פגיעות מיניות מתמשכות. רק לאחרונה הוא סיפר להוריו ולאחיו את מה שעבר עליו בישיבה.
יוסי היום בן 36. הוא הקטן מבין שמונה אחים, בבית חסידי חרדי טיפוסי. המסלול שעבר דומה לזה שעשו אחיו וחבריו: חדר, תלמוד תורה, ישיבה קטנה בגיל תיכון ואחריה ישיבה גדולה.
"היו לי קצת קשיים בלימודים ולכן רשמו אותי לישיבה קטנה שמתאימה למצב שבו הייתי אז כילד. זו הייתה ישיבה עם פנימייה. שם פגשתי את חיים רוטר", הוא מספר. יוסי היה אז בן 13. חיים מבוגר ממנו בשלוש שנים. "הוא היה בחור מאוד דומיננטי, תמיד מארגן דברים, כל יום חמישי בערב הוא היה מרים 'קומזיץ' לכל הישיבה. מאוד בולט ופעיל", הוא מספר.
"ההיכרות בינינו התחילה באופן די רגיל וחברי מה שכן בלט הוא היה מדבר הרבה על מין. ממנו שמעתי לראשונה על יחסים בין גבר לאישה, הוא היה מדבר לא מעט בשפה מינית, ומתישהו התחיל גם לשלוח ידיים לאיברים אינטימיים". ההיכרות בין השניים, מספר יוסי, הפכה לטורדנית ורעילה. "הוא היה אומר לי 'בוא איתי למקווה' והיה מוסיף: 'אם לא תבוא, אוי ואבוי לך'".
"הוא היה מתנהג בצורה משפילה, היום אני יודע לומר את זה", מספר יוסי, ומוסיף פרטים קשים: "הוא הכניס אותי לארון והכניס דרך החור שהיה בדלת את איבר המין שלו ודרש שאגע בו, ועוד כל מני מעשים במקווה ובפנימייה".
השהות בישיבה הפכה עבור יוסי לבלתי נסבלת, בלי ששיתף איש מדוע. "בכל שבת היינו חוזרים הביתה, וכשחזרתי לא רציתי לחזור לישיבה. בכיתי בבית שלא טוב לי שם ואני לא רוצה לנסוע, אבל לא אמרתי למה. הם עודדו אותי, אמרו שיתנו לי דמי כיס, שנדבר כל ערב בטלפון, חיזקו אותי, אבל את הסיבה הם לא ידעו".
רק בשבועות האחרונים, כאשר פרשת חיים רוטר עלתה לכותרות, יוסי דיבר עם בני משפחתו על הנושא. הוא סיפר להם מה קרה באותן ארבע שנים בישיבה. אחרי שסיים את לימודיו עבר לישיבה אחרת בבני ברק. רוטר המשיך ללמוד בירושלים, ובכך חשב יוסי שהפרשה מאחוריו.
במקביל ללימודיו, בעקבות חבר, החל רובינפלד להתנדב במשטרה. "חשבתי שלא אפגוש את רוטר בחיים. כשהייתי במשטרה, במקום שבו יש חקירות, תלונות ודיווחים, התחלתי להיחשף למונחים של פגיעה מינית, תקיפה ואונס, והבנתי שאלה בעצם שמות של דברים שחוויתי ולא ידעתי לתת להם שם".
עם התובנה הנוקבת חזר רוטר להיות בסביבתו של יוסי, הפעם בתפקידו כיו"ר ארגון "השומרים" - גוף שתפקידו לשמש מעין משמר אזרחי עירוני שמסייע לאזרחים ולמשטרה בענייני אכיפה ותלונות על חוק וסדר. רוטר הגיע שוב ושוב לתחנת משטרת בני ברק, שבה יוסי הופך למתנדב מצטיין שמעוטר בתעודות הוקרה. "הייתה שם מפקדת שהייתי בקשר טוב איתה, וסיפרתי לה שנפגעתי על ידי חיים רוטר. היא אמרה לי 'בוא נגיש תלונה', ואני אמרתי 'לא. אני בכלל לא בטוח שזה היה רעיון טוב לספר', עוד הייתי תחת הפחד".
ב-2016 יוסי אזר אומץ והגיש תלונה במשטרת בני ברק, נגד מי שנחשב "אורח של כבוד" בתחנה. "אחד הקצינים אמר לי אחרי הגשת התלונה שלא אוכל להתנדב שם יותר, ההתנהלות הייתה לא ממש תקינה. בבני ברק אין איש משטרה ואין עיתונאי שלא ידע על הדיבורים על מעשיו של חיים רוטר, ועדיין לא עשו כלום, אין אפילו אחד".
"בגלל שהמעשים היו בישיבה בירושלים, כשהחקירה התחילה העבירו את התיק לתחנת מוריה, ושם לקחו ממני עדות והחליטו לעשות עימות בינינו. ניסיתי לפנות לעוד חברים מהישיבה שידעתי שגם הם נפגעו ממנו, אבל הם פחדו. היו עוד תלונות בתקשורת אבל הן לא הגיעו בהליך רשמי למשטרה. הייתה לי גם עורכת דין, יפעת כהן, ששילמתי לה מכיסי על הליווי. כעבור שנתיים, כשהתיק נסגר, היא אמרה לי שלדעתה הוא התנהל בחוסר צדק. בימים האחרונים היא כתבה לי 'מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים'".
מה היה בעימות?
"החוקרת שאלה שאלות והוא ישב מולי והכחיש כל דבר. הוא היה גם אז מאד כוחני, הוא אמר שאני מחפש אותו כי יש לו את 'השומרים'".
להיות קרוב אליו, בתחנה שאליה הוא נכנס וממנה הוא יוצא דרך קבע, זה משהו מטלטל בפני עצמו לא?
"הוא כל הזמן שמר מרחק, ידעתי שפה אני במדים ואני לא עושה משהו לא בסדר לא היה איזה שיח בינינו. מאז הגשת התלונה כל פעם שהוא היה עם אנשים לידי הוא היה אומר עליי 'הנה זה הוא זה הוא', בצורה מקטינה ומזלזלת".
יוסי עזב את המשטרה, אחרי שהרגיש שקיבל מהשוטרים "סטירת לחי", כדבריו. גם את בני ברק הוא עזב. בשנים האחרונות הוא גר בתל אביב, כבר לא לובש שחור, ומהלך על חבל דק בין הילדות עם הרקע החרדי לחיים התל אביביים. "אני במקום רחוק יותר, בסביבה מאוד שונה מהקהילה החרדית".
כשהפרשה התפוצצה יוסי הרגיש שהגיע הזמן לדבר, ולא רק במשטרה. כעת הוא מספר על יחס מעודד גם מצד משפחתו החרדית, וגם מצד אנשים שהוא כלל לא מכיר, וביקשו לחזק אותו. "הרבה אנשים שלחו לי מילות עידוד. 'אתה ענק מהחיים', 'מאחל לך שתצליח', 'יישר כוחך על האומץ', 'שולח ים כוחות', 'נפגעתי בעבר ואני יודע מה זה, אני אתך תמיד לכל דבר שאתה צריך'", הוא מקריא חלק מההודעות. עד כה הוגשו עשר תלונות נגד רוטר. יוסי משער שייתכן שיש נפגעים נוספים שטרם דיברו ולא הגישו תלונה במשטרה.
"אנחנו צריכים להבין שאנחנו נלחמים בתופעה שנקראת חיים רוטר, שפגע בי כילד, ואין מה לפחד", אומר רובינפלד. "צריך לקבל כוח מעשרת הראשונים שהגישו תלונה במשטרה ולעשות את זה". הוא מודע להשלכות של תלונה בסביבה החרדית השמרנית: "אם מישהו יספר זה יכול לפגוע במעמד המשפחתי בקהילה ובשידוכים. אני קורא גם למשפחות - אתם צריכים לתמוך ולהבין שהנפש שווה יותר מהכול, יותר מחיי הקהילה והמשפחה. אל תפחדו, תדברו, תספרו, תתלוננו".
עו"ד רענן עמוסי, שמייצג את רוטר, מסר: "האדון מוזמן לתחנת המשטרה להגיש את תלונתו ומר רוטר ייתן את גרסתו שמעולם לא פגע מינית באדם ויהיה מוכן להתעמת עימו בעימות. יודגש, כי הליך בירור האמת מקומו להתברר בבית המשפט ושם תתקיים חקירה נגדית על-ידי עורכי הדין שתוכיח כי מר רוטר לא ביצע עבירות פליליות".
