חוסנו של העם היהודי, מימי התנ"ך ועד ימינו, הוא המפתח להישרדותנו כעם. לאורך אלפי שנים עברנו טרגדיות רבות שכללו אינקוויזיציה, רדיפות, פוגרומים ורצח עם בשואה – כל אלה עוד לפני שהקמנו בית ומדינה לעם היהודי.
תנועת הציונות, שהתעצמה לנוכח אותן טרגדיות, הפיחה תקווה בעם היהודי והובילה לדרישה מחודשת לריבונות ולחזרה לארץ האבות. לאחר הכרעת מלחמת העולם השנייה על-ידי בעלות הברית - ובהשראת חזונו של הרצל, שהאמין כי בארץ ישראל יוכל העם היהודי להגשים את חירותו – הבינו ראשי הקהילות היהודיות, ששכלו שישה מיליון יהודים שנרצחו בשואה הארורה, כי המחויבות לעצמאותנו תלויה רק בידינו. הם הובילו מסע נחוש שבסופו קמה מדינת ישראל.
זיכרון השואה ורדיפת האחראים לה היו בראש סדרי העדיפויות של המדינה הצעירה, שהצליחה לצוד רבים מראשי הרייך השלישי שברחו בסיום המלחמה. זאת, תוך כדי בנייה מואצת של תשתיות המדינה הצעירה - שקמה מתוך האפר. הגשמנו את חזונו של בן גוריון: להפריח את השממה בנגב, לייבש את הביצות בצפון, לאחד את החלקים השונים של החברה הישראלית ולבנות מדינה עצמאית וחזקה. הקמת המדינה לוותה בגלי עלייה והתיישבות חסרי תקדים, שהניחו את היסודות ל"כור ההיתוך" הישראלי הכל כך ייחודי, שאיחד את יהודי התפוצות כולן בארץ לכדי חברה מלוכדת במדינה ריבונית.
מאז, הגענו להישגים רבים, והתגברנו על לא מעט אתגרים וקשיים. אך זוועות 7 באוקטובר היו האגרוף החזק ביותר בבטן הרכה שקיבלנו מאז קום המדינה; וכעם – מאז השואה. אי-אפשר להישאר אדישים כשרואים את הקווים המקבילים בין הזוועות שחווה העם היהודי בשואה לבין 7 באוקטובר. ארגון טרור אכזרי טבח במשפחות שלמות, חטף לעזה ממיטותיהם בבוקר שמחת תורה תינוקות, נשים, גברים וקשישים – ועדיין מחזיק ב-59 חטופים במעמקי המנהרות בעזה בתנאים תת-אנושיים.
היום, כשכולנו עוצרים ליום אחד ומתאחדים לזכור ולא לשכוח את השואה הנוראה שגבתה את חייהם של שישה מיליון מבני עמנו, וכאשר אנו מציינים 80 שנה לשחרור מחנות ההשמדה, ניצב מולנו עמוד האש של הדור הזה – שורדי השבי
למעלה מ-250 ישראלים וישראליות נחטפו באכזריות מעזה. אלו שחזרו בפעימות השונות מתגלים פעם אחר פעם בחוסנם ובעוצמתם. הם שרדו את התופת הקשה ביותר – טרור פיזי ונפשי, כליאה, בידוד והשפלה – וכל זאת רק בשל היותם יהודים. רובם המוחלט, מיד עם שחרורם מהשבי, החליט באופן מודע: המלחמה שלהם לא נגמרת עד שכולם חוזרים הביתה. הם מתחייבים לעשות הכול כדי להביא את כולם חזרה הביתה. על כולנו להצדיע לפדויי השבי על אומץ הלב והמחויבות, ולפעול ביחד איתם.
חיים טייבצילום: אניל אביקוןהיום, כשכולנו עוצרים ליום אחד ומתאחדים לזכור ולא לשכוח את השואה הנוראה שגבתה את חייהם של שישה מיליון מבני עמנו, וכאשר אנו מציינים 80 שנה לשחרור מחנות ההשמדה, ניצב מולנו עמוד האש של הדור הזה – שורדי השבי. הם, שחוו את התופת של המאה ה-21, צועדים על אדמת אושוויץ כגיבורים וגיבורות. בצעדיהם מהדהדת קריאה ברורה, נחרצת ונצחית – לתקומה, לחוסן, לנצח ישראל. זוהי איננה רק זעקה של כאב, אלא שבועת אמונים לחיים: NEVER AGAIN IS NOW.
הכותב הוא מייסד ונשיא קרן מנומדין, המפתחת ומטמיעה תוכניות לאומיות לחיזוק חוסנה החברתי והכלכלי של ישראל. הוא מוביל זו השנה השנייה ברציפות את משלחת 7 באוקטובר למצעד החיים
