הצעת החוק של ח"כ אביחי בוארון לשנות את חוק המועצה להשכלה גבוהה מוצגת כצעדים לחיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי. בפועל, מדובר בניסיון להכניס את האקדמיה תחת כנפי הממשל, להכפיף את החשיבה הביקורתית לרצון פוליטי ולהפוך את מוסדות ההשכלה הגבוהה לכלי שרת של הממשלה.
המהלך הזה מסוכן. הוא פוגע באוטונומיה של המועצה להשכלה גבוהה, מחליש את מעמדם של אנשי המקצוע, ומוביל לפוליטיזציה של התחום שאמור לשמר חופש מחקר, סקרנות והעזה אינטלקטואלית.
יש שיטענו שהמהלך הוא תגובת נגד לשיח פרוגרסיבי השולט באקדמיה. אך גם אם יש מקום לביקורת על קיבעון רעיוני במוסדות מסוימים, הפתרון אינו חקיקה כוחנית אלא חיזוק הפלורליזם והגיוון הרעיוני. כל ניסיון להשליט אג'נדה אחת – מכל כיוון – על מוסדות המחקר וההוראה, הוא סכנה לדמוקרטיה.
אל הצעת החוק הזו מצטרפת טיוטת הנחיות תאגידיות שפרסמה לאחרונה המל"ג, שקובעת הבחנה בין אוניברסיטאות שימשיכו לעסוק במחקר בסיסי, לבין מכללות שיוגבלו למחקר יישומי בלבד. זוהי הבחנה ארכאית, מלאכותית ומזיקה.
ההפרדה בין "מחקר תיאורטי" ל"יישומי" פשוט לא עומדת במבחן המציאות. כל מחקר יישומי איכותי נשען על תשתית תיאורטית עמוקה. תיאוריה וחדשנות - מזינות זו את זו. במקום לקדם שיתוף פעולה בין מוסדות ותחומים, מייצרת המל"ג היררכיה שמנציחה נחיתות מוסדית ומקצועית של המכללות.
בעידן שבו ידע חוצה גבולות, מוסדות והשפעות – הגבלת המכללות למחקר יישומי בלבד רק תעכב את התפתחות ההשכלה הגבוהה בישראל. המציאות הגלובלית מוכיחה את ההפך: בארה"ב, באוסטרליה ובאירופה, מכללות שאינן אוניברסיטאות מתחרות בהצלחה על מענקי מחקר ומייצרות ידע פורץ דרך. מדוע שישראל תלך אחורה?
פרופ' אסף מידניצילום: עמית שטראוסכך מצאנו עצמנו בין שני קטבים מסוכנים: ממשלה שמרנית קיצונית שמבקשת לרסק את חופש הדעה בשם אידאולוגיה, ואוניברסיטאות שמקדמות קיבעון ומונעות מהמכללות לפרוץ קדימה. הגיע הזמן לאומץ, לחשיבה ביקורתית ולאיזון: לא לבוארון, ולא לשמרנות האקדמית.
פרופסור מידני הוא חוקר מדיניות ומשפט ציבורי, האקדמית ת"א יפו וחבר המל"ג
