זו השנה השנייה שאני נוסע לכינוס השנתי של העצרת הכללית של האו"ם, והפעם בציפייה גדולה לשמוע את נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו, במיוחד אחרי הנאום של הנשיא טראמפ שדיבר על הדחיפות לשחרור כלל החטופים ולממש את החזון שלו למזרח תיכון חדש (כפי שפירט כבר בנאום ההכתרה שלו לפני עשרה חודשים).
מתחילים במחזה קשה: עם כניסתו של ראש הממשלה לאולם המליאה, עשרות רבות של נציגי המשלחות מכל העולם עוזבים בהפגנתיות. אני שואל את עצמי איך ישראל הגיעה למעמד הנורא הזה? הרי רק ב-8 באוקטובר 2023 כל אומות העולם תמכו במדינת ישראל במלחמתה הצודקת בחמאס, והיום רק קומץ קטן של מדינות תומכות במהלכיו של ראש ממשלת ישראל. כולם חושבים ששנתיים של מלחמה היו די והותר כדי לנטרל את איום חמאס להשמדת מדינת ישראל.
ראש הממשלה מתחיל לדבר על החטופים, כבר בראשית דבריו, לרגע הרגשתי שאולי הוא סוף סוף מבין מה הכי חשוב. נתניהו מתחיל להקריא את שמות החטופים, ואני מחכה לשמוע את שמו של בני, מחכה שיקרא "סמ"ר איתי חן", אבל הוא עוצר אחרי הקראת 20 שמות של חטופים. אני מודה שנשארתי עם פה פעור. בהלם.
"בפרץ רגשות של יגון עמוק היה בא לי לזעוק לאוויר המליאה את השם של הבן שלי. לצעוק 'איתיייייייי!!!'. אבל נמנעתי. אולי זו הייתה טעות"
ואז אני שואל את עצמי - למה הוא לא אמר על הבמה הכי חשובה בעולם את השם של איתי שלי, חייל צה"ל, גיבור ישראל, שבגופו מנע ממפלצות החמאס להמשיך ולהרוג, לשרוף ולאנוס ישראלים שממשלת ישראל כשלה להגן? האם הבן שלי פחות חטוף? האם ראש הממשלה מתבייש בו? האם הוא שקוף שלא צריך להחזיר אותו?
בפרץ רגשות של יגון עמוק היה בא לי לזעוק לאוויר המליאה את השם של הבן שלי. לצעוק 'איתיייייייי!!!'. אבל נמנעתי. אולי זו הייתה טעות. אמא שלי זכרה לברכה חינכה אותי כנראה יותר מדי טוב. כאקט של מחאה, החלטתי פשוט לעזוב את אולם המליאה ולא לכבד אותו ולהמשיך לשמוע את נאומו. יצאתי אל מחוץ למתחם האו"ם והצטרפתי למשפחות חטופים שקיימו עצרת תמיכה בהחזרת כלל החטופים, עם אזרחים טובים בארצות הברית שרובם כל שבוע מגיעים לעצרת תמיכה במשפחות החטופים בסנטרל פארק בניו יורק, שמאורגן על ידי מתנדבי מטה משפחות החטופים בניו יורק.
גם היום, יום אחרי, קשה לי עדיין להבין מה מנע מראש הממשלה להזכיר את שמות כלל החטופים. האם הוא מנסה להנדס את התודעה ובעצם להגיד שהוא לא שואף להחזיר את אחרון החטופים עקב המחיר הנדרש של הכרזה על סיום המלחמה? האם הוא אומר שאת החטופים החללים לא חשוב להחזיר? האם לחטופים החללים אין שמות? אין להם משפחות שרוצות אותם בחזרה?
בימים הנוראים שלפני יום כיפור כל יהודי נדרש לעשות חשבון נפש עם עצמו, ולחשוב איך הוא עומד מול הקב"ה ביום הדין. אני מאוד מקווה שראש הממשלה, בימים שנותרו עד יום כיפור, יעשה חשבון נפש אישי וימצא לנכון להתנצל בפני משפחות החטופים שלא הזכיר את שמות יקיריהן. כיהודי, הוא צריך לדעת שאין מצווה גדולה יותר מהחזרת האחים שלו לקבורה בארץ ישראל.
אני מתפלל בימים אלו, שהנשיא טראמפ, ביום שני בפגישתו עם ראש הממשלה, יוביל את המהלך שכל עם ישראל צמא לו: החזרת כלל החטופים, החזרת החיילים חזרה הביתה, החזרת המילואימניקים למשפחות שלהם ותחילת שיקומה של מדינת ישראל, אחרי השנתיים הקשות בתולדותיה. גמר חתימה טובה לכלל עם ישראל.
