המועמד של יריב לוין לנשיא העליון בנאום חריג: שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון מתח היום (רביעי) ביקורת על מדיניות בג"ץ בדבר התערבות בחוקים ובחוקי יסוד, ובהרצאה שנשא בכנס לשכת עורכי הדין באילת התווה דרך אלטרנטיבית - "שאינה קיצונית", כדבריו.
"בשנים האחרונות יש מגמה בה בג"ץ מרחיב את סמכויותיו. אני התנגדתי לכך", אמר. "הצמצום שנעשה לאחרונה בסמכויות בית המשפט אינו בהכרח שלילי". השופט אלרון הציע בנאומו מדיניות פסיקה מתונה, לפיה בבג"ץ יתערב בחקיקה רגילה ובחוקי יסוד - "רק כמוצא אחרון בלבד".
שופט העליון יוסף אלרון בנאומו בכנס לשכת עורכי הדין
(צילום: לשכת עורכי הדין)
"בשנים האחרונות אנו עדים למגמת הרחבת סמכות בית המשפט העליון והתערבות גוברת מצידו בביקורת חוקתית ואפילו על-חוקתית. הרחבה זו, אשר התנגדתי לה בעקביות בחוות דעתי, מציבה אתגר של ממש מול עיקרון הפרדת הרשויות״, אמר בתחילת נאומו בכנס.״היא מעיבה על היחסים שבין הרשות השופטת ליתר הרשויות וגוררת ׳שיח קצוות׳ שבו בית המשפט הפך, שלא בטובתו, לזירת מאבק ציבורית, גם בהיבטים שאינם משפטיים.
השופט אלרון אמר: "אציג דרך חלופית שבה ניתן וצריך לטעמי לצעוד – דרך אמצע. דרך המכירה בסמכות בית המשפט העליון – אך מבקשת לעשות בה שימוש מרוסן, מצומצם ומאופק, דרך אמצע שאינה מבקשת להחריף את עוצמת המאבק בין הרשויות, אלא להפחית את המתח ביניהן, כזו שאינה מובילה להתנגשות חריפה – אלא למיתון השיח, כזו אשר מבטאת ריסון ואיפוק של בית המשפט העליון, ובד בבד אינה מקריבה שמירה על זכויות יסוד ועקרונות דמוקרטיים ועומדת על קיומם".
השופט תיאר בנאומו כי כאשר הכנסת מחוקקת חוק, "בעוד הדיו לא יבש", הרי שעמותות פוליטיות פונות בזריזות לבג"ץ לבטל את החוק. לדבריו, בג"ץ ביטל כמעט לחלוטין את "השפיטות", סוגיות שבג"ץ אינו יכול לשפוט בהן, וכך גם את "זכות העמידה", מבחן הרלוונטיות של עותרים כלפי נושא העתירה. באותן עתירות, אמר השופט ,"כל תוצאה מתפרשת כ׳ניצחון׳ או ׳הפסד׳ לצד זה או אחר. פשרה אינה נתפשת כדבר רצוי או מבורך, אלא כ׳התקפלות׳ או ׳חולשה׳ של מי מהצדדים. שיח מתון מתואר כ׳כניעה׳, מי שמגלה הבנה לעמדת השני, נתפס כ׳חלש׳. כל צד מבקש להכניע את יריבו ולכפות עליו את עמדתו המשפטית והמוסרית".
השופט רמז והוסיף כאשר שיח כוחני זה מחלחל לתוככי המשפט החוקתי – הנזק הוא עצום: ״כך עבור בית המשפט העליון, כך עבור יתר הרשויות וחשוב מכל – כך עבור הציבור הרחב".
השופט אלרון בנאומו אמר כי בעבר פסילת חוק נחשבה "נשק בלתי קונבציונאלי", אולם בג"ץ הגיע לכדי פסילת חוקי יסוד. הוא הזכיר את הביקורת שמתח על חבריו השופטים כאשר ביטלו את הסעיף בחוק היסוד שצמצם את עילת הסבירות על חודו של קול, 8 נגד 7 שופטים. הוא גם הזכיר כי התנגד ביו היתר לפסילת "חוק בן גביר״. "התערבות שר בחקירות היתה אסורה לפני התיקון לפקודת המשטרה וגם אחריו. מה ההיגיון אפוא בפסילת החוק עצמו?", ביקר השופט את פסק הדין.
השופט אמר עוד כי ברוב המקרים שבהם בחר בג"ץ לפעול בדרך אקטיביסטית קיצונית, הייתה דרך מתונה יותר לפעול בה: "כמעט תמיד יש דרך אמצע, מדודה ושקולה. דרך שיסודותיה המשפטיים איתנים, ולפעמים איתנים הרבה יותר, מדרכים דרמטיות ממנה המובילות לשיח ציבורי המקבע מחלוקת ופילוג״.
יחד עם זאת, השופט אלרון אמר כי יש מקרים חריגים וקיצוניים במיוחד שבהם ייאלץ בג"ץ להתערב בחוקי יסוד, אולם לשיטתו מקרים כאלה טרם נולדו. "יש היבטים דמוקרטיים אשר אין להתפשר עליהם. על כן, אף אני הבעתי את עמדתי לא אחת כי אם נגזר על בית המשפט להתערב בחקיקת יסוד, הרי שיש להותיר זאת למקרים חריגים וקיצוניים בלבד, שבהם הדבר עלול לפגוע בזכויות היסוד של הפרט, וכמוצא אחרון בלבד", אמר, והוסיף: ״בין כך לבין צמצום מסוים של השימוש ב׳עילת הסבירות׳ – קיים מרחק רב מאוד״. בסוף נאומו הוא הזהיר כי בשל ״מדיניותו האקטיביסטית״ של בג"ץ, "נסדקת תדמיתו כך שיש התופסים את שופטיו ככאלו המוטים פוליטית ופוסקים מסיבות שאינן משפטיות".
