שלושה ימים אחרי שהוחזר לישראל משבי חמאס ברצועת עזה, החלל סמ"ר עוז דניאל הובא היום (חמישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. בין מאות בני האדם שהגיעו, נמצא גם שורד השבי נמרוד כהן, חברו לטנק מספר 3 שהפך לאחד מסמלי 7 באוקטובר.
להלווייתו הגיעו שורת בכירים ובהם נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר החקלאות אבי דיכטר, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי וגם שר הביטחון לשעבר וח"כ בני גנץ.
מירב דניאל סופדת לבנה עוז: "הלב שבור וכואב"
(צילום: עידו ארז)
בבוקר 7 באוקטובר עוז שהה עם צוותו לטנק - עומר נאוטרה, נמרוד כהן ושקד דהן - במוצב הבית הלבן סמוך לקיבוץ ניר עוז. עם תחילת מתקפת הפתע קפצה המחלקה לטנק והחלה בלחימה. ככל הנראה, הכלי היה תקול, וכשנורה - הושבת. תמונת הטנק הבוער שפורסמה ברשתות חמאס בשעות הבוקר הייתה של עוז וחבריו, הטנק היחיד שממנו נחטף כל הצוות. עוז יצא בחיים מהכלי התקול, ובחר להילחם בשובים שלו עד הרגע האחרון.
ההתנצלות של הרצוג: "לקח שנתיים להחזיר את עוז"
הנשיא הרצוג ספד לסמ"ר דניאל: "מירב, אמיר והדר אהובים, משפחת דניאל כולה, וכל אוהביו ואהוביו של סמל ראשון עוז דניאל ז"ל. בבוקר שמחת תורה תשפ"ד כשיללות צבע אדום פילחו את החלל, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום; עוד הרבה לפני שהתבררו מימדי האסון, הרבה לפני שכוחות התחילו להתקבץ כדי להשיב אש ולהציל את היישובים המותקפים, צוות של גיבורים זינקו לקרב. עוז האהוב ז"ל, ויחד עימו - שקד דהן ז"ל, ויבדל לחיים ארוכים - נמרוד כהן, החטוף ששב אלינו בחיים, בריא ושלם, ומפקדם הנערץ סרן עומר נאוטרה ז"ל. צוות של גיבורים, הם דהרו בין נירים לניר עוז, להגן בגופם וברוחם על תושבי הנגב המערבי".
הרצוג המשיך: "הם לחמו בכל הכוח, באומץ בלתי-נתפס, מול אויב חסר רחמים, חסר חמלה, חסר גבולות. הם ידעו שהם מסכנים את נפשם, ועשו הכול כדי להכות ברוע, להגן ולשמור ככל יכולתם על האור, שלא, חלילה, יכבה. הם עיכבו המוני מחבלים בגזרתם ובכך סיכלו את תוכניתם לנוע לפנים הארץ ולהחריב הכול. הם לחמו בקרב גבורה אכזרי ביותר כפי שראינו בסרטונים שהופצו על ידי האויב. היום, אחרי למעלה משנתיים איומות, מלאות חרדה, כאב, ותהומות של צער - המעגל המייסר שנפתח באותו יום מר יכול סוף-סוף להתחיל להיסגר; כשעוז שב אלינו – לעמו ולמולדתו – למנוחת עולמים".
הנשיא פנה לאמו של סמ"ר דניאל: "מירב היקרה, ברשותך, אני מבקש לקרוא את המילים שלך, שחרכו את ליבי כשקראתי אותם. כך אמרת: 'עוז הקריב את חייו בהגנה על המולדת. בטקס ההשבעה שלו הוא לקח את השבועה כמו ברית הדדית עם המדינה, אבל אני חושבת שהמדינה לא הבינה את הברית הזו. לקח הרבה זמן עד שהגענו לרגע הזה'. כנשיא מדינת ישראל, אני מתנצל שלקח זמן רב כל כך למלא את הצו המקודש הזה, לעמוד בעומק הברית, ושרק כעבור שנתיים עוז שב לנוף מולדתו. ולאור מילותייך הנוקבות והצודקות, מירב, אני מדגיש – הברית הזאת מחייבת אותנו לא להשאיר אף אזרח או לוחם מאחור – ולחקור לעומק את גודל המחדל".
"אני לא מבינה כלום - אבל סוף סוף אתה כאן"
אימו של עוז ספדה לו בדמעות, וסיפרה כיצד סיפר שיעשה הכול ויילחם כדי לא ליפול בשבי. "כל כך פחדתי מהרגע הזה! עוז שלי, בני האהוב, אחרי שנתיים של ציפייה, של תפילות, של לילות בלי שינה - היום אתה סוף-סוף שב הביתה. לא כך קיוויתי לפגוש אותך, לא כך דמיינתי את היום שבו אקבל אותך חזרה. אבל בתוך השבר הזה - יש רגע של נחמה, נשימה של הקלה, של ידיעה עמוקה: שסוף סוף אתה כאן, באדמת הארץ שאהבת כל כך, הארץ עליה נשבעת להגן, ובגופך קיימת את השבועה הזאת עד תום".
"עוזי שלי, במשך שנתיים חיכינו לך", נפרדה האם בכאב. "עם שלם בכל העולם חיכה איתנו. עם שצעד איתנו את הדרך הארוכה הזו, שקם איתנו כל בוקר וחשב עליך, שנשא אותך בליבו, בתפילותיו, בשירים, ובדמעות. היום כל העם הזה כאן, עומד לצידך. אומר לך - ברוך שובך הבייתה. ואומר לך - תודה. עוזי שלי - הגיבור, היפה והמוכשר היית ילד של אור, ילד של אהבה. מוזיקאי מחונן, עם נשמה גדולה מהחיים, שמאמין בכל ליבו שמוזיקה מחברת בין אנשים. חייכת תמיד, נתת מעצמך בלי גבול, הקשבת, חיבקת, אהבת - כך היה בבית, כך היה עם חברים, וכך היה גם בלב הקרב, כשעמדת מול הסכנה והפכת למגן אמיתי של המדינה שאהבת כל כך.
"אני זוכרת את השיחות שלנו, עוז שלי, כשאמרת לי: 'אמא, אני מגן על הבית. אני רוצה שתוכלו לחיות כאן בשקט ובביטחון'. ואכן, עוז שלי, הגנת בגופך על כולנו. נשבעת - ונשארת נאמן לשבועה הזו עד הרגע האחרון. אני לא שוכחת גם את השיחות ההן, כשדיברנו על חטיפות, ואמרת לי בנחרצות: 'אמא, אם אתקל וינסו לחטוף אותי - אני אתנגד בכל כוחי ואעשה הכול בכדי לא להיחטף'. ואני בתגובה לדבריך אמרתי לך שעדיף לנהוג בתבונה, כי במצב כזה החוטפים מחזיקים בעמדת כוח. אבל אתה עמדת מולי בעיניים היפות והבורקות שלך, התעקשת ואמרת 'אמא, אני אעשה הכול, אבל בשבי אני לא אשב'.
"כך היה, וכך גם הלכת - בגבורה, באמונה, בנאמנות לערכים שלך ולעם שלך. נפלת כלוחם אמיץ, גיבור ישראל, והיום - אנחנו ממלאים את חלקנו בברית הזו - ומחזירים אותך הביתה, אל מנוחת עולמים בכבוד, באדמת הארץ שאהבת כל כך". האם הוסיפה כי "מהרגע שנחטפת, היו לי שיחות רבות עם בורא עולם. פעמים רבות אמרתי לו שאני יודעת שהוא לא יאכזב אותי. ציפיתי לסוף אחר. לסוף של חיים. שאשוב לחבק אותך, לנשק את פניך היפות, לשמוע את קולך שוב. אבל זה לא קרה. והיום, אני מבינה היטב - שאני לא מבינה כלום.
"במשך שנה ושמונה חודשים, מרגע קבלת הבשורה הקשה שנפלת בקרב כבר בבוקר 7.10, האמנתי בלב שלם לקביעה. אבל בתוכי היה שביב קטן של תקווה שאולי, אולי עוד יתרחש נס ואתה בחיים. והיום, המעגל הזה - של הספק, של התקווה, של הציפייה - נסגר. עוזי, נפשי לא הייתה שקטה לרגע, כל עוד לא היית כאן. עכשיו, כששבת לאדמת הארץ שאהבת כל כך, לקבורה ראויה, למנוחה של כבוד, עטוף באהבת עם שלם - אני יודעת שנשמתך הטהורה סוף-סוף תנוח. עוז שלי, עד לרגע הזה הגדרתי את עצמי כאמא לחלל חטוף. והיום, אני נפרדת ממך בלב שבור וכואב, אבל גם שלם - אמא של גיבור שחזר הביתה.
"אתמול אבא, הדרי (אחותו התאומה של עוז, א"ג) ואני באנו להתייחד איתך. עמדנו מולך בפעם הראשונה מאז שחזרת אחרי שנתיים, כשאתה בארון, עטוף בטלית ודגל ישראל, והרגשתי שהזמן עוצר מלכת. והלב - כמעט ולא הצליח לשאת את גודל הרגע. כל כך חיכינו לשובך, לדעת שאתה כאן. אבל כשהרגע הזה הגיע, שום דבר לא הכין אותי אליו. קשה היה לי ללכת, קשה היה לי להיפרד, קשה היה לי להשאיר אותך שם, הרגשתי שאני משאירה שם חלק עצום מנשמתי. דיברתי אליך, נפרדתי מגופך. וביקשתי סליחה, ושאני מקווה שהייתי לך אמא טובה. תודה לך ילד שלי, על הזכות להיות אמא שלך".
אחותו התאומה ביקשה סליחה, אביו של עוז פנה להרצי הלוי
במהלך הספדו לבנו, האב אמיר הזכיר את משפחתו של הדר גולדין ש"ממתינה 11 שנים", ואמר: "אנחנו זכינו להחזיר את עוז, והם עדיין לא. אז ביום זה אנו זוכרים ומזכירים שיש עוד שישה חטופים שלא חזרו".
האב גם פנה לרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי: "מתוך כל רמי הדרג שיושבים כאן, אני בוחר לפנות אליך - הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי. אני חושב שאתה אחד האנשים הערכיים, הממלכתיים והמשמעותיים במדינת ישראל. למרות, ואולי בגלל, כל המטען שאתה נושא על כתפיך, אתה יודע לקחת אחריות. זה מתבטא בדרך שאתה נוהג ובכל שיחה איתך. אני מאחל לך מעומק ליבי חיים שמחים ביחד עם משפחתך".
אמיר המשיך ונפרד מבנו: "אני האב הכי גאה בעולם, אין גאה ממני בעולם, באותה מידה גם הכי כואב בעולם. יש בי רק גאווה. אנחנו מרגישים את עוז תמיד בתוכנו, הוא איתנו, שומע אותנו ונמצא איתנו. בתוך כל זה, אנחנו בוחרים להיות חזקים, זו צוואתו של עוז וזו צוואתו של עם ישראל - זה לא סיסמאות. על זה חינכתי את ילדיי, זה הזמן שלי להוכיח, כשאני הכי שבור, אני הכי מאמין בעם שלי, בדור המטורף הזה שאין באף מקום בעולם. עם ישראל חי לנצח נצחים, ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".
הדר, אחותו התאומה של עוז, פתחה את הספדה ושיתפה ב"מחשבה שמלווה אותי מ-7 באוקטובר ועד היום - 'איך מתמודדים? איך מתמודדים עם מצב שהוא ההפך מנורמלי? שהוא כל כך לא שגרתי?'. עוז, שקד, עומר ונמרוד נחטפו לעזה במדים, יחד עם עוד 247 בני אדם שלא בחרו בזה, חלקם בפיג'מות, בתחתונים, חלק לבושים למסיבה. קיבוצניקים, וחלקם אפילו לא ישראלים או יהודים. אותם אף אחד לא שאל מה השגרה שהם רוצים לחיות, אז גם לי אין את הזכות לייצר אחת. המילה שגרה הייתה שוות ערך בעיניי ל'קבלה'. וקבלה לא הייתה אופציה בידיעה שיש עוד כל כך הרבה על מי להילחם.
"עוז, היו לי הרבה שאלות בראש, מה עבר לך בראש ברגעים האחרונים? מה הרגשת באותו רגע? מה ראית? ומה הרחת? מה היית רוצה שאעשה כשאתה לא פה? כל כך הרבה דברים שרציתי עוד להגיד לך ושתדע, כל כך הרבה אנשים שחיכו להכיר אותך, ואני בטוחה שגם אתה עם היותר מדי סבלנות שלך, היית שמח להכיר. עוזי, היית ותמיד תהיה האח הכי טוב שיכולתי לבקש, שלא יהיה פה ספק, הצלחת לאתגר אותי בהרבה דרכים שעד היום רק אתה הצלחת. כשהיינו יחסית קטנים, דאגתי להדגיש תמיד שאני הבכורה ב-12 דקות, וזה הופך אותך בעצם לאחי הקטן. ידעתי שזה מציק לך וזה תמיד הצליח להצחיק אותי, אז אנצל את ההזדמנות להגיד לך סליחה. אבל לא על זה שעשיתי את זה, פשוט סליחה עתידית על זה שאמשיך להגיד את זה כנראה עד יומי האחרון, לא כי זה מדגיש את זה שאתה הקטן, להיפך - זה מדגיש את זה שאתה אחי התאום".
הדר סיכמה: "תודה על מי שהיית עבורי במשך 19 שנים, על מי שאתה עבורי בשנתיים האחרונות ועל מי שתהיה תמיד בחיי ובחייהם של קרוביי שגם לא זכו להכיר אותך. הגיע לך לחזור לקבורה ראויה, אני מאמינה ויודעת שגוף זה רק מימד גשמי, את הנוכחות שלך עוד אפגוש במקומות וברגעים שונים במהלך הדרך. איך ומה לעשות עם צורת הגעגוע והחוסר שאנחנו מרגישים, נלמד כל יום מחדש, אבל מבטיחה לעשות את זה באותה הגישה שליוותה אותנו מההתחלה, בחיוביות, אופטימיות וראש מורם. כי כזה גם אתה היית. שתמצא 'מנוחה נכונה' - הרבה זמן ניסיתי להבין מה זה אומר.
"בפרשנות אישית, מאחלת לך שהנשמה המדהימה והאנרגיה שלך תעשהרק טוב ותגרום לנחת וצחוק בקרב כל אדם שיחווה אותה. ואם באמת יש 'עולם הבא', אז מקווה שאתה יושב באיזו חצר עם דגלים של הפועל באר שבע, מבחר גיטרות, יוצא לטייל עם הכלב בוקסר שרצית להביא הביתה, וצופה מדי פעם. שנצליח להסב לך נחת ממה שאנחנו עושים כאן. אוהבת אותך אח שלי, אתה איתי לתמיד. אחותך שגדולה ממך ב-12 דקות, הדר".
כארבעה חודשים לאחר חטיפתו, עוז הוכרז כחלל, אחרי שבמשך 141 ימים לא היה ידוע מה עלה בגורלו. בן 19 בנופלו, עוז הותיר אחריו את הוריו, מירב ואמיר ואחותו התאומה הדר.
