רועי שלו ז"ל שם קץ לחייו ימים ספורים לאחר שציין שנתיים ליום שבו נפצע במסיבת הנובה ואיבד את בת זוגו מפל אדם ואת חברתו הילי סלומון זכרונן לברכה. זמן קצר לאחר 7 באוקטובר, אמו התאבדה. "רועי מאוד רצה לבחור בחיים", סיפרה הבוקר (רביעי) באולפן ynet בת זוגו קשת עגיב. "הוא ניסה להשתלב בעבודה, והוא טס ועשה הסברה, אבל משהו שם תמיד ישב. האנשים ששרדו את 7 באוקטובר מתמודדים יום-יום עם מצבים קיצוניים וחרדות".
קשת עגיב בריאיון לאולפן ynet
(צילום: אלעד גרשגורן, ירון ברנר)
"את רועי הכרתי לפני קצת יותר משנה וחצי", היא הוסיפה. "מהרגע הראשון היה משהו מאוד מיוחד באנרגיה. לא הכרתי את הסיפור שלו, אז אולי היה לי קל יותר להתחבר אליו, אבל כמה דקות אחרי הוא כבר סיפר לי הכל ואני שיתפתי את הסיפור שלי. לקח קצת זמן עד שנרקמה מערכת היחסים, אבל היה בינינו קשר מאוד עמוק, הוא היה החבר הכי טוב שלי".
לדבריה, "ידעתי לאן אני נכנסת, הבנתי את התמונה, ובכל זאת החלטתי שאני הולכת על זה בלב שלם. רועי הוא בן אדם מדהים שגם אחרי 7 באוקטובר לקח על עצמו להתנדב בעמותה והיה קפטן בנבחרת הכדורסל של הנובה. חונך של שורדים ושורדות, עשה הסברה בעולם. היה חשוב לו מאוד לזעוק את הזעקה שלהם".
בפוסט שפרסמה באינסטגרם לאחר מותו כתבה קשת לרועי ז"ל: "הדברים שיש לנו במשותף - כמו זה שאנחנו חולקים את אותו תאריך הלידה ב-17 בפברואר, האמהות שלנו נפטרו או אפילו זה שלשנינו יש רסיס או קליע בגוף - זה כלום לעומת הקשר הנשמתי העמוק והמיוחד שיש לנו. בהתחלה כולם פחדו על הלב שלי. אבל אני בשלי, הולכת אחריך בביטחון. קיבלתי את מפלי אליי, התחלתי להתפלל אליה ועליה והיא דאגה לשלוח לי מסרים ברורים לגבינו. 'מפלי אחותי' אני קוראת לה".
היא הוסיפה צילום מסך של ההודעה האחרונה שהוא שלח לה, באותו הערב שבו נמצא ללא רוח חיים ברכב שעלה באש סמוך לחוף פולג בנתניה. "אני אוהב אותך אהובתי", כתב לה. "אנחנו לא נפרדים לעולם קשת, אני חלק ממך ואת חלק ממני לנצח. אני אשמור עלייך מלמעלה וניפגש בחלומות שלך בעזרת השם. להתראות יפה שלי".
קשת סיפרה הבוקר על הרגע שבו קיבלה את ההודעה: "הייתי בריטריט, אחרי יום ארוך. עברתי בעצמי אירוע מאוד קשה לפני שלושה חודשים וזאת הייתה הפעם הראשונה שהחלטתי לטפל בעצמי. בדיוק נכנסתי למיטה, ולא יודעת, פשוט נשארתי ערה, עם הטלפון ביד.
"אני מקבלת את ההודעה, קוראת אותה פעמיים, מבינה שאני מרגישה בתוך תוכי שזה אמיתי, וצריך להזעיק עזרה כמה שיותר מהר. ניסיתי להתקשר לחברים, למשפחה, ולצערי כמה דקות אחרי, כשהבנתי שאני לא מקבלת תשובה, כבר הרגשתי שרועיקי לא איתנו".
על התקופה האחרונה בחייו של רועי ז"ל היא סיפרה כי "הרגשתי שמצב הרוח שלו מידרדר. לצערי אנחנו כל כך עסוקים בריטריטים וריפוי, שזה באמת נכון וחשוב, אבל צריך לשים דגש על חזרה לשגרה ואיך מחזירים את האנשים האלה למשק ולעבודה ולחיים נורמטיביים ושגרתיים. לנסות לשים לב לכל הנורות האדומות, ולא להשאיר את זה אצלנו".
"יש אנשים שעד לפני כמה ימים לא יכלו לצאת מהמיטה, הדבר הזה הוא טריגר מאוד גדול עבורם", המשיכה. "אני חושבת שכמדינה צריך לשים איזשהו פאנל של פסיכולוגים, טיפול בכל רמה אפשרית, שאנשים יהיו בקשר יומיומי או שבועי איתם. עמותת הנובה היא עמותה מטורפת שמנסה לעשות הכל בשביל הניצולים, אבל היא בסופו של דבר עמותה והיא מוגבלת. צריך משהו מערכתי ברמת המדינה".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il
