גם אם נפשפש היטב בספרי מדיניות, צבא ומנהיגות נתקשה למצוא טיעון משכנע שיצדיק את העובדה שישראל מחזיקה תחנת רדיו ארצית בתפעול הצבא. כבוגר גל"צ נתקלתי אינסוף פעמים בשאלה "למה בעצם?", שנותרת ללא מענה משכנע. אך דווקא התוהים על קיומה של התחנה והמבקרים (אפילו במידה של צדק) את ההטיות הפוליטיות המובהקות של חלק ממגישיה מפספסים את היתרון שיש לגל"צ לשוק הדעות בישראל.
בעולם העיתונות הישראלי שמואשם בהשמעת קול לכיוון אחד במיוחד - גלי צה"ל הצליחה להוות מפתח לשינוי. בתחנה שאליה מתבצעים המיונים בדרך של יחידה צבאית, בשלב הראשוני על פי שאלון אנונימי עם מספר תעודת זהות בלבד - יש הזדמנות לכל נער לנסות את מזלו להגיע לקורס הכתבים הנחשק.
התחנה שקיומה קשה לעיכול, אבל מהווה גוף הכשרה לכתבים, עורכים, מגישים ומפיקים שבאים (ותאמינו לי, באים) ממגזרים, איזורים וכיווני חשיבה שונים. היא זו שיצרה את הגיוון שממנו נהנים כולם
אנשי ימין שמתמוגגים מול עמית סגל בטלויזיה, או שומעים את המגישה מאשקלון משדרת מוזיקה בחן, תושבי ינואח ג'ת בצפון שמרגישים ייצוג, וחרדים מבני ברק שמחפשים מתי השכן שלהם משדר וגם מתריע על מה שמטריד אותם - כל אלה, ועוד רבים, מתאפשרים בכל גופי התקשורת המובילים, ושוברים לא פעם את התל-אביביות שמאפיינת את חלקם. דווקא בגלל התחנה שקיומה קשה לעיכול, אבל מהווה גוף הכשרה לכתבים, עורכים, מגישים ומפיקים שבאים (ותאמינו לי, באים) ממגזרים, איזורים וכיווני חשיבה שונים. היא זו שיצרה את הגיוון שממנו נהנים כולם.
גם אם אכן יום יבוא ותיסגר התחנה - ראוי יהיה לחשוב איך למלא את החוסר הזה, ולשמור על תנועת הגיוון שקיימת בתקשורת בישראל.
