בצל המבוי הסתום במגעים להמשך העסקה בין ישראל לחמאס, בעוד 59 חטופים עדיין מוחזקים בשבי ברצועת עזה כבר 516 ימים, מספרים בני המשפחות על התחושות הקשות, הציפייה לשובם של יקיריהם, אותות החיים, התסכול מהממשלה והניסיונות לפעול מול גורמים בעולם. "זו מציאות לא אנושית. כולם שם הומניטריים", אמרה בריאיון לאולפן ynet רבקה בוחבוט, אשתו של החטוף אלקנה בוחבוט.
( צילום: ליאור שרון)
היא שיתפה גם על הקושי שחווה בנם ראם בן הארבע וחצי, ואמרה כי "סיפרתי לו שאבא נחטף ונמצא בעזה. לפני שבועיים וחצי הייתי בעצרת בכיכר החטופים, ובאתי לצאת בערב. הוא היה בחרדת נטישה, אמר לי 'אמא אל תלכי'. ביום למחרת שאלתי אותו 'ממה פחדת? אמא חזרה'. הוא אמר לי 'אמא, פחדתי שאת תלכי לעזה'".
על אות החיים שקיבלה מבעלה, הוסיפה: "זו הייתה בשורה מאוד טובה ומשמחת, אבל גם מאוד מפחידה. אנחנו מבינים את התנאים ואת הסיטואציות שהם חווים שם. זה קשה להיות במציאות שאני צריכה לשמוח כי קיבלתי אות חיים מבעלי, במקום שבעלי יישב פה לידי". היא סיפרה כי דיברה עם החטוף ששהה בשבי עם בעלה ושוחרר בעסקה: "הוא יודע הכול על החיים שלי, הוא אמר שהוא כבר משפחה שלנו.
"הם באמת מתים מרעב שם. בעלי סובל מאסתמה אבל בשביל לחזור הביתה, לאשתו, לילד שלו ולמשפחה - הוא שורד", אמרה. "סובל, אבל שורד. הוא מחכה לתור שלו, הוא לא יכול לעשות את זה לבד. אני מרגישה שזה הזמן וזה הרגע, ואנחנו לא רוצים לפספס ולחכות עוד 500 ימים בשביל לראות את אלקנה בבית ואת כל החטופים".
היא תיארה את ההתמודדות הקשה של המשפחה, ואמרה כי זה "כאילו קשרו לי את הידיים והרגליים. זה מה שאנחנו חווים כל יום, שדברים לא בשליטה שלנו". לדבריה, "מבחינתי הייתי כבר נכנסת לעזה להביא את בעלי, אבל אני לא יכולה. זה אי-הוודאות, נגיד עכשיו לא יודעים אם יהיה שלב ב', אם יהיו עוד שחרורים".
( צילום: ליאור שרון)
על המבוי הסתום כרגע במגעים, הוסיפה: "התחושה שחוזרים לנקודת האפס, להתחלה. היא מאוד קשה. בעלי הומניטרי -למה לא הוציאו אותו? לראות את החטופים שחזרו נותן תקווה שגם לי זה יקרה, גם הילד שלי ירוץ לראות את אבא שלו. אנחנו מאוד מקווים שהממשלה שלנו תעשה את ההחלטה הנכונה. רק להחזיר אותם הביתה".
רבקה סיפרה על המאמצים שלה מעבר לים לקדם תמיכה בישראל לשחרור החטופים, ואמרה כי "אני כרגע צריכה לעשות כל מה שאני יכולה". לדבריה, "אני קולומביאנית, הייתי פעמיים בקולומביה ודיברתי גם עם הנשיא שם שכל כך תומך בעם הפלסטיני. אני עושה את הכול - ולא רוצה להרגיש שאולי לא עשיתי מספיק".
בועז מירן, אחיו של החטוף עמרי מירן, הוסיף כי התחושה היא של "אי-ודאות ודאגה מזה שלא הולכים לשום מקום". לדבריו, "זה נראה כמו עוד סוג של דשדוש שהממשלה בעצמה כנראה לא יודעת לאיזה כיוון ללכת". בועז, חבר ב"פורום תקווה", אמר כי הוא נגד עסקה של שלבים: "אני חושב ככלל, כעיקרון - שצריכים להחזיר את כולם".
עוד אמר בועז כי עסקה שמורכבת מפעימות יוצרת דבר שאפשר להגדיר כסוג של "קניבליזם בין המשפחות". לדבריו, "אתה מוריד את האנשים פה לצלם אנוש, שהיקר ביותר שלהם נמצא שמה והם צריכים כאילו לעשות את הדברים הכי משפילים או להביא כל מיני דברים כדי שהיקר שלהם ישתחרר. זו לא הדרך שהמדינה צריכה להתנהל בה, או הדרך שהאויבים שלנו צריכים לראות אותנו בה.
"ישראל צריכה פשוט להיצמד למה שטראמפ אמר לפני שבועיים-שלושה. אז העיתוי לא היה נכון, אבל עכשיו כן", הוסיף. "עכשיו ישראל צריכה להציב אולטימטום: את כל החטופים בפעימה אחת - או שממשיכים בכל הכוח". לדבריו, "אני לא רואה פה החלטיות. אני לא יודע למה מחכים, אם זה התירוץ של הרמדאן, תירוץ של הממשלה, זה לא מעניין לא את הערבים ולא אף אחד בעולם, כמו שלא עניין אותם שמחת תורה שלנו.
"במלחמה אתה לוקח בכלל שיקולים של הצד השני שיש לו חג? יש לך שם חטופים - אתה עושה הכול להוציא אותם כמה שיותר מהר", הדגיש. "אני חושב שממשלת ישראל צריכה להציב אולטימטום, להמשיך מיד לשלב של ניתוק מים וחשמל. אנחנו ויתרנו על רוב המנופים שלנו בשלב הראשון, אנחנו צריכים גם להחזיר לנו מנופים וגם להפעיל חדשים. המנוף העיקרי שהכי מדאיג אותם זה אדמה - אז צריך להגיד כל מטר שאנחנו כובשים ברצועה מסופח לישראל עד שמשוחררים החטופים".
