שורדי שבי ונציגי משפחות חטופים נשאו הבוקר (רביעי) הצהרה לתקשורת בכיכר החטופים בתל אביב, לציון 600 ימים לטבח 7 באוקטובר. שנה ושבעה חודשים לאחר פרוץ המלחמה, 58 חטופים עדיין מוחזקים בידי ארגוני טרור ברצועת עזה - ולפי שעה נראה שאין התקדמות במו"מ לעסקה חדשה בין ישראל לחמאס.
הצהרת שורדי השבי ומשפחות החטופים
(צילום: קובי קואנקס)
"שמי ארבל יהוד, ואני חופשייה", אמרה שורדת השבי ששוחררה מרצועת עזה בעסקה בפברואר. "ב-7 באוקטובר נחטפתי מהבית שלי בקיבוץ ניר עוז. הוחזקתי בשבי בעזה במשך 482 ימים ארוכים וקשים. יחד איתי נחטף גם בן זוגי, אריאל קוניו. שלוש שעות לאחר שנחטפנו, הופרדנו בכוח. מאז לא ראיתי אותו, לא שמעתי ממנו. החרדה לגורלו לא מרפה ממני לרגע. אני הייתי שם, אני יודעת בדיוק מה עובר עליהם. על דוד קוניו, על נמרוד כהן, על איתן הורן, על מתן צנגאוקר, על אריאל - ועל כל שאר בני הערובה".
"זה חייב להיפסק, וזה יכול להיפסק - עכשיו", קראה יהוד. "כי כולם, כל בני הערובה, החיים והחללים - כולם נמצאים במרחק החלטה מכאן. אני קוראת לממשלת ישראל ולעומד בראשה - הנשיא טראמפ פתח את הדלת, עידן אלכסנדר יצא דרכה לחופשי, והדלת הזו חייבת להישאר פתוחה עד שכולם, עד שהאחרון בהם יעבור בה. ממשלת ישראל ניצבת בפני הכרעה אחת - הצלה או הפקרה. אני הייתי שם כשעסקה אחת כבר כמעט יצאה לפועל והתפוצצה, ואני רוצה שתדעו - כשישראל מפוצצת עסקאות, היא מפוצצת אותן על הראש של בני הערובה. התנאים שלהם מיד מחמירים, המזון מצטמצם והלחץ גובר. הפצצות ופעולות צבאיות לא מצילות אותם, הן מסכנות את חייהם. 41 בני ערובה נהרגו באופן ישיר או עקיף כתוצאה מהלחץ הצבאי.
"והינה אני, דוגמה חיה למה שיכול לקרות כשהמדינה מתעקשת בלי לפוצץ עסקה. כשחמאס הודיע שאני לא חוזרת בפעימה הראשונה, וגם לא בשנייה - ישראל לא ויתרה, לחצה, אבל לא הרימה ידיים. התעקשה, ולא פוצצה. וכך השתחררתי לבסוף אחרי 482 ימים בגיהינום. אבל אני כאן לומר - החופש שלי לא שלם. הוא לא שלם בלי אריאל, בן זוגי, בלי דוד אחיו - והוא לא שלם בלי כל שאר בני הערובה. הוא לא שלם אחרי 600 ימים שהם שם - ואנחנו כאן. וכמו שאני מרגישה, כך גם כל השבים, כך גם המשפחות, כך גם המדינה כולה. אנחנו לא באמת חופשיים. אנחנו לא באמת יכולים להשתקם, לא באמת יכולים לחזור לחיים עד שכולם חוזרים".
יהוד הוסיפה: "600 ימים זה פרק זמן בלתי נתפס. אתם יכולים לדמיין איך זה לא לראות את האדם שאתם הכי אוהבים במשך 600 ימים? אולי אנחנו, השבים, נראים לכם חזקים. אולי 'רגילים', אבל מתחת לפני השטח כל שנייה שהאהובים שלנו שם משאירה פצע מדמם, עמוק, בלתי ניתן לריפוי. הנראות שלנו אולי מטעה, היא אולי נותנת למקבלי ההחלטות תחושה שאפשר עוד לחכות, שיש זמן, שאפשר להשאיר אותם שם עוד קצת. אולי יוצרת תחושה כאילו יש זמן, אבל אין זמן. אין לנו אפילו שנייה אחת מיותרת. החזירו אותם הביתה. עכשיו!".
ענת אנגרסט פנתה לבנה החטוף, החייל מתן אנגרסט, ואמרה כי "600 ימים שהחדר שלך ריק, 600 ימים של דאגה לחייך, 600 ימים שאני חיה על פיסות מידע קשות על מצבך, 600 ימים שהמדינה שכל כך אהבת משאירה אותך שם. ילד יפה שלי, אני מדמיינת את קולך מרגיע אותי כמו שתמיד נהגת - 'אמא, מה את דואגת, הכול טוב'. אבל אני יודעת שהכול לא טוב, שאתה סובל ומעונה, שאתה במצב קשה ומסכן חיים".
"האמת הכואבת היא שאף חייל לא הוחזר על-ידי ממשלת ישראל", אמרה. "אני שומעת הורים ששוקלים אם לעודד את הילדים שלהם לתרום ולהיות נכונים להילחם על המדינה, שתבגוד בהם בשעת צרה. זו לא המלחמה שלי, זו לא המלחמה של משפחת אנגרסט ולא של משפחות 58 החטופים - זו מלחמה על העתיד של המדינה הזו, על היכולת שלה לשמר את בסיס הערכים עליהם היא הוקמה, של קידוש החיים וערבות הדדית. אנחנו מסרבים להידמות לאויב, אנחנו לא מקריבי חיים, אנחנו לא נהיה חברה שמתרגלת לחיות עם אחים סובלים בשבי ונרצחים שנעלמים לעד. 600 ימים נלחמנו וחיסלנו, אבל האמת היא שאין תחושת גאווה ברחובות ושלמרות שממשלת ישראל מוכרת מצגי שווא - ערך קדושת החיים קודם ליצר הנקמה".
"עברתי עינויים, חקירות, השפלה, רעב ופגיעות מיניות"
שורדת השבי אילנה גריצ'ווסקי, שבן זוגה מתן צנגאוקר עדיין בשבי, אמרה בהצהרה: "שרדתי את 7 באוקטובר ו-55 ימים בשבי חמאס. מאז שחזרתי אני לא אותו בן אדם, החיים שלנו התפרקו לרסיסים. עברתי עינויים, חקירות, השפלה, רעב ופגיעות מיניות. עברתי גיהינום - אבל חמאס לא שבר אותי. 600 ימים חלפו מאז השבת הקשה, ובן הזוג שלי עדיין עובר גיהינום בשבי בעזה. 58 אחים ואחיות שלנו מופקרים לעינויים בעזה".
7 צפייה בגלריה
לואיס הר. "צריך להחזיר את כולם הביתה, כדי שנוכל לשלוח את ילדינו להגן על הארץ הנפלאה שלנו בלי לדאוג שלא יחזרו"
(צילום: קובי קואנקס)
לדבריה, "העדויות שקיבלנו על מתן שוברות את הלב שלי. מאז הדברים ששמענו אני לא מפסיקה לבכות בלילות, ומתהלכת עם מועקה ביום. הוא מוחזק כעת לבד בדיכאון במנהרה, עם מחלת ניוון שרירים שהחמירה. הוא מתקשה לעמוד על הרגליים שלו. הוא לא מצליח לאכול מרוב כאבים ולא מצליח להחזיק כוס מים בגלל הרעידות שיש לו. למה ממשלת ישראל ממשיכה להפקיר ולהתעלל בחטופים?".
גריצ'ווסקי הוסיפה: "ראש הממשלה בחר בבן גביר וסמוטריץ׳ על פנינו, הם מעדיפים להקים התנחלויות מעל המנהרות של מתן ויתר החטופים, מאשר להציל אותם. ממשלת ישראל משאירה במודע פצועים בשטח. בחודש האחרון נפגשתי עם גורמים בכירים בממשל האמריקני, הם אומרים בקולם שהגיע הזמן לסיים את המלחמה, שהגיע הזמן להחזיר הביתה את החטופים. אז אני שואלת מפה את נתניהו - למה לממשל האמריקני אכפת יותר מהאזרחים הישראלים מאשר לך? אם ראש הממשלה לא מצליח אחרי 600 ימי מלחמה להביא להסכם כולל שיחזיר את כל החטופים והחטופות, הגיע הזמן שילך הביתה. הממשלה הביתה והחטופים הביתה!".
עופרי ביבס, אחותו של שורד השבי ירדן ביבס, אמרה בהצהרה: "ממשפחה שלמה, חזר אלינו רק ירדן. ירדן חזר הביתה כי שוחרר בהסכם. שירי, אריאל וכפיר בבית, אבל הם לא חזרו. גם ירדן, כמו כל אחד מהחטופים שעדיין שורדים בשבי, יכל שלא לעמוד פה היום. הבקשה שלו להישאר באותו מקום עם חברו הטוב דוד קוניו, הצילה את חייו. לפני כן, הוחזק עם חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר, אברהם מונדר, נדב פופלוול ויגב בוכשטב שנרצחו בשבי. עוצמת ההפצצות של צה"ל כמעט שהקריסה עליו את תקרת המנהרה. גם על שירי והילדים נאמר לנו שיש סיכוי שלא יימצאו. כמו המשפחה שלי, יש עוד 58 משפחות שיודעות שכל רגע יכול להיות האחרון של אהובן, שיכול להיות שלא יהיה להם קבר. די לשקרים, אל תיתנו למלחמה עוד שמות, סיימו אותה. קחו אחריות. החזירו את כולם, עכשיו!".
לאה גולדין, אימו של הדר גולדין שגופתו מוחזקת בעזה מאז 2014, נשאה גם היא דברים ואמרה כי "מי שהפקיר אותו הציג את זה כעניין פרטי של משפחת גולדין". לדבריה, "התוצאה, אחרי כמעט 4,000 ימים - יש 58 הדר גולדין בעזה. חלל מופקר בעזה אינו עניין פרטי של משפחתו - הוא עניין לאומי".
ריאיון עם אימו של תמיר נמרודי באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
ברק עוז, בן דודו של החטוף בר קופרשטיין, אמר כי "600 ימים עברו, והחיים שלנו ממש לא אותו דבר". הוא הזכיר את סיפורו של אביו של בר, שנפצע בתאונה קשה לפני חטיפתו: "איך אפשר לקחת לאבא כזה את הילד שלו? איך עדיין לא החזרתם את בר הביתה? תסתכלו על הבן אדם הזה. בר יכל להינצל מהמסיבה, והוא בחר בדרך שלו - הוא בחר להציל אנשים ולא את עצמו".
שורד השבי לואיס הר אמר בהצהרה: "הייתי 129 ימים בשבי חמאס, חולצתי על-ידי הימ״מ ואני חייב להם את חיי. מאז, כמו לכולנו, השתנו חיי לגמרי. אני בן אדם אחר. אני רק חי עם הכוונה להחזיר את כל החטופים הביתה לתמוך במשפחות להיות ביחד. הפכנו למשפחה גדולה כולנו פה ביחד, ואנחנו ממשיכים להילחם בכל הכוח כי צריך להחזיר את כולם הביתה, כדי שנוכל לשלוח את ילדינו להגן על הארץ הנפלאה שלנו בלי לדאוג שלא יחזרו. ביחד ננצח וביחד נביא את כולם הביתה״.
שורדת השבי יוכבד ליפשיץ, שבעלה עודד ליפשיץ נרצח בשבי חמאס, הוסיפה: "החטופים הם המפתח לריפוי לאומי, הם התרופה שהחברה הישראלית צריכה. בלעדיה אין ביטחון לאומי ואין ביטחון חברתי. ישראל מאוחדת סביב הדרישה הזו. השבת החטופים היא הקונצנזוס העליון בקרב הציבור בישראל. יש הסכמה לאומית חוצת מחנות ומגזרים - שמתעלה מעל לכל נושא פוליטי. זה לא ימין ולא שמאל - זה ישר. הזמן אוזל, העולם מסתכל וההיסטוריה תזכור - על כל אחד מאיתנו לעשות כל שביכולתו כדי להשיב את 58 החטופים והחטופות - החיים לשיקום והחללים לקבורה. זה קודם לכול".
בצעדה ועצרת לציון 600 ימים למלחמה במכללה האקדמית ספיר, לישי לביא מירן, אשתו של החטוף עמרי מירן, אמרה: "אני מבינה כמה החיים שהיו לפני לא יחזרו, גם אם ממש ארצה ואתגעגע. 600 ימים - היום הזה לא שונה מהיום ה-598 ולא יהיה שונה מהיום ה-602 כמו שזה נראה כרגע. אנחנו כבר עכשיו נמצאים במלחמה הכי ארוכה של מדינת ישראל. 600 ימים למחדל הכי גדול שקרה במדינה, להפקרות הכי גדולה, ו-600 ימים שממשיכים להפקיר אותנו ולא רק אותם. כולנו גדלנו על זה שלא משאירים אף אחד מאחור. שכשמתגייסים לצבא, המשפט הראשון שעובר לנו בראש הוא 'תדע כל אם עברייה'. אז כל אם ואב צריכים לדעת היום שהילדים, ההורים והם עצמם יכולים להיחטף מבתיהם ולהישאר בשבי מאחור".
"הבן שלי חי, אין הוכחות אחרות"
חירות נמרודי, אימו של החטוף תמיר נמרודי, אמרה הבוקר בריאיון לאולפן ynet כי לא האמינה שיעבור כל כך הרבה זמן ובנה עדיין יהיה בעזה. "ברור שלא האמנתי. ביום הראשון שגילינו שיש 250 חטופים, האמנו שהמדינה לא תיתן לזה להימשך זמן רב", אמרה. "אני במאבק להחזיר את הילד שלי הביתה. אנחנו במאבק מול הממשלה שלו, שלא משאירים אותו מאחור".
אביו של עידן שתיוי באולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
נמרודי התייחסה לסטטוס שבו נמצא בנה מבחינת המדינה, "חטוף שקיים חשש לחייו", ואמרה כי "רק גורמים בצבא שהם מקצועיים יכולים להגיע להחלטה סופית על סמך נתונים פורנזיים ומודיעיניים, לא אף אחד אחר. לא ייתכן שמישהו יקבל החלטה כזאת, בטח ללא בדיקות יסודיות וללא עדכון המשפחה. לדבריה, "אנחנו עוברים גיהינום לגבי מצבו של תמיר, אני לא מוכנה שאף אחד ידחק אותו לסטטוס אחר. האמירה שיש סכנה לחייו היא על עצם העובדה שאין מידע, ולא על מידע חדש שהוא לא בין החיים. יכול להיות שרוצים להקטין את המספרים ולהראות שיש נזק קטן יותר".
על המשא ומתן מול חמאס אמרה: "הדיבורים על עסקה חלקית וסלקציה זה נורא בפני עצמו. יש כאן דיני נפשות. אנחנו דורשים להבין מה רון דרמר עשה מאחורי הקלעים. נבקש להחליף אותו אם לא נעשה דבר. זה תלוש לחלוטין שאין התקדמות".
אלי שתיוי, אביו של עידן שתיוי שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה, התראיין גם הוא לאולפן ynet - וטען כי בנו חי. "הבן שלי חי, אני לא יודע מדוע בתקשורת מספרים שהוא מת", אמר. "אין DNA, אין הוכחות פורנזיות ואין עוד כמה אלמנטים שמשביתים את ההודעה הזו לגמרי. אנחנו נמשיך להיאבק, לא נוותר. 600 יום והמלאכה מרובה. נעשה הכול עד שכולם ישתחררו. היד קלה על ההדק, רובנו לא מאמינים והמספר הזה של 24-20 חטופים לדעתי שגוי ויהיו עוד הפתעות".
