חמש שנים אחרי הסכמי אברהם, טהרן ממהרת לנצל כל משבר, מעזה ותימן ועד התקיפה בדוחא, כדי להדגיש שהנורמליזציה עם ישראל איננה מביאה יציבות אלא סכנה לאזור.
ישראל ומדינות האזור שחתמו על הסכמי אברהם מבקשות להיאחז בהם כעוגן של יציבות בתקופה סוערת ורבת תהפוכות. מנגד, בטהרן נשמר קו עקבי מאז החתימה: ההסכמים מוצגים כבגידה וכחלק ממזימה ציונית־אמריקאית. איראן רואה בנכונות של מדינות ערביות לנרמל יחסים עם ישראל איום כפול, הכולל פגיעה בסולידריות האסלאמית והכרה ביריבה מושבעת שנועדה לבודד את איראן ולהציב אותה כאויב משותף.
כבר בתחילת הדרך, טהרן הגיבה להסכמי אברהם בעוינות גלויה וחריפה. בטהרן כינו אותם מהלך "מבשר רעות" והציגו אותם כהמשך ישיר לשרשרת פשרות ערביות קודמות, החל בקמפ דייוויד עם מצרים ב-1978, דרך ההסכם עם ירדן ב-1994 ועד לנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין ב־2020. באוקטובר 2021 תיאר המנהיג העליון עלי ח׳אמנהאי את ההסכמים כ‘חטא וטעות גדולה’ וקרא למדינות שהצטרפו אליהם לחזור בהן מן המהלך.
קריקטורות בוטות המחישו את המסר: באחת מהן סעודיה צוירה כלטאה וישראל כעכברוש, השניים מתכנסים במערה כדי לתכנן קנוניה נגד האריה האיראני. אחרות הציגו את מנהיגי המפרץ כמי שמבצעים ‘מכירת חיסול’ של הסכסוך ומפקירים את העניין הפלסטיני לטובת אינטרסים כלכליים ותמיכה אמריקאית. המסר היה חד – הנורמליזציה אינה לגיטימית אלא וויתור על ההתנגדות ונטישת המאבק.
ההסכם לחידוש היחסים בין טהרן לריאד במרץ 2023, שנחתם בבייג׳ינג בתיווך סיני, אילץ את איראן לרכך את הרטוריקה כלפי שכנותיה. מהלך זה סימן הישג דיפלומטי לסין ואִפשר לאיראן להציג עצמה כחלק מתהליך אזורי ולא כמדינה מבודדת. מכאן עבר השיח מהאשמות על ‘בוגדים ערביים’ לקריאה לאחדות אסלאמית כוללת נגד ישראל.
הסוס הציוני
נקודת מפנה משמעותית התרחשה בעקבות ה-7 באוקטובר. התקשורת האיראנית מיהרה להציג ויזואלית את "הסוס הציוני" שקרס תחת מתקפת חמאס, ובכך שידרה לעולם הערבי כי הבחירה בנורמליזציה עם ישראל הייתה הימור על הסוס הלא נכון. בתחילה הדהדה טהרן את הצלחת "ציר ההתנגדות", שהיא מובילה עם שלוחיה האזוריים. ואולם בהמשך היא נאלצה להתמודד עם מציאות שבה ישראל מגיבה בנחישות במלחמה בעזה, בתקיפות בלבנון, בסוריה ובתימן ואף במהלומות ישירות נגד מתקנים באיראן, תחילה ב-2024 ובהחרפה ביוני 2025.
תקיפה האחרונה בדוחא נגד חברי הלשכה המדינית של חמאס משמשת עבורה עדות לשבריריות ההסכמים ודוגמה להתרחבות העימות עד לפתחן של מדינות המפרץ שנרמלו את יחסיהן עם ישראל
במקביל, כלי התקשורת האיראניים עוקבים בדריכות אחר כל דיווח על מדינה שעשויה להצטרף להסכמים, כמו סוריה שלאחר התמוטטות משטר אסד, מהלך הנתפס בעיני איראן כאיום אסטרטגי עליה, וסעודיה שמבהירה כי נורמליזציה תתאפשר רק לאחר הקמת מדינה פלסטינית. לצד זאת מדגישה התקשורת האיראנית גם את קריסת הנורמליזציה עם טורקיה, מדינה שהייתה במשך שנים שותפה אסטרטגית ויעד תיירותי ומסחרי מרכזי לישראלים, וכעת נתפסת כסמל להתערערות הקשרים עם ישראל.
מכאן התגבשה אסטרטגיה איראנית תלת-מימדית. הציר הראשון הוא רטוריקה ותעמולה, המתבטאות בשיח מתמשך שמטרתו לערער את הלגיטימיות של ישראל ולבסס את איראן כמי שניצבת בחזית ההגנה על האינטרס הפלסטיני והאסלאמי. הציר השני הוא איומים מרומזים - איראן מזהירה את מדינות המפרץ כי הכלכלה, התיירות והביטחון שלהן ייפגעו אם ימשיכו לשתף פעולה עם ישראל. הציר השלישי הוא דיפלומטיה כפולה – לצד גינויים פומביים, טהרן שומרת על ערוצי קשר עם שכנותיה כדי לא להיתפס כמבודדת ומערערת יציבות.
ליאורה הנדלמן-בעבורבמלאת חמש שנים להסכמי אברהם, טהרן אינה מסתפקת בגינוי מילולי אלא מנצלת כל הזדמנות להצביע על חולשתם. התקיפה האחרונה בדוחא נגד חברי הלשכה המדינית של חמאס משמשת עבורה עדות לשבריריות ההסכמים ודוגמה להתרחבות העימות עד לפתחן של מדינות המפרץ שנרמלו את יחסיהן עם ישראל. בדרך זו היא מבססת את המסר שנורמליזציה איננה מסלול התרחבות בלתי נמנע אלא מהלך מסוכן ומוגבל, שמעורר ספקות עמוקים לגבי עתידו בטווח הארוך.
ד"ר ליאורה הנדלמן-בעבור היא חוקרת בכירה במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב וחברת פורום דבורה
