רק שבועיים וכמה ימים חלפו מאז הרצח המחריד של רוית גל נחמד ז"ל בקיבוץ אשדות יעקב איחוד, אירוע קשה שטלטל את כל קיבוצי עמק הירדן. מאז, שמרה בתה ליאם (27) על שתיקה, ודחתה בקשות רבות להתראיין. אתמול (חמישי) היא החליטה לשבור את קשר השתיקה ולספר על יום הרצח - ועל אימה האהובה, האחות הרגישה והאנושית מבית החולים "פוריה" בטבריה. "אמא שילמה בחייה רק כדי שאהיה מוגנת, היא לא פחדה ממנו - היא פחדה עלינו", אמרה. צפו בריאיון:
הריאיון עם ליאם
(צילום: אביהו שפירא )
לפי החשד, הרצל בר עוז (67) ירה למוות ברוית גל נחמד (54), שהייתה בת זוגו במשך 13 שנים, ואז שם קץ לחייו. השניים היו ידועים בציבור, והכירו לאחר שבר עוז התאלמן מאשתו - שנפטרה לאחר התמודדות עם מחלה קשה. הם נפרדו בחודש פברואר האחרון.
לדברי הבת ליאם, "אמא לא פחדה ממנו. היא חששה שהוא יפגע בנו ולא בה, כי הוא אוהב אותה ולא מסוגל לפגוע בה. לאמא קראו רוית, והוא קרא לה 'רביט' (ארנבת באנגלית - י"מ). אחרי הפרידה מאמא הוא קעקע על עצמו ארנבת, והכול רק כדי לחזור אליה", סיפרה בכאב ל-ynet.
"האסון נפל עלי כרעם ביום בהיר, למרות שידענו שמשהו עומד לקרות", המשיכה. "היא נפרדה מהרוצח בפברואר האחרון. אחרי שהוא שלח לאמא מכתב בכתב ידו במייל, עם שני דפים מלאים בקללות, הגענו לתחנת המשטרה כדי להגיש נגדו תלונה. בסוף לא עשינו את זה, ממש בשנייה האחרונה אמא דרשה ממני שלא להגיש תלונה. היא חששה מהמערבולת החקירתית שאנו צפויים לעבור, ושילמה על כך בחייה. כשמנעה את הגשת התלונה - היא כרתה לעצמה את הבור".
ליאם סיפרה כי "אימי עבדה 13 שנים בבית החולים 'פוריה' בטבריה כאחות במחלקה הפנימית ב'. אהובה זו מילה קטנה כדי לתאר אותה. היא נגעה בכל מי שהגיע למחלקה, ותמכה בכל מטופל. רק לאחרונה התגלו אצלה שבע פריצות דיסק בגלל העבודה הקשה. זה היה הרבה מעבר לשליחות - זה היה הייעוד שלה. היא הגיעה תמיד לעבודה שמחה, מחייכת ומאושרת, תמיד עם רצון לעזור. השם נחמד ישב עליה בול, למרות שזה לא שם נעוריה".
לדבריה, "אמא יצאה למשמרת בוקר וחזרה הביתה ב-15:30. ביום האחרון בחייה עשתה משמרת בוקר במחלקה, הכול היה נעים ורגוע. ב-15:11 דיברנו בטלפון, ומסתבר שהייתי האחרונה לדבר איתה. התקשרתי לשאול אם היא רוצה שאביא לה ארוחת צהריים מחדר האוכל בקיבוץ, והיא ענתה לי שביום ראשון עדיף לצום מאשר לאכול. צחקנו והיא אמרה שהיא בדרך הביתה.
"ב 17:00 התלבטתי אם לנסוע הביתה או לדירה של אמא, והחלטתי לנסוע לאמא. הדלת של החדר שלה הייתה נעולה, אז הוצאתי את הכלבים לטיול ואחד הכלבים משך אותי לכיוון הרכב שלה שהיה בחניה. סיימנו לטייל ועדיין הדלת הייתה סגורה. החלטתי לחכות כמה דקות ואז לשלוח הודעה, כי חשבתי שהיא בשנת צהריים. ב-18:12, כשהיא לא ענתה, חזרתי לחדר שלה. פתחתי את הדלת וראיתי שהסדינים מסודרים כאילו שאף אחד לא היה שם".
ליאם הוסיפה: "זה היה נראה מוזר - הרכב בחניה, הכלבים בבית והכול קיים, חוץ מאמא. ישר יצאתי החוצה והסתכלתי בתוך הרכב שלה ולא ראיתי כלום. בחזרה מהרכב פגשה אותי שכנה ושאלה אם שמעתי יריות, ועניתי לה שהייתי בעבודה ולא שמעתי כלום, שאולי זה מעבודות בניה. היא שאלה אותי 'איפה הרצל?', כי הרבה זמן לא ראו אותו.
"עניתי לה שהם נפרדו והתחלתי לחייג לכל המשפחה ולשאול איפה אמא. ואז ניגשתי לרכב שלה ועשיתי סיבוב, ותוך כדי זה אחותי חייגה אליי. היא אמרה לי שהיא לא מוצאת את אמא, ובאותו רגע מצאתי אותה שוכבת בצורת עובר ליד הגלגל. צרחתי בטלפון 'תבואי מהר!', ומיד חייגתי למשטרה. 'ירו באמא, ירו באמא', אמרתי, ולא עשיתי שום קישור להרצל".
הבת סיפרה עוד כי "ראינו יחד הרבה סדרות רצח ומתח. הידיים שלה היו כחולות, והיה ברור לי שהיא כבר לא חיה, ולכן חייגתי 100. הנחמה הקטנה שלי היא שהוא התנדף מהעולם, כי כמו שאני רואה את מערכת המשפט, הוא היה משתחרר מהר מאוד".
על גל רציחות הנשים בשבועות האחרונים אמרה כי "מרגיש לי שמישהו הדליק מתג מאז הרצח של אמא, והשתחררו שדים ורוחות זה נהיה טרנדי לרצוח נשים. מהרגע שהוא הכיר את אמא היה לו משהו רע בעיניים, מבחינתי הוא לא היה צריך להיות בחיים שלנו. אני בטוחה שהוא תכנן את הרצח לחג השבועות, כי אשתו נפטרה ממחלה קשה בדיוק בשבועות".
פורסם לראשונה: 23:05, 12.06.25
