מדינת ישראל שוב אחרי לילה קשה. את מחיר המלחמה והישגיה משלמים בשלב זה האזרחים. לאור הישגי צה"ל המרשימים בטיפול בחלק מסוללות ומאגרי הטילים האיראניים, מספר הנפגעים נמוך מהערכות המוקדמות שהוצגו לקבינט.
אך הלילות הללו מהווים שינוי עמוק בתפיסת הביטחון האישית של הישראלים; מי שחושש למעמד ויכולת הרתעה אזורית צריך לזכור שאף פעם לא נראו תמונות הרס כאלה בתוככי מדינת ישראל. אם המערכה תסתיים בהישג יוצא דופן, כמו שמכות הפתיחה רמזו, רוב הישראלים יסכימו שהמחיר היה ראוי. זהו בדיוק המבחן שבו הממשלה ומערכת הביטחון נמצאים: המחיר בנפש, בכלכלה ובחברה אל מול תכלית המלחמה.
בניגוד לכל דיבורי הרהב - טהרן לא בערה ולא בוערת, והפגיעות עד כה באנרגיה היו סמליות בלבד. ההיפך: חלק מהאשראי שיש לישראל בעולם למלחמה הוא כי ישראל אינה מכה באופן חסר אבחנה באזורים אזרחיים
אין ספק שהמשטר האיראני חצה קווים ביממה האחרונה. המשטר מטווח בין היתר מטרות אזרחיות, כמו גם מטרות אחרות, באופן שלא היה חלק מסל התקיפה הראשוני שלו (ותסלחו לי על הניסוח, אני כותב תחת המגבלות הידועות). ישראל מאיימת על מתקני אנרגיה בתגובה, וזה מובן לגמרי. בניגוד לכל דיבורי הרהב - טהרן לא בערה ולא בוערת, והפגיעות עד כה באנרגיה היו סמליות בלבד. ההיפך: חלק מהאשראי שיש לישראל בעולם למלחמה הוא כי ישראל אינה מכה באופן חסר אבחנה באזורים אזרחיים.
הנה הבעיה: מכה קשה נגד נפט באיראן יכולה להוביל לתגובה שלהם נגד אנרגיה במפרץ, ולשרשרת אירועים שבסופה קפיצה במחירי נפט - ובלימת ישראל. עד כה המערב וארה"ב העניקו לישראל יד חופשית. אך אינפלציה ותורים לתחנות דלק זה אירוע אחר.
ולכן חוזרים לאירוע הראשוני - כמה נעשה וכמה עוד אפשר לעשות נגד מתקני הגרעין והטק"ק, שהם התכלית למלחמה. הם - ולא משהו אחר. השאלה שהדרג המדיני צריך להפנות לצה"ל היא עד כמה הוא קרוב למימוש מטרות המלחמה המדויקות, מה הוא עוד יכול לעשות בתחומים הללו, גרעין וטק"ק - ומה לא. לגבי שאלת המעורבות האמריקנית: בשלב זה, כל מי שאני משוחח אתו אומר שטראמפ כרגע על "לא" לגבי הצטרפות (ספציפית לפורדו). אבל עם טראמפ, זה יכול להשתנות כהרף עין.
אין במערכת הביטחון שום טענה לתכנית שתוביל להקרסת המשטר. למעשה, בדיקות שנערכו במערכת הביטחון בשנתיים האחרונות העלו שתקיפה ישראלית צפויה דווקא ללכד חלקים בציבור האיראני סביב המשטר
המצוקה האיראנית היא רבה, אבל הרפובליקה האיסלמית מורגלת מאוד במצבים כאלה. מי שמקווה לנפילת המשטר יכול להתברך בנבואתו; אבל זו נבואה בלבד. אין במערכת הביטחון שום טענה לתכנית שתוביל להקרסת המשטר. למעשה, בדיקות שנערכו במערכת הביטחון בשנתיים האחרונות העלו שתקיפה ישראלית צפויה דווקא ללכד חלקים בציבור האיראני סביב המשטר. ומדוע? כי הנושא הגרעיני באיראן הוא קונצנזוס לאומי של כ-80%. האם סרטוני מתנגדי המשטר נפוצים? בוודאי. האם יש שליש חזק מהציבור, ובפרט בצפון טהרן, שמתעב את המולות? כן. אבל בין זה ובין לבנות על מהפכה יש פער גדול. לצה"ל יש דרכים להפעיל לחץ על המשטר, ולגרום לו מצוקה רבה. אבל מהפכה של ממש דורשת רצון ציבורי נרחב וזה דבר שקשה מאוד להנדס - בפרט בקמפיין הפצצות מדויקות.
ולכן אם המשטר ייפול (סיכוי נמוך) או ישרוד (סיכוי יותר גבוה), זה לא יכול להיות חלק מהחישובים. המלחמה הזו גם לא תסתיים במסיבת עיתונאים בטהרן שבה יודיע המנהיג העליון שהוא מתנצל על התוכנית הגרעינית ויחתום מיד על הסכם, אגב הודעה שאיראן מכירה במדינת ישראל.
בין אם ארה"ב תצטרף, ובין אם לאו, התרחיש הסביר ביותר הוא מגעים מאחורי הקלעים להפסקת מעשי האיבה ללא כל הסכם. אם האיראנים הוכו, נדע זאת בעוד כמה חודשים כאשר יזחלו לשולחן המו"מ. "שקט ייענה בשקט" לא יכול להתרחש לפני שצה"ל וחיל האוויר יודיעו לקבינט שעשו מה שנדרש מהם, ככל יכולתם. משום שהממשלה נטועה ותמיד תהיה נטועה בפופוליזם, זו אחריותה של מערכת הביטחון לא למתוח את הזמן הזה יתר על המידה; זמן שיאפשר לאיראנים פוטנציאל להתארגן למלחמת התשה, וכמובן להרוג עוד ישראלים בלילות ארוכים וקשים.
