אביבית יבלונקה, אחותו של חנן יבלונקה שנרצח בשבי חמאס, סיפרה ל"דיילי מייל" כיצד אחיה נורה באכזריות בחזהו לפני שמחבלים גררו אותו בטנדר לעזה - והוציאו אותו להורג באופן ברברי עם נשקם במיטת בית חולים. לדבריה, חנן הוסתר לאחר מכן בתוך שקית והוחבא בין קירות מנהרה של חמאס בצפון עזה, לצד גופותיהם של כמה חטופים נוספים.
גורלו הטרגי של חנן נותר עלום למשפחתו המיואשת במשך כמעט שמונה חודשים, עד שצה"ל איתר את גופתו במבצע מיוחד, והשיב אותו ארצה לצד גופותיהם של אוריון הרננדס ומישל ניסנבאום.
"מעולם לא הספקתי להיפרד ממנו". אחותו אביבית
(צילום: מטה משפחות החטופים)
שעות ספורות לפני מותו ב-7 באוקטובר 2023, חנן קיבל את ההחלטה הספונטנית ללכת לפסטיבל נובה, מבלי לספר למשפחתו או שתהיה לו הזדמנות להיפרד. האחות אביבית הייתה אחת מקבוצת ניצולים, חטופים לשעבר ובני משפחותיהם שהגיעו ללונדון החודש לפתיחת תערוכת הנובה, שהציגה ציר זמן אינטראקטיבי של האירועים כפי שהתרחשו.
יותר מ-40 אלף איש ביקרו בתערוכה, ובהם ראש ממשלת בריטניה לשעבר בוריס ג'ונסון, ראש העיר לונדון סאדיק חאן והבכירים הבריטים ווס סטריטינג, דיוויד לאמי ואנג'לה ריינר.
יום לפני סגירת התערוכה ברביעי, אביבית פירטה כיצד היא ומשפחתה סבלו במהלך החודשים הרבים שבהם חנן הוכרז כ"נעדר" - כשהאישור שנחטף לרצועה הגיעה רק לאחר 12 שבועות. כאמור, הם המתינו עוד כמה חודשים כדי לגלות שהוא נרצח.
עבור אביבית, בת 51, אם לשניים, המתגוררת ברמת השרון, זו הייתה לא פחות מ"הפתעה גדולה" שאחיה היה בכלל בסביבת הנובה ב-7 באוקטובר - משום שלא סיפר לאחיותיו או להוריו לפני שיצא לדרך בלילה עם חברים. "למעשה, מעולם לא הספקתי לראות אותו או להיפרד ממנו בכלל", אמרה אביבית בריאיון.
"ב-6 באוקטובר היה חג, אז אחי ואחותי הלכו לבית הוריי לארוחת ערב, ואני הלכתי לחברים שלי באותו לילה. ארוחת הערב הזו היא הפעם האחרונה שהם ראו אותו. כל יום אני חושבת על ארוחת הערב הזו - אבל כמובן, אף אחד לא ידע מה יקרה למחרת". לדבריה, "ראינו רקטות, אבל הפעם הרגשנו אחרת, כי היו כל כך הרבה מהן. זה משהו שמעולם לא קרה קודם, אז נסעתי לבית הוריי כדי שנוכל להיות ביחד".
"חשבנו שהם בבית". חברו של חנן, הכדורגלן ליאור אסולין ז"ל
(צילום: עוז מועלם)
היא סיפרה כי צפו יחד בחדשות והחלו לבכות כשראו והקשיבו לזוועות: "לא דאגנו לאחי. לא ידענו שהוא שם בנובה. חשבנו שהוא עם חברו ליאור בבית". אולם לאחר שעות של שליחת הודעות כדי לבדוק שחנן בסדר, החששות הגרועים ביותר של המשפחה אוששו - ונאמר להם שהשניים החליטו בשעות הבוקר המוקדמות לנסוע לנובה, עם קבוצת חברים נוספים. "כשהבנו בסוף שחנן הלך לנובה, החיים השתנו לנצח", אמרה.
גופתו של חברו של חנן, הכדורגלן ליאור אסולין, יחד עם קבוצת החברים שהיו איתם, נמצאו קרוב לצומת מפלסים בכביש 232 - כ-19 ק"מ מאתר הפסטיבל. מכוניתו של חנן מוכת הכדורים נמצאה בקרבת מקום, כאשר מפתחותיו, הטלפון ותעודת הזהות שלו עדיין בתוך הרכב - אך לו עצמו לא היה זכר. נדרשו חודשים של שיחות עם עדים, עיון בצילומי וידאו וקבלת מידע מהרשויות לפני שהמשפחה הצליחה להבין מה קרה לחנן.
אביבית סיפרה כי "חנן, חברו ליאור, שחר בן נעים ז"ל, ושתי נשים נמלטו לעבר מכוניתו ועזבו את הפסטיבל. אבל בדרך, מכונית שלפניהם נתקעה בתנועה ופנתה לאחור - והתנגשה במכוניתם. חנן עזב את רכבו כדי לבדוק את מצב הרכב השני, כשלפתע נורה על ידי מחבלים בחזהו ונפל על הכביש". היא תיארה כי "חנן נפצע קשה וגסס".
אחותו של שחר סיפרה בשיחה עם ynet שהמחבלים ירו בחנן, ולפני שהספיקו לפגוע באחרים, הנהגת לחצה על הגז ונסעה במהירות קדימה. "הם נרצחו במקום אחר", הוסיפה. "שחר עוד הספיק לדבר עם אימו ואחותו חגית יותר משעתיים אחרי שחנן נורה".
"המחבלים העלו את חנן על טנדר ולקחו אותו לבית חולים בתוך עזה", סיפרה אביבית ל"דיילי מייל". "אבל כשהמחבלים ראו שהוא גוסס, הם החליטו לירות בראשו שלוש פעמים. הם שמו אותו בתוך שקית והחביאו את הגופה בתוך קירות מנהרה בג'באליה".
הלווייתו של חנן, מאי 2024
אוריון הרננדס, מישל ניסנבאום וחנן יבלונקה
כאמור, תשעה חודשים לאחר מכן, ב-24 במאי 2024, כוחות צה"ל מצאו במבצע מיוחד את גופתו של חנן, לצד שרידי מישל ניסנבאום בן ה-59, שיצא לחלץ את נכדתו מהמסיבה, ואוריון הרננדז בן ה-32, בן זוגה של שני לוק.
"זה נס שהם מצאו אותו", הוסיפה אביבית. "המחבלים שמו את הגופות בתוך שקיות, בתוך החומות. הצבא היה יכול בקלות להרוס את המנהרה הזו בלי לראות אותו שם - אבל למרבה המזל הם ראו את השקיות, ולקחו אותן לישראל". שרידיו של חנן זוהו בסופו של דבר רק על בסיס שיניו.
"אני עדיין לא מאמינה שזה מה שקרה", תיארה האחות בכאב. "כמעט שלוש שנים לאחר מכן, רק עכשיו אבא שלי מבין שחנן לא חוזר הביתה. חנן היה אחי הקטן, כל כך מיוחד. היינו תמיד ביחד, חברים הכי טובים. אני מחייכת כשאני חושבת עליו. אני מחייכת ובוכה יחד".
אביבית אמרה שהיא עדיין מתאבלת על אחיה כל יום, אבל היא מקבלת תקווה מנוכחות שורדי השבי וניצולי הטבח. "להיות איתם פירושו שאני יכולה להרגיש את אחי", הסבירה. "הם נותנים לי את התקווה, הם נותנים לי חיים. אני רואה איך הם מחייכים, איך הם רוקדים ואני יודעת מה קרה להם. הם חזקים אז גם אני חייבת להיות. הם צריכים אותנו - ואנחנו צריכים אותם".
את הריאיון חתמה בדברים: "זה היה הדבר הכי טוב לראות אנשים סוף סוף חוזרים הביתה. חנן איבד את חייו אבל הוא חזר הביתה אלינו, והאחרים חזרו גם. זה מה שעושה אותי מאושרת".
