עצם ההדלפה מחקירות השב"כ לא מעניינת במיוחד משום שאין בה חידוש. הדלפות מגמתיות בידי עובדי ציבור הן בוודאי רעה חולה בממשלות ישראל לדורותיהן, במשטרה, בפרקליטות ובגופי הביטחון, והן מצריכות לדעתי ענישה משמעותית.
הדבר המעניין בפרשה שנחשפה באחרונה הוא האפשרות למקד תשומת לב במידת האמון שעלינו לרחוש למשטרה ולשב"כ. הביקורת שהפנו גורמי שמאל כלפי השב"כ במרוצת השנים היא נכונה בעיקרה: מדובר במשטרה חשאית גדולה, שבפעולתה התגלו בעבר לא מעט חריגות, מזימות ופשעים, ואשר הפיקוח על פעולתה לוקה בקשיים מובנים. יש להודות על האמת הבלתי נעימה: הרוב היהודי מתעניין מעט בפיקוח הזה, מתוך הנחה אופורטוניסטית שהכלים רבי העצמה שבידי השב"כ לא מופנים כלפיו בד"כ. ברם, מי שמפקיד כוח בלתי מרוסן בידי בחורינו המצוינים (כמו גם בידי שופטינו החכמים ושוטרינו הגיבורים), מתוך הנחה שהכוח יופנה תמיד בכיוון הנוח לו, עלול להתאכזב כשההנחה תתבדה. זאת הסיבה לכך שאת כללי המשחק יש לקבוע כשאיננו יודעים את מי הם משרתים.
יש להבהיר כיצד חשד למסירת ידיעה לשר בממשלה או לעיתונאים על דבר קיומה של החקירה אפשר פגיעה קשה כל כך בחירויות הפרט. לאור חשיבותו הציבורית של צו כזה, מן הראוי לפרסם את ההחלטה, בהשחרת מידע מודיעיני סודי
ובכן, רק באמצעות מסירת מידע בלתי-חוקית, לכאורה, נודע לנו כעת שלפני כשמונה חדשים נוהלה חקירה נגד בכירים במשטרה בחשד לתרחיש, שתואר באופן עמום כ"חדירת גורמים כהניסטים". משנודע הדבר, חייב כל אזרח לתבוע ממי שמופקדים על אכיפת החוק בישראל לספק מענה לכמה שאלות חשובות. ראשית, מה פשרה של "חדירת גורמים כהניסטים"? האם נחקרה עבירה מסוימת על פי חוקי מדינת ישראל, ומהי? החזקת אמל"ח? תכנון פיגוע? חברות בארגון טרור, ואם כן – איזה ארגון? מה הקריטריונים לסיווג אנשים כ"גורמים כהניסטים"?
מה עלה בגורל החקירה?
האם היא הסתיימה? האם בשלב זה עלינו לחשוש שמא ישנם טרוריסטים בשורות המשטרה? או שמא החשדות הופרכו וביכולתנו לנשום לרווחה? האם הוגשו כתבי אישום או בוצעו מעצרים? כחלוף שמונה חדשים לפחות, ולאחר שקיום החקירה פורסם ברבים – בין אם כחוק ובין אם לאו – ראוי שגם הנושא הזה יוצג לציבור בשקיפות.
אם החקירה הסתיימה והחשד הופרך, רצוי שנבין גם מה מקורו, וכן מי הורה על החקירה. חקירה חשאית, הנעזרת באמצעים שנועדו בעיקר ללחימה בטרור, נגד אזרחי המדינה, איננה עניין שיש להקל בו ראש, ועל כן חשוב לבדוק את התהליך המוביל לפתיחתה, שמא ינוצל לרעה. האם חקירה כזאת מקבלת אישור של היועמ"ש לממשלה? של גורמים בכירים אחרים? האם הוצאו צווים שיפוטיים לחיפוש או להאזנות סתר?
פרופ' רון שפיראצילום: אסף בר שיולבסוף, יש לבחון את הצו השיפוטי שאפשר את מעצר המדליף, כנראה במתקן שב"כ, תוך מניעת פגישה עם עו"ד למשך שבוע. צו כזה הוא חוקי רק אם התקיים חשד לביצוע עבירות טרור, בגידה או ריגול. יש להבהיר כיצד חשד למסירת ידיעה לשר בממשלה או לעיתונאים על דבר קיומה של החקירה אפשר פגיעה קשה כל כך בחירויות הפרט. לאור חשיבותו הציבורית של צו כזה, מן הראוי לפרסם את ההחלטה, בהשחרת מידע מודיעיני סודי. בדמוקרטיות שופטים אינם נותנים צווים כשפניהם מכוסים ונימוקיהם סמויים, אלא מאפשרים ביקורת ציבורית על שיקוליהם.
המשטרה והשב"כ מבצעים פעילות חשובה והכרחית. אולם היות שברשותם עשרות אלפי אנשים חמושים, בעלי זכות חוקית לשימוש בכח כלפי כל אחד מאיתנו, מחובתנו הדמוקרטית להישאר חשדניים כלפיהם בכל עת. יופיע נא אור השמש ויחטא את החשדות.
פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
