ארה"ב תשתלט על רצועת עזה - כך הצהיר לפנות בוקר (שעון ישראל) נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסגרת פגישתו החשובה כל כך עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבית הלבן שבוושינגטון. מה עשתה ההצהרה הזאת לכולם בלי יוצא מן הכלל? הפתיעה, שלא לומר הדהימה. מספיק להסתכל על התגובות ועל הכותרות בעולם שמיהרו להגיב, שלא לדבר על הסערה ברשתות החברתיות.
מה בעצם ניסה טראמפ לעשות?
טראמפ הלך על שיטת החשיבה הפרדוקסלית. שיטה החשיבה הפרדוקסלית למעשה אומרת שכדי להצליח לשכנע אנשים עקשנים, קיצוניים ומקובעים מאוד בדעתם ולקרב אותם אליך תוך כדי שאתה משיג מה שאתה רוצה, אתה צריך לתת להם מסר קיצוני עד גבול המופרך, על מנת לגרום להם לחשוב מחדש.
המסר הקיצוני גורם לשומעים להפתעה ולהלם, מה שגורם להם לשאול את עצמם: מה בעצם נאמר פה? המסר הקיצוני והמפתיע גורם לשומע לתפוס את עצמו ולבחון מהן בעצם עמדותיו. הוא מתחיל לשאול את עצמו, ביחס לנאמר, האם הוא עד כדי כך קיצוני? זה מעין טיפול בהלם. יש בגישה הזו מעין שיקוף עצמי ובחינה מחדש של דעותיו של השומע. הוא נאלץ לעצור ולהתחיל לדייק לעצמו מהן מחשבותיו בנושא, מה שבפועל מאפשר הפשרה קוגניטיבית.
ההוכחה לכך שאכן מדובר בטכניקה של חשיבה פרדוקסלית הגיעה לא רק מכיוון תגובת ההלם וההפתעה של כולם, אלא גם מכיוונו של בן גביר שמיהר לומר שהוא מוכן לחזור לממשלה. בן גביר, שידוע בעמדותיו הקיצוניות, מצא פתאום את עצמו צופה בגרסה של טראמפ שאפילו קיצונית ממנו
במציאות קשה ומקובעת, כמו זו הישראלית-פלסטינית, החשיבה הפרדוקסלית היא מנגנון פסיכולוגי שיש בו אפשרות, יש בו הפתעה שמגרה חשיבה, ואמורה לפשר בין עמדות מקובעות ונוקשות של הצדדים. הגישה של "בוא פשוט נדבר וננסה להגיע להסכם" לרוב נכשלת מהר, ולכן הגישה הזו היא המאפשרת פתיחה של שיח שאולי יהיה בו איזשהו מוצא.
ההוכחה לכך שאכן מדובר בטכניקה של חשיבה פרדוקסלית הגיעה לא רק מכיוון תגובת ההלם וההפתעה של כולם, אלא גם מכיוונו של בן גביר, שמיהר לומר שהוא מוכן לחזור לממשלה. בן גביר, שידוע בעמדותיו הקיצוניות, מצא פתאום את עצמו צופה בגרסה של טראמפ שאפילו קיצונית ממנו. יש לציין שאם חשבנו שבן גביר הוא קצה הספקטרום הימני, הגיעה היציאה של טראמפ, מה שאִפשר לבן גביר לא ליפול מחוץ לספקטרום האידיאולוגי, אלא להרגיש שהוא מוצא את עצמו בתוך הגבול הימני שוב, ולכן הוא יכול להשתלב חזרה (בכלל הייתי ממליצה להביט איך שאר אנשי הימין, ולא רק, מקבלים את הרעיון של טראמפ - זה רגע לבחון את עמדות הנבחרים שלנו, והיכן הם רואים את עצמם בסוגיה).
Sweet spot
ומה בעצם החשיבה הפרדוקסלית הזו אמורה הייתה להשיג מול העולם הערבי? רצה טראמפ לומר: לא תמצאו פתרון? לא תיתנו ידכם בסוגיה של עזה? אני אשתלט על האירוע, ויהיו השלכות אשר יהיו. העובדה שטראמפ הוא דמות קיצונית בעצמו, ונתפס כמנהיג לא צפוי, עוזרת להצעה להישמע מאיימת ואולי בת יישום.
בפועל, ברמת ההצהרה, קיצוני ככל שיישמע, זה גורם לכל המעורבים לבחון את עצמם מול עצמם ולשאול - האם זה מה שהם רוצים שיקרה? אם התשובה היא לא (ומן הסתם זה לא מה שהעולם הערבי רוצה), אז אולי כדאי להם להתחיל להסכים לדברים האחרים והקודמים שטראמפ מציע והציע, והם סירבו להם. מישהו אמר חטופים?
במציאות תקועה הבחירה הזו של מנגנון פרדוקסלי היא מעניינת, אבל יש בה גם סכנות. הסכנה שבשימוש במנגנון פסיכולוגי שכזה היא לפספס את הנקודה המדויקת שאליה מותר ללכת ולהקצין. במונחים מקצועיים קוראים לה Sweet spot.
דנה פאן לוזוןצילום: ניר קידראם הלכתם קיצוני מדי או שהעברתם מסר שהוא מעבר להפתעה, כזה שמעורר כעס, מאיים מדי ולא לגיטימי בעליל, אתם עלולים לגרום להתנגדות חזקה עוד יותר מהצד השני, מה שעלול לחזור אליכם כמו בומרנג. זה עלול לבצר את הצד השני עוד יותר בעמדתו, ואולי אפילו לשקול איך הוא בתורו ירצה להגיב עכשיו. חשבו רק מה עלול לקרות אם העולם הערבי כועס מאוד על הרעיון הזה של השתלטות על עזה - איך הוא עלול להגיב?
מי האמין ששיח על טרנספר יהפוך לשיח לגיטימי? לאיום אופציונלי בלתי מוסווה שמגיע מהנשיא של העולם הגדול, של אמריקה הדמוקרטית? אולי אין כאן מקום לשאול שאלות, כי כל מי שעיניו בראשו ראה את העולם הולך ומקצין, ובמציאות שכזאת שימוש במנגנון של חשיבה פרדוקסלית שמקצין את הקצה עוד יותר זה מה שנשאר. ועדיין, קשה לומר שלא הופתענו. כולנו, בלי יוצא מן הכלל.
הכותבת היא אשת תקשורת, פרשנית בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה ותואר שני בפסיכולוגיה חברתית פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מרצה במכללת אונו.
