ההיערכות הצבאית האמריקנית המוגברת באזור האוקיינוס ההודי נועדה בעיקר לשמש תמריץ-זירוז למו"מ כולל שמנהל ממשל טראמפ עם איראן לעצירת תוכנית הגרעין שלה, לעצירת הפיתוח והייצור של טילים ארוכי טווח והפעלת השלוחים במזרח התיכון. הפנטגון שלח את המפציצים החמקנים החדישים ביותר שלו לאי דייגו גרסיה כדי לרמוז שהאיום של ארה"ב בפעולה צבאית באיראן הוא רציני.
בפועל, האמריקנים בסך הכול מתרגלים את מה שלא עשו מאז נסוגו/ברחו מאפגניסטן: הצבה של חלק מכוח המפציצים האסטרטגיים שלהם, יחד עם המערך הלוגיסטי והמודיעיני הנדרש להפעלתו (מטוסי תדלוק, מטוסי תובלה עמוסי חלפים וצוותי תחזוקה, מודיעין והצלה), לקראת הפעלה אפשרית שלהם במזרח התיכון או במזרח אסיה.
לאותה מטרה נועד גם שיגור נושאת המטוסים האמריקנית הנוספת לאזור. עלות משלוח הכוחות הימיים והאוויריים הללו מהווה דמי רצינות שארה"ב משלמת כדי לתמוך במאמץ הדיפלומטי מול איראן, שהוא העיקר מבחינתה. על הדרך, המטוסים יוכלו לתרגל הפצצות באש חיה בתימן ועל-ידי כך להפיק לקחים תפעוליים ולהסיר חלודה.
נושאת המטוסים הנוספת שהגיעה ממילא אמורה הייתה לצאת לאזור המפרץ הפרסי והים האדום כדי להחליף את נושאת המטוסים "טרומן" ואת כוח המשימה הימי שלה שפועלים כעת בתימן. ומלכתחילה, גם הפעולה בתימן נועדה להמחיש לאיראנים שאיומיו של טראמפ אינם ריקים מתוכן.
איראן אומנם איימה כי תתקוף את דייגו גרסיה, אבל האי שבאוקיינוס ההודי רחוק 4,000 ק"מ מהנקודה הכי קרובה לאיראן. זה אומנם לא מגביל את המפציצים האמריקניים, אבל מגביל מאוד את האיראנים ביכולת הפגיעה באי בטילים בליסטיים ובטילי שיוט. לאיראנים אומנם יש נושאות כטב"מים שיכולות להפליג לאזור ולשגר כטב"מים - אבל הן יכולות להתגלות בנקל על-ידי האמריקנים, ולכן איום התקיפה כמעט חסר משמעות.
האולטימטום שהציב הנשיא האמריקני לטהרן לגבי עצירת תוכנית הגרעין אמור לפקוע בסוף מאי. אם האיראנים לא ישבו לשולחן המו"מ בתיווך עומאן, ואם המנהיג העליון עלי חמנאי יעדיף את עמדת השמרנים במדינתו, תשתמש ארה"ב בכוח הזה כדי להנחית מכת הדגמה – בשטח איראן או על נכסים שלה הקשורים בתימן, כגון ספינות ומעגנים שמהם יוצא סיוע לחות'ים (האמריקנים כבר פוגעים בנכסים ימיים של איראן במסגרת המלחמה בצי "מיכליות הצללים" שהיא מפעילה כדי להבריח – ולהרוויח - נפט לסין, צפון קוריאה ולקוחות מפוקפקים נוספים).
בישראל עושים הכנות לקראת אפשרות כזו, ובעיקר מתכוננים למכת טילים וכטב"מים כתגמול. אלא שעדיין לא הגיעה שעתה של המתקפה הגדולה על מתקני הגרעין של איראן – שייתכן שתהיה משותפת לארה"ב ולישראל. כך או אחרת, אין עדיין מטרות לתקיפה באיראן, וגם לא יהיו כל עוד היא (לפי מקורות מהימנים) לא חידשה את מאמצי פיתוח הנשק עצמו ואינה עושה הכנות לניסוי גרעיני.
טראמפ על איראן: לא יהיה הסכם? יקרו לה דברים רעים מאוד
(מתוך X)
בנוסף, האיראנים כבר הביעו בסוף השבוע נכונות למו"מ עקיף על תוכנית הגרעין, מה שמגדיל מאוד את הסיכויים שהמגעים מול האמריקנים יתחילו בקרוב בתיווך אחת המפרציות הערביות, או יותר מכך: ייתכן שהם כבר החלו בחשאי.
ועם זאת, אין להתעלם לחלוטין מהתגבור הצבאי של ארה"ב באזור. עצם המשלוח המשמעותי של הכוחות הימיים והאוויריים-אסטרטגיים למזרח התיכון הוא כשלעצמו עליית מדרגה בניהול הסכסוך מול איראן. בשפת המו"מ הדיפלומטי הבלתי רשמית, מדובר למעשה בעליית מדרגה שלישית – אחרי האמירה העמומה "כל האופציות על השולחן", ומעל מדרגת הסנקציות הנושכות שכבר הוטלו.
