ארבעת הלוחמים שנפלו אתמול באזור בית חאנון הקריבו את חייהם למען החטופים. הקרבות שצה"ל מנהל כעת ברצועה נועדו בראש ובראשונה לייצר לחץ על חמאס להתגמש בעסקת חטופים, ולהגיע למצב שכשתופסק הלחימה לא יהיו יותר חטופים חיים או מתים בידי חמאס.
אומנם כשצה"ל נכנס לסדרת פשיטות בצפון רצועת עזה, תחילה בג'באליה ואחר כך בבית לאהיה ובבית חאנון, היו שתי מטרות שהוכתבו לו על ידי הדרג המדיני: האחת, למנוע התבססות מחדש של חמאס ככוח גרילה בצפון הרצועה, במרחק של פחות משני קילומטרים משדרות ומיישובי העוטף; המטרה הנוספת הייתה לקיים לחץ על חמאס באמצעות פגיעה חוזרת ונשנית בפעיליו, ובעיקר באמצעות הרס המערך התת-קרקעי שלו בצפון הרצועה, זאת על מנת לייצר לחץ צבאי לשחרור החטופים.
פעילות הנח"ל בבית חאנון
(צילום: דובר צה"ל)
3 צפייה בגלריה
בישראל מעריכים: המשך הקרבות בצפון הרצועה - מנוף הלחץ היחיד שלנו
(צילום: REUTERS/Kai Pfaffenbach)
בניגוד לדעות שונות הרווחות בציבור, בקרב צוות הבכירים שעוסק בעניין החטופים, בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שוררת הערכה שהלחץ הצבאי בצפון הרצועה הוא בעצם המנוף היחיד שגורם ליורשיו של סינוואר, אחיו מוחמד שמפקד על חמאס בדרום הרצועה ועז א-דין חדאד שמפקד על צפון הרצועה, לרצות להגיע להפסקת אש. זאת מפני שבחמאס חוששים שהלחימה בצפון הרצועה, שצה"ל מנהל בעקביות ובעקשנות, היא למעשה ניסיון לקרוע את צפון הרצועה משאר חלקי רצועת עזה ולספח אותה לישראל.
בחמאס טוענים שההרס הרב שגורמת כעת הלחימה למבנים שנשארו על תילם מצפון לעיר עזה הוא בעצם מאמץ של ישראל למנוע אפשרות פיזית של תושבי הרצועה לחזור לבתיהם. עד כמה שידוע, זו לא הכוונה הישראלית, אבל החשש של הנושאים ונותנים מטעם חמאס מפני אובדן צפון הרצועה הוא אמיתי, והוא התמריץ העיקרי שלהם להגיע להסכמות בעניין שחרור החטופים.
לא רק עסקה: חילוקי דעות גם בנוגע ל"יום שאחרי"
בישראל מתכוונים להשאיר את האיום הזה עד שחמאס יסכים לעסקה, שבסופה תהיה הפסקת הלחימה וכל החטופים יוחזרו לישראל. לחמאס יש גם עניין בתמונת ניצחון, שאותה הוא מקווה להשיג באמצעות שחרור מאות אסירים, כולל רוצחים עם דם על הידיים, מבתי הכלא בישראל. תמונת הניצחון הזאת דרושה לארגון האיסלאמיסטי כדי לגייס תמיכה בינלאומית בשיקום כוחו ברצועה ביום שאחרי. חמאס רוצה לא רק לשרוד ברצועה, הוא רוצה גם להשתקם מחדש, ולשם כך הוא צריך שני דברים: את הפסקת הלחימה, ושחרור סיטוני ומתוקשר של מחבלים פלסטינים מבתי הכלא בישראל.
מקבלי ההחלטות בירושלים וראשי מערכת הביטחון מבינים שלא יהיה מנוס מהתחייבות להפסקת הלחימה, בידיעה ברורה שאם זה ייעשה בתנאים הנוכחיים, פירושו של דבר שישראל תשיג אומנם את שחרור החטופים, וחמאס לא יהיה קיים יותר כצבא טרור, אבל לא תושג מטרת המלחמה השלישית - והיא מיטוט שלטונו של חמאס. לכן, אם תושג עסקת חטופים בימים הקרובים, משקל הכובד יעבור מיד להסדרה של "היום שאחרי".
3 צפייה בגלריה
ישראל לא מעוניינת שקטאר תיקח חלק ב"יום שאחרי", נתניהו מתנגד לשליטה של הרשות
(צילום: רויטרס / Saudi Press Agency/Handout, דנה קופל)
למעשה, כבר עכשיו דנים בדוחא בירת קטאר כל הצדדים השותפים למשא ומתן גם בסוגיה הזו. זהו חלק בלתי נפרד מהמשא ומתן על עסקת החטופים. מאחורי הקלעים יש כבר, פחות או יותר, מתווה שעליו מסכימות המתווכות מצרים וקטאר, וגם האמריקנים ואיחוד האמירויות. המתווה הזה בקווים כלליים הוא שהשלטון האזרחי בעזה, כולל אכיפת החוק, יהיה בידי ממשלה פלסטינית זמנית - מעין ועדה קרואה שאנשיה הם טכנוקרטים אזרחים, תושבי הרצועה, ללא זיהוי פוליטי מובהק.
יש כאלה ברצועה לא מעט, חלקם אנשי הרשות הפלסטינית לשעבר וחלקם אנשים ששירתו תחת חמאס, אך בתפקידים אזרחיים וללא פעילות פוליטית בשירותו של הארגון. הממשלה האזרחית הזמנית הזאת תפעל תחת גוף עליון מפקח שהחברות בו יהיו ארה"ב, איחוד האמירויות ואולי גם ירדן, מצרים וסעודיה. הגוף הזה יספק את הבקרה והפיקוח על הממשלה הזמנית, וגם יספק את המיליארדים שדרושים לשיקום הרצועה. יש חלוקת עבודה במימוש המתווה הזה - מצרים היא שמובילה כעת את הקמת הממשלה הפלסטינית הזמנית ברצועה, ואילו איחוד האמירויות וארה"ב מובילות את הקמת ועדת הפיקוח והבקרה העליונה.
המצרים קוראים לממשלה הזמנית הזאת "הוועדה לתמיכה בעזה", וחמאס כבר הודיע באמצעות נציגיו בקהיר שהוא אינו דורש לנהל את הרצועה, ומסכים שהממשלה הזמנית תשאב את סמכותה מהרשות הפלסטינית בראשותו של אבו מאזן, אבל אנשיו של אבו מאזן לא ינהלו אותה, אלא רק עזתים ואולי מוחמד דחלאן. ישראל הודיעה, באופן לא רשמי, כי היא אינה מסכימה שקטאר תהיה חברה בוועדה העליונה. בעיקר, נתניהו מבהיר פעם אחרי פעם שהוא אינו מסכים שהרשות הפלסטינית תהיה הגוף שממנו תשאב הממשלה הזמנית בעזה את סמכותה.
לעומת זאת, איחוד האמירויות, סעודיה, מצרים וירדן אינן מתעקשות על הכללתה של קטאר במוסדות שיהיו אחרי המלחמה ברצועה, אבל הן כן דורשות שהרשות הפלסטינית תהיה הגוף המוביל, וכי ייפתח תהליך שיוליך להקמת מדינה פלסטינית בעתיד.
ה"גיהינום" שמבטיח טראמפ - ומנופי הלחץ שלו
הדיונים על המתווה הזה, כאמור, משפיעים על המשא ומתן בעניין שחרור החטופים, וכך גם ההודעה של הנשיא האמריקני הנבחר טראמפ שהוא רוצה בהסכם הפסקת אש והחזרת החטופים לפני טקס השבעתו כנשיא, בעוד שמונה ימים בלבד.
טראמפ גם מאיים, כידוע, ב"גיהינום" אם משאלתו לא תיענה. יש המגחכים למשמע האיום הזה, אבל לטראמפ יש אכן יכולת לפגוע בחמאס, באמצעות הסכמה עם ישראל על צמצום הסיוע ההומניטרי לעזה. חמאס, כידוע, בוזז את הסיוע ומשתמש בו כדי לשלוט באוכלוסייה, ואם יצומצם הסיוע ההומניטרי, חמאס עלול לעמוד בפני זעם ההמונים ברצועה, וגם לאבד את מנוף השליטה העיקרי שלו ברצועה. טראמפ גם יכול למנוע את הזרמת הכספים והמימון האדירים שדרושים לשיקום הרצועה, וגם זה שוט שמונף מעל ראש החמאס.
אבל טראמפ גם יכול להביא לשינוי יסודי בצד הישראלי, והוא ידרוש מראש הממשלה נתניהו לעשות דבר שעד כה התנגד לו מנימוקים פוליטיים ואידיאולוגיים. טראמפ יכול לדרוש מנתניהו, וכנראה כבר דורש, להסכים שהרשות הפלסטינית תהיה מעורבת ב"יום שאחרי" ברצועת עזה בכלל, וגם שאנשי הרשות יפעילו את מעבר רפיח בצד העזתי, שייפתח מחדש. יש סימנים ברורים ששליחו של הנשיא הנבחר למזרח התיכון כבר דיבר עם נתניהו על נושאים אלה.
השורה התחתונה היא שעסקת חטופים, סוגיית "היום שאחרי" והלחץ הצבאי ברצועה קשורים זה בזה. לכן, חייבת להיות הסכמה עקרונית בכל אחד מהנושאים האלה כדי שאפשר יהיה לצאת מהדשדוש בעזה. בצה"ל למשל ובמערכת הביטחון, בהנחיית שר הביטחון כ"ץ, שוקלים מבצע השתלטות על כל שטח הרצועה אם המשא ומתן על עסקת חטופים יסתיים בלי תוצאה קבילה מנקודת ראות ישראלית. עד עכשיו נמנע צה"ל ממבצע כזה מחשש לחיי החטופים, אבל אם יתברר שאי-אפשר לשחרר אותם בעסקה, השתלטות של צה"ל על כל הרצועה עשויה להיות הצעד הבא.
