על כביש 424, איפשהו בין משמר אילון לשעלבים, בצהרי יום עצמאות שכבר היו חגיגיים ממנו, נסעה ניידת כיבוי אש לכיוון הלא נכון. בגבה - הגבעות העשנות שמעליהן מתנשא מנזר לטרון. בשמיים, מסוקים משטרתיים נושאי שקים הנמיכו עוף למאגר מים, וכמו ציפור גדולה שצוללת כדי להרוות את צימאונה, מילאו אותם והשליכו את תכולתם למרגלות המנזר.
האש מתקרבת לרכבים בכביש 1, אתמול
(צילום: קרן קושיצקי)
6 צפייה בגלריה
תיירי שריפות ניצלו את נקודת התצפית כדי לבהות בלהבות השוככות. כבאים נאבקים באש בלטרון
(צילום: שלו שלום)
הדבר משול לניסיון לכבות מדורה עם כפית, אבל בהיעדר "סופרטנקר" עובדים עם מה שיש. ביד לשריון הסמוך יש טנקים, אבל הם לא "סופר" ולא יכולים לעוף. המצב עוד לא מספיק נואש כך שיעשה ניסיון להסב את הקנה שלהם לזרנוק. צלצולי הפעמונים ממנזר השתקנים הוסיפו לכל נופך סוריאליסטי, נשמעו כמעט כמו קריאה לעזרה ולא חלק ממסורת שנמשכת ללא תנאי ובכל מזג אוויר. אפשר כמעט לדמיין את הנזירים אחוזי הבהלה בזמן שהלהבות מתקרבות אל חדריהם. בלי לומר מילה, לבטח הביעו את דאגתם בהבעות פנים בלבד.
אל חניון העפר שלמרגלות תחנת הדלק הסמוכה נגררו חלק מהמכוניות שנתקעו אמש בכביש 1. ייתכן שמדובר בראשיתו של טרנד - רבות מהמכוניות כוסו שכבה ורודה דקה, נפולת של נוזל הכיבוי שהותז גם עליהן מהרגע שננטשו על-ידי יושביהם בכביש המהיר שהפך לאוטוסטרדה של אש. אלוהים והיצרנים ייעדו אותן להיות לבנות ואפורות, אך לטבע - או שמא למציתים - היו תוכניות אחרות.
לצד תיירי שריפות, שניצלו את נקודת התצפית כדי לבהות בלהבות השוככות, הרוב באו מסיבות פרקטיות. שורה של מלקטי מכוניות הגיעו לבדוק מה נשאר מהמשפחתית שלהם. זו הגרלה אכזרית. יונדאי סונטה אחת נאספה אל אבותיה אחרי שהלהבות אכלו בה כל דבר שאפשר לעכל - ממושבי הבד, עבור בצמיגים ועד למכסה המנוע המפויח לחלוטין. המונח המקצועי "טוטאל לוס" - חי לעומתה.
אפשר רק לדמיין את הבהלה שאחזה ביושביה לפני שננטשו. אחרות יזדקקו לשטיפה קלה בלבד. יש כאלו שאפילו זה לא. להן סידר הטבע שירותי גרירה על חשבון הבית. בעליהן בחנו אותן מכל כיוון, לבדוק האם התקלקלו בהן אילו קלקולים. חלקם בדאגה שמא ימצאו שריטה, חלקם בתקווה לאתר כמה שיותר פגמים, אולי יקבלו מחיר מחירון על המכונית שאיש לא היה קונה אבל הטבע עיקל לעצמו.
הרכב של משה, טסלה גנרית, לא נגררה לכאן. הוא השאיר אותה כאן עוד קודם לכן, משוכנע שבמקרה הכי גרוע, מזג האוויר יביא עימו קצת אבק, לא מעבר. משהבין שמשהו מתחמם, נותר לו להתפלל, אבל לא רק - הקדמה ציידה את משה והטסלה שלו במצלמה, אליה התחבר מרחוק וצפה במתרחש, סרט מתח שהבונבוניירה שלו לוהקה שלא בטובתה לתפקיד הראשי. העובדה שנשארה בחיים - עדות לכך שהמציאות היא תסריטאית הוליוודית בעצמה. הסיכויים היו נגדה, אך כמו כל גיבור של שובר קופות, גם היא נשארה בחיים בדרך נס.
מאחוריה, חלקת יער מושחרת שהלהבות פשוט לא הצליחו לחצות בשלום לעבר חלקת העפר שם חנתה הטסלה. למחרת בבוקר חזר משה עם אשתו ובנו לחגוג ביחד את ניצחונו של אילון מאסק על איתני הטבע. במצלמת הפלאפון שלו הוא תיעד את הקרבה הגדולה בין הבאגז' ללהבות ששככו בהתענגות השמורה למי שמודע לסכנה אך גם לסוף הטוב.
אחרים, דוגמת דודי, היו ממש בתוך האקשן עד כמה שזו זכות גדולה. הדרמה תפסה אותו כ-500 מטרים מעבר למחלף לטרון לכיוון ירושלים. הוא הבין שמשהו לא טוב קורה כאשר מכל עבר החלו מכוניות להסתובב ולנסוע לכיוון הנגדי. במדינה שנתונה עמוק בפוסט טראומה, כל התרחשות לא טבעית שכזאת מאלצת כל אחד להשלים את הלא נודע במחשבות פטאליות בדרגות חומרה משתנות בהתאם לפסיכולוגיה הספציפית שלו.
מה נמצא אי-שם, מעבר ללא הנודע, שבגללו צריך להסתובב ולהסתלק משם תכף ומיד? מחבלים בנשקים שלופים? אולי חייזרים, שזה פחות או יותר הדבר היחיד שעוד לא קרה כאן? בהשוואה לאלו, שריפה נדמית לעסקה טובה. אל הדפיקה הקטנה בטמבון דודי עוד לא החליט איך להתייחס, אם יתקן בעצמו או יגיש תביעה לביטוח. העיקר הבריאות, אבל גם חבל על הפרמיה.
