אלון אהל, שורד השבי שהוחזק בעזה 738 ימים, הגיע הצהריים (יום שישי) סוף סוף לביתו ביישוב לבון שבמועצה האזורית משגב בגליל המערבי, לאחר ששוחרר הבוקר מבית החולים בילינסון שבו התאשפז. עם הגעתו למשגב, התקבל אלון באהבה מצד התושבים שהמתינו לו בצומת עם דגלי ישראל. מחויך ונרגש, הוא אמר: "מפה עולים למעלה, ממשיכים קדימה, ותודה רבה לעם ישראל. אהבה מטורפת - זה לא מובן מאליו". כשנשאל מתי יחזור לנגן בפסנתר, השיב: "לאט לאט, עובדים על זה".
אלון ביקש לדבר עם התושבים ונשא מולם נאום מרגש: "חשוב לי להגיד לכולכם תודה עצומה, ענקית, על התמיכה במשפחה. זה כל כך לא מובן מאליו. אני הייתי שם עמוק מתחת לאדמה, לא שמעתי, אבל כשיצאתי סיפרו לי דברים מדהימים. זו סיטואציה לא פשוטה עבור המשפחה, ואנחנו חזקים. מתקדמים רק קדימה, מסתכלים רק למעלה".
לתשואות כפיים מצד התושבים, הוסיף: "תודה עצומה לכם שליוויתם והייתם כל רגע ורגע עם המשפחה שלי. חשוב לי להגיד שגם כל האהבה הזו, הגיעה גם 50 מטר מתחת לאדמה בעזה, הרגשתי את זה בכל רגע ורגע. זה היה מטורף, וכיף גדול לחזור כולם ביחד, אחדות". ynet העביר את קבלת הפנים בשידור ישיר.
אלון אהל: "האהבה שלכם הגיעה גם 50 מטר מתחת לאדמה"
(צילום: שרון צור )
אלון אהל וההמונים בצומת כרמיאל
(צילום: פרו אסטרטגיה)
אלון אהל ביציאה מבית החולים בילינסון
בדרכו הביתה בשיירת הרכבים, עצר אלון ליד ההמונים שחיכו לו עם דגלי ישראל בצומת כרמיאל: "כל כך מאושרים". בכניסה ליישוב לבון חיכו לו המונים לצד מיצב של פסנתר, עם הכיתוב "You are not alone", בדומה למיצב שהוקם עבורו בכיכר החטופים.
בצומת כרמיאל חיכו לו המונים נרגשים שנופפו בדגלים וקראו בשמו. "אוהבים אותך, אלון! בהצלחה!", קראו לעברו, והוא השיב בחיוך רחב: "וואו, תודה רבה לכולם". הוא אז הוסיף בהתרגשות: "זהו, נגמר. עשינו את זה. כל הכבוד". אימו עידית הצטרפה אליו ואמרה: "עשינו, עשינו את זה. הצלחנו". אלון חייך ואמר: "לגמרי ניצחנו. לגמרי". אחת הנשים בקהל העניקה לו מתנה קטנה ואמרה: "זה מהבן שלי, אתה לא צריך לשמור", ואלון השיב: "וואו, איזה כיף".
שניים מתושבי האזור שהגיעו לכניסה ליישוב לבון כדי להשתתף בקבלת הפנים המרגשת לאלון הם הזוג שמעון ועדנה סבח מקריית שמונה. "אנחנו מפונים מקריית שמונה והם קיבלו אותנו פה בקהילה, בהתחלה בשבוע הראשון כמפונים", סיפרו ל-ynet. "אחר כך שכרנו פה בית, והיינו פה שנתיים עם הילדים והנכדים. הם קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, הביאו לנו כל מה שהיינו צריכים עד שהתארגנו. התחברנו לקהילה מדהימה, ועכשיו אנחנו מחזירים את האהבה שנתנו לנו".
לדבריהם, החזרה של אלון מהשבי והאירועים בדרום משתלבים גם בסיפור האישי שלהם. "התפללנו לרגע הזה שהוא יגיע ונוכל לשמוח איתם. באנו לפה ביום של ההכרזה כשהוא חזר לארץ, ועכשיו שוב פעם אנחנו מתרגשים", אמרו. "אנחנו ממש מבינים את הסיטואציה של הדרום - גם אנחנו התפנינו, גם שם התפנו, הכול התחבר. נולדנו בקריית שמונה, חווינו את זה מקרוב, ואנחנו מרגישים שותפים לגמרי למה שעברו שם".
קבלת הפנים לאלון אהל בלבון
(צילום: שרון צור)
אלון יצא מביה"ח עם תחבושת על העין
לפני צאתו מבית החולים, פרסם בילינסון סרטון של אלון לצד הוריו קובי ועידית. אלון נראה חבוש בעינו, זכר לפציעה מ-7/10 שלא טופלה כהלכה בשבי - וטופלה בימים האחרונים בבילינסון. הוא הודה לציבור על התמיכה והמאמצים לשחרורו: "תודה רבה לכל עם ישראל שתמך במשפחה שלי ועשה הכול כדי להוציא אותי הביתה. עכשיו אני חוזר לבית שלי בצפון, להתחיל תהליך של שיקום ובנייה עצמית כדי שאוכל להמשיך בחיים שלי ולכבוש את כל המטרות שלי. חשוב לי לומר לכם תודה רבה שעמדתם לצד ההורים שלי ועשיתם הכול כדי להחזיר אותי. זה לא מובן מאליו, וזה מדהים".
אימו, עידית אהל, הוסיפה: "תודה על כל התמיכה במהלך השנתיים האחרונות. אנחנו כל כך שמחים לקבל את אלוני שלנו בחזרה, ומכירים תודה לעם ישראל". אביו קובי אמר: "אנחנו יוצאים למסע חדש - הפעם למסע טוב של חזרה לחיים, לעשייה שמחברת ומאחדת בין כולנו. מפה אנחנו רואים רק טוב".
בשבוע שעבר, במהלך אשפוזו בבילינסון, שיתפה משפחתו תמונה של אלון מנגן בפסנתר בבית החולים, רגע שהפך לסמל לשובו לחיים. "עבור אלון, הפסנתר הוא לא רק כלי נגינה - הוא עולם ומלואו", כתבה המשפחה. "בין מגע הקלידים לצלילים, בין שקט לריפוי - המוזיקה שוב נשמעת ופועמת, בדיוק כמו הרוח שלא נשברה".
אהל, פסנתרן ומוזיקאי מחונן בן 24, נחטף ממסיבת הנובה ברעים ב-7 באוקטובר והוחזק בשבי במשך יותר משנתיים. במהלך רוב התקופה הוא שהה באותה מנהרה בעומק הרצועה, עד שהועבר כחודש וחצי לפני שחרורו למנהרה אחרת במרכז עזה, שם שימש מגן אנושי. חבריו לשבי, אלי שרעבי ואלי-ה כהן, סיפרו כי גם בתנאים הקשים ביותר "אלון היה מנגן לעצמו בראש, שומע את התווים".
