לשירות הביטחון הכללי בישראל יצא שם בעולם הערבי - ובעיקר בקרב הציבור הפלסטיני. שם שהארגון זכה בו בכבוד במשך שנים של עשייה רבה וקשה בשטחים. שנים של הקרבה, שותפויות, שיחות וקשרים עם גורמים כאלה ואחרים. הכוונה היא לאו דווקא ל"שם" במובן של הגוף המטיל אימה. זה נכון שבהרבה מהמקרים מעורב גם פחד בקרב הצד השני מהגופים הביטחוניים הישראליים, ביניהם השב"כ, אבל לצד הפחד - מדובר בגוף שרוחשים לו הרבה מאוד כבוד בשטחים.
השב"כ לא זר לפלסטינים, במיוחד לא לאלה הנמצאים במגע יומיומי עם ישראל. הם יודעים מה הוא עשה, ויודעים ומשערים מה הוא מסוגל לעשות. הפלסטינים שעובדים בישראל, הפועלים, אנשי העסקים, החקלאים, מקבלים אישורים ביטחוניים כדי להיכנס למדינה. הם עוברים מדי יום במעברים, רואים את ההתנהלות, מכירים את הפרצופים ומבינים בדיוק מי מקבל את ההחלטות. מי יכול להקל ומי יכול לסכל.
ואז מגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, טוען שאין לו אמון בראש השב"כ רונן בר ומחליט לפטר אותו. את ראש אחד הגופים החשובים ביותר לביטחונה של ישראל. שטלטלה שלו היא טלטלה של ביטחון כולנו. אל לנו לטעות – זה ברור לפלסטינים וברור לעולם הערבי, שעוקב אחר כל התפתחות מדינית, ביטחונית וחברתית בישראל בשקיקה. אחרי הדיווחים הראשונים על הפיטורים של רונן בר, גם עיתוני העולם הערבי התמלאו מיד בכותרות כמו: "רעידת אדמה המרעידה את יסודות ישראל". כי הם מבינים את מה שאנחנו מבינים.
כרגע, כל פגיעה בשב"כ היא פגיעה בביטחון המדינה. גם אם ראש הממשלה "איבד אמון", לפלסטינים ולמדינות ערב יש עוד אמון כלפי הגוף הזה, שאנחנו מאוד לא רוצים שהם יאבדו
נראה שאיש לא מביא בחשבון איך הדברים נראים לשכנינו. ראש אחד הגופים הביטחוניים החשובים ביותר בישראל עומד במרכזה של סערה פוליטית, ועוד בזמן מלחמה. האם אנחנו רוצים ששכנינו יסיקו שהשב"כ נמצא כרגע בעמדה מוחלשת בתוך ישראל? ומכאן שהוא גם פועל כרגע לא בצורה המיטבית? האם מישהו עצר לחשוב מה משדר לשכנינו מאבק פנימי ישראלי סביב גוף כזה? הרי מהצד השני ניתן בקלות להסיק שהגוף שהיווה עבורם את העוצמה הישראלית מאבד אחיזה. דווקא עכשיו, כשהשב"כ צריך לתפקד יותר מאשר בכל זמן אחר. לא מדובר בעוד סכסוך פוליטי. מדובר בפגיעה בתדמית של גוף ביטחוני חשוב ביותר מול אויבינו.
ארגוני הטרור שנפגעו ינסו לבנות את כוחם מחדש. מערכת הביטחון צריכה את היכולת לעבוד. מובן שעליה להפיק את הלקחים ולקחת אחריות על מחדלי השבעה באוקטובר, אבל האיומים לא פוסקים לרגע. היא צריכה להסתכל קדימה כל הזמן. כרגע, כל פגיעה בשב"כ היא פגיעה בביטחון המדינה. גם אם ראש הממשלה "איבד אמון", לפלסטינים ולמדינות ערב יש עוד אמון כלפי הגוף הזה, שאנחנו מאוד לא רוצים שהם יאבדו.
ליאור בן אריצילום: ירון ברנרהאויבים שלנו לא יהססו לנצל את חולשתנו, ואנחנו כבר אמורים להיות למודי ניסיון. בימינו, האירועים הפוליטיים והפנים-ישראליים מתורגמים תוך דקות לערבית ולפרסית, ומגיעים גם לעיניים שהיו שמחות שלא נהיה פה. אין לנו את הפריבילגיה לחבל במו ידינו בגופים שהצד השני רואה בהם את המחסום נגד כל פעולה עוינת כזו או אחרת.
בכל הקשור לשב"כ, יש להביא בחשבון את ממד ההרתעה שיש לגוף מול אויבינו, ולהבין שכל שיקול פוליטי קצר טווח בזירה הפנימית וכל מניפולציה עלולים להיות בעלי השלכות הרות אסון על ביטחון כולנו.
