חירות נמרודי, אמו של החייל החטוף תמיר נמרודי - שממנו עדיין לא התקבל כל אות חיים - קיימה השבוע שיחה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל לדבריה השיחה הזו לא הביאה עמה בשורה, תחושת ביטחון או תקווה מחודשת.
"בסיכומו של עניין, השיחה הייתה מאוד כללית, לא אינפורמטיבית ולא מחבקת יותר מדי", סיפרה נמרודי ל-ynet על השיחה. "היא השאירה הכול באוויר ולא הגיעה לכדי מימוש. אני לא יצאתי בתחושה רגועה או עם תשובות ברורות".
לטענתה, הדברים שנאמרו בפגישה חזרו על עצמם. "מה ששמעתי הן אותן ססמאות: 'אנחנו עושים הכול', 'הנושא בראש מעייננו', 'לא נשכח את תמיר'", אמרה. "ניסיתי להבין למה אנחנו ממשיכים לעסקה חלקית. הוא דיבר על כך שחמאס בא בדרישות דרקוניות עם ערבויות שלא ניתן לתת, אותם משפטים שאנחנו שומעים כל הזמן".
נמרודי הוסיפה כי המשפחות כלל לא יודעות את התמונה המלאה. "אנחנו לא באמת יודעים מה חמאס דורש. כמשפחות אנחנו לא יודעים מה הצבא יידע לעשות אם מפסיקים את המלחמה. אבל אנחנו שומעים אנשי ביטחון ופרשנים שסותרים את הדברים האלה", אמרה.
היא גם הפנתה לראש הממשלה שאלה ישירה: "שאלתי אותו אם הוא מנסה להציל את הקואליציה או את החטופים. הוא ענה כי 'מה פתאום הקואליציה', וש'מי שלא מתאים לו הולך'. ראינו כמה הולך. עושים הפגנה לרגל חתימה ואחר כך חוזרים, אני מדברת על בן גביר כמובן. לא ציפיתי לתשובה כנה. הבן אדם היחיד במדינה שיודע הכול זה הוא. ולכן, כל מה שנאמר לנו הוא בערבון מוגבל".
לדבריה, התחושה בקרב המשפחות היא של חוסר אונים וחוסר אמון. "אנחנו כמשפחות אבודים, לא יודעים למי להאמין. ככל שהזמן עובר נחשפות עוד ועוד פרשות, ואני מרגישה שאני חיה בסרט בלתי נגמר. אני כבר לא מוצאת כתובת אמינה שאפשר לשאוב ממנה מידע. מתי הם יצאו החוצה כבר?".
חירות נמרודי בריאיון לאולפן ynet, בשבוע שעבר
(צילום: ירון ברנר)
היא שיתפה בתחושת התסכול מהאמירה של נתניהו, ולפיה חמאס "לא טיפשים ורוצים להשאיר את החטופים אצלם". היא תהתה: "מה זה אומר? שלעולם לא נזכה לראות את אחרון החטופים בבית?".
היא הוסיפה: "לא סופקתי מהשיחה עם נתניהו. יותר היה חשוב לו להגיד שהוא דיבר עם המשפחות ועדכן אותנו שעושים מאמצים. צריך לפעול ממקום אנושי וערכי. המדינה הזו קמה על ערכים, אני רוצה לראות ערכים בממשלה הזו. הוא הקשיב, אבל מפה ועד לעשות עם זה משהו - הדרך ארוכה".
ברמה האישית, נמרודי הביעה בפני נתניהו גם כאב עמוק שנוגע למשפחתה. "אמרתי לו שאני צריכה לגייס את הבת שלי בשנה הבאה. איך אוכל לעשות את זה כשהבן החייל שלי עוד לא חזר? הוא אמר, 'כן, אני יודע מה זה' - שוב הכניס את עניין משפחת השכול. אנחנו המשפחה היחידה בסימן שאלה שלא יודעים מה עם תמיר".
לסיכום היא אמרה: "הכוחות שלי הולכים ואוזלים. אין לי אותות חיים שייתנו לי כוח להמשיך. אני הולכת ונחלשת. אבל אני חייבת את זה לתמיר - עבורו. אני לא יצאתי עם תחושה מחזקת מהשיחה. פשוט אותם דברים חוזרים על עצמם. אנחנו רוצים לראות מעשים, לא דיבורים. כשאני שומעת את המשפט 'אנחנו עושים הכול למען החטופים', אני שומעת בסאב-טקסט - 'אבל, אבל, שימור הקואליציה יותר חשוב'. 'אבל, המשך המלחמה יותר חשוב'. זאת אומרת שלמעשה אומרים לנו שעושים הכול - אבל לא בכל מחיר".
